חצאים- פרק 70

החברים רצו לצאת למסיבה היום בערב, סתם כדי סתם להשתחרר, יצאתי איתם. הגענו לשם, אני וברק ישבנו ושתינו איזה משהו, סתם צחקנו ודיברנו קצת. הייתי משוחרר כמו שהרבה זמן לא הייתי. היו כמה פעמים שחשבתי שאני רוצה שהיא תהיה איתי, פה תתנשק איתי, פה תרקוד איתי, פה תדבר איתי קצת, אבל לרגע לא הרגשתי לבד. ידעתי אבל שבכל מקרה אני לא מתכוון לעשות שום דבר, אני לא מתכוון להתחיל עם מישהי כי אני בעצמי עוד לא רווק, אני פשוט בסוג של הפסקה. מישהי ממש חמודה נדלקה על ברק, התחילה קצת לדבר איתו, שמחתי בשבילו, מגיע לו שסוף סוף משהו יתחיל לו. כשהלכנו ברגל הביתה הוא אמר לי שהיא לומדת בבית ספר שהוא קרוב אלינו שהיא נתנה לו את המספר שלה וביקשה שהוא יתקשר. הוא צחק ואמר שאין סיכוי בעולם שהוא לא מתקשר. הוא ראה שהפרצוף שלי קצת עצוב, האמת שבאמת באותם רגעים פשוט קצת הייתי עצוב ועייף.
" מה יש גבר? ".
" סתם עזוב גיבור, אין לי כוח לדבר על זה ".
" מה עלמה? ".
" בקטנה.. ".
" דואג?" הוא שאל, יש לנו תמיד שיחות עם שאלות קצרות.
" ככה " עניתי, " סתם לא מבין איפה היא ".
" כשלילדה אין טלפון אפילו אי אפשר להשיג אותה ".
" חשבתי לקפוץ אליה.. ".
" אני לא בטוח שזה יהיה טוב.. לפחות לא אתה, אולי היא צריכה עוד זמן. אבל אתה רוצה לדעת מה קורה איתה נכון? אולי אני אקפוץ? ".
" באמת לא יהיה לה טוב לראות אותי הא? היא צריכה עוד קצת להתבשל ".
" תראה גבר היא אמרה שהיא צריכה הפסקה קצרה כדי להבין מה עובר עליה וכדי להחזיר את האמון ביניכם. אם אני אבוא ואני ידיד טוב שלה אני אראה מה שלומה ואדווח לך ישר. לא איזה עניין גדול ".
" בסדר " נאנחתי, " אבל תתקשר ישר ".
" אל תדאג " הוא אמר בצחוק. הגענו אל הבית שלי, איפה שברק החנה את הרכב שלו. הוא אמר לי לילה טוב ואני עליתי הביתה. הוא נסע לביתו, בטח לישון הממזר הזה, כל הזמן עייף. עליתי הביתה, הלכתי להתקלח כי הרגשתי די מסריח מכל מה שהלך במסיבה. הלכתי לישון בסביבות ארבע בבוקר.

כשהתעוררתי בבוקר השמש האירה ביופיה, ידעתי אבל שזה יהיה יום יותר קריר מכל האחרים שהיו השבוע. שמתי סוודר על עצמי ויצאתי קצת על הזריחה. חשבתי על מה שהיה אתמול בסיבוב שלי ושל נועה. כל השכנים שלא ראיתי מלא מלא זמן, כל הטוב שהרגשתי. באנשים האלה יש צניעות ורוך שאין בהרבה אנשים. חלקם ממורמרים על המצב שלהם אבל ברגע שהם ראו אותי הם כל כך זהרו שזה ריגש אותי.
עברו להן השעות, נועל'ה יצאה למשמרת המהירה שלה של שישי, ואני נשארתי בבית.
" יפה לך בוקר של שישי " שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי וראיתי את ברק.
" ברק " אמרתי בחיוך וקמתי כדי לתת לו חיבוק, " מה אתה עושה פה? ".
" בודק מה שלומך. מה קורה? ".
" בסדר " אמרתי בחיוך, " איך אתה? ".
" ממש סבבה, קצת עייף כי יצאנו אתמול בערב. איך את מרגישה? ".
" מרגישה? אחלה " אמרתי צוחקת.
" למה לא באת אתמול? " הוא שאל.
" פשוט לא היה לי מצב רוח.. " הודתי.
" קשור ליובל? " הוא שאל לא מבין.
" לא ממש לא, הוא דווקא לא עשה כלום, זה ממש לא בגלל זה. פשוט הרגשתי שאני לא.. שאני צריכה קצת להתנתק, לא יכולתי לראות שוב את בית הספר והילדים, הרגשתי קצת מוזר ".
" למה את מתכוונת? " הוא שאל.
" לא מצאתי את המקום שלי פתאום.. הייתי צריכה את השקט שלי ואת השכונה שלי כדי להתחבר שוב ".
" נשמע קצת מסובך.. " הוא הודה, " יש משהו שאני יכול לעזור בו? ".
" היו שיעורים? " שאלתי ישר.
" היו אבל לא לזה התכוונתי " הוא אמר בצחוק, " התכוונתי בהרגשה שלך. משהו קרה שפתאום את מרגישה מרוחקת? ".
" לא הייתי רגילה לחיות סביב עושר מסוים, ופתאום נהיה לי מובן מאליו שיש הרבה ילדים שקל להם וטוב להם כי יש להם. האסימון ירד בברית של איתי.. פשוט ממש לא התחברתי, לא חשבתי שזה מקום טוב בשבילי והרגשתי גם די רע שם. משום מה אצל יובל נרגעתי למרות שעדיין זה ההיפך ממה שיש לי בבית ".
" אבל הבית של יובל הוא כמו בית בשבילך " הוא אמר לי בחיוך מתוק, " האנשים בו אוהבים אותך כאילו הם המשפחה שלך ".
" אני יודעת… אבל לרגע הייתי צריכה לחזור למקורות. יש בזה היגיון? ".
" יש בזה היגיון " הוא אמר לי בחיוך, " פשוט התגעגענו " הוא אמר לי בחיוך מתוק ונשך את שפתו. אוי הוא מקסים כל כך.
" גם אני התגעגעתי אליכם, אבל לא ראיתם אותי כולה יום, היית מדמיין שזה סוף שבוע, כמו הרבה סופי שבוע שלא נפגשנו בהם ".
" אבל זה היה יום לימודים.. מרגישים בחסרונך כשאת לא שם. אין מישהו שבגללו שווה לי להשקיע בלימודים ולהראות שאני לומד.. " הוא נאנח.
" מה? " שאלתי מופתעת, " אתה משקיע בשביל עצמך.. אתה לא צריך להוכיח לי כלום. אני כן שמחה כשאני רואה שאתה משתדל אבל.. ".
" אין אבל " הוא חייך, " כשאני רואה שאת מרוצה ממה שאני עושה זה מדרבן אותי להמשיך ולהשקיע. אתמול היה לי משעמם כל כך.. כשאני רואה שהנושא עניין אותך אני שואל את עצמי 'למה זה לא מעניין אותי ואותה כן?' ואז מנסה ללמוד ".
" אבל אנחנו שונים. האופי שלך הוא לא כמו האופי שלי. הדברים שאתה אוהב הם לא כמו הדברים שאני אוהבת. אפילו ביני לבין אחותי זה ככה. למרות שאנחנו בקשר כל כך טוב ומאוד דומות, תחומי העניין שלנו שונים. אתה לא צריך לנסות להידמות לי, לנסות לאהוב את מה שאני אוהבת. אתה בטוח מוצא מה אתה אוהב ולומד את זה.. אין לך בשביל מה להשוות זה לא יתן לך כלום ".
" אבל יש לי מוטיבציה מסוימת כשאני איתך. מוטיבציה שלפני שהגעת לכיתה לא הייתה לי ".
" למה דווקא אני? ".
" כי יש בך ניצוץ מטורף כשאת לומדת, דווקא בגלל העובדה שאת יודעת שזה יכול להיגמר מאוד מהר. את מנסה לשאוב מכל שיעור כי את יודעת שאת המותרות הזו, את הלמידה, יכולים לקחת לך מאוד מהר כי אין תקציב, כי לא ישלמו, כי לא תוכלי בגלל שאין כסף. את לומדת יותר מכל אחד אחר בגלל חיבה ללמידה, בגלל חיבה למקצוע, בגלל כבוד למורים, דבר שהרבה מאוד מהתלמידים בבית הספר פשוט לא מכירים. בשבילם זה עונש, בשבילך זה זכות " הוא אמר לי בחיוך, כל כך התרגשתי מהמילים שלו.
" אני לא יודעת מה יהיה איתי אם הלימודים יפסיקו, כבר חוויתי תקופה שלא היה לי אותה והתגעגעתי לזה יותר מכל דבר אחר. זה משלים אותי ".
" זה פותח לך עולם חדש שבו אין הבדל בינך לבין השותף לשולחן, מקום שבו הכסף פשוט לא משנה ".
" וואו.. " נאנחתי.
" הכיתה זה המקום היחיד שאני מרגיש בו שאת לא כל כך שונה ממני, כי בחוץ אני רואה איך את מתנהגת שונה. אני פזרן, את שומרת, לי לא אכפת מה אני מבזבז ולך אכפת מכל דבר. בחוץ אני רואה כמה את מתענגת על כל ביס מכל דבר, כשאני יכול פשוט לזרוק את האוכל אם הוא לא טעים. אני קונה פחיות קולה אחת אחרי השנייה, ואת משלוק קטן שאני מציע לך מרגישה שזה מספיק לך לכל היום. את הידידה הכי טובה שלי.. " הוא נאנח בסוף, " ואני לומד ממך כל כך הרבה ".
" לבכות עכשיו? " שאלתי מרוגשת.
" לא אני לא אעמוד בזה " הוא אמר לי צוחק.
" תודה.. " נאנחתי, " זה כל כך מרגש, לא חשבתי שנגיע לשיחה כזו רק מבדיקה של מה שלומי, לא ידעתי שזה מה שאתה מרגיש. גם אתה אחד מהידידם הכי קרובים שלי, וכל כך אכפת לי ממך, ואם ההתנהגות שלי בכיתה גורמת לך להיות תלמיד יותר טוב אז אני אמשיך להיות שם כדי להוכיח לך שאתה יכול. בסופו של דבר אתה תלמד שאתה לומד רק בשבילך עצמך, שאין לך מה להוכיח לי. אני כבר מזמן יודעת שיש לך פוטנציאל עצום בלימודים ". ברק הסתכל עליי בחיוך ונתן לי חביוק גדול, חיבוק עוטף, חיבוק דוב. הוא כל כך יקר לי, הוא כל כך חשוב לי.
" את תהיי בסדר.. את תמיד בסדר " הוא אמר בחיוך, " ואני שמח שבאתי לפה ".
" אני מאושרת שבאת לפה, עשית לי את היום ".
" את באמת חושבת ככה? " הוא שאל.
" אני לא משקרת " אמרתי לו בחיוך מתוק. הוא הסתכל עליי בפרצוף נוגה, כל כך זכיתי להכיר אדם מדהים שכמוהו.