חצאים- פרק 67

השיעורים המשיכו כרגיל. האמת שהשיעור היום היה ממש מעניין. אפילו שיעור תיאטרון היה די רגיל, לא היה משהו מיוחד בו. אני ואלירן שוב הצתוותנו ביחד, שוב העלנו אחלה קטע, שוב אהבתי את הדרך שבה הוא משחק. גם את רוב ההפסקות המשכנו בשיחות. בגלל שאין לי טלפון, שאני עדיין לא מבינה איך אני מצליחה לשמור על שפיותי בלי זה כי זה מנתק קשר בקלות, אני מבלה הרבה מההפסקות שלי עם אלירן כי הוא ידיד כל כך טוב שלי, וכי אלה ההזדמנויות שלנו להשלים פערים. בהפסקה אחת איתי הפריע לשיחתינו. הוא ביקש לדבר איתי ואלירן אמר שאין לו בעיה, שאני אדבר איתו יותר מאוחר. נפרדנו בחיבוק חברי ואיתי התיישב במקומו של אלירן.
" לא נהנית כל כך בברית הא? " הוא שאל אותי קצת מאוכזב.
" זה לא שלא נהניתי " אמרתי לו, " פשוט לא מצאתי את המקום שלי שם. אני לא רגילה לאירועים כאלה ".
" אני רק מקווה שלא סבלת יותר מידי " הוא אמר לי בחיוך נחמד.
" לא לא, דיברתי רוב הזמן עם יובל ".
" חזרתם? " הוא שאל.
" עוד לא " אמרתי לו בחיוך קצר. הוא חייך אליי חיוך אמיתי ואז אמר שזה מקסים מצידי שאני אומרת עוד לא, כמראה שיש בעצם סיכוי לקשר הזה עוד לעבוד. לקשר הזה באמת יש סיכוי לעבוד, אני באמת אוהבת אותו ואני מרגישה שהוא אוהב אותי. אם יש אהבה יש עוד דברים מעטים שצריך כדי שהקשר יעבוד, הבסיס נמצא.
" את יודעת.. שכחת את הבקשה שלך " הוא אמר לי.
" בקשה? ".
" לפני כמה ימים ביקשת שאחרי הלימודים אני אבוא איתך לדבר עם נועה. זה ברח לך מהראש ".
" וואלה.. " נאנחתי, " אני מצטערת. אלה היו ימים קצת מפוצצים, הראש שלי לא ממש היה במקומו. אתה רוצה היום? ".
" אין לי בעיה " הוא אמר מחויך, " פשוט הרגשתי לא נעים לדחות את זה כשאת כבר יודעת מה הסיבות שלי וכשכבר יש בינינו קשר כזה. היא לא אמרה כלום על זה שהלכת לאירוע שלי? ".
" היא לא הייתה בבית באותו זמן.. היא עבדה, ואחרי זה אני הלכתי לישון אצל יובל ".
" אז כן חזרתם " הוא אמר לי צוחק.
" לא לא, ישנתי בחדר האורחים. אני בכלל לא יודעת למה רציתי ללכת לישון שם במקום לחזור הביתה ".
" כי הבית של יובל הוא בית שני בשבילך " הוא אמר לי בחיוך גדול, " נוח לך ונעים לך שם כי את מרגישה ממש טוב שם. זה טבעי שרצית ללכת לשם בעיקר כדי להרגיש רגע כן שייכת למקום מסוים אחרי מה שעברת בברית ".
" לא דיברת איתי יותר משני משפטים בברית, איך אתה יודע שכל זה עבר עליי? ".
" למדתי להכיר אותך " הוא הודה, " ואחרי שאני מכיר אותך לא כל כך קשה לי להבין מחוות גוף, להבין סימנים, להבין מה עובר לך בראש ".
" אז היום אחרי הלימודים " אמרתי לו בחיוך, " אני מבטיחה לא לשכוח. נועה צריכה את ההסבר הזה, מגיע לך שהיא תאמין לך ותסמוך עלייך כמו שאני סומכת עלייך ".
" באמת? " הוא שאל מופתע, " את באמת סומכת עליי? ".
" אל תחשוב שלא " צחקתי וזה הרגיע אותו. הוא המשיך את השיחה בלשמוע איך נועה, מה שלומה, ומה שלומי, איך אני מסתדרת עם כל העניין של הפרידה והכל. את הסיפור עם ניב הוא לא יודע. לפחות שזה ישאר ככה, אני לא רוצה שזה יתגבר. לפחות גם את הסיפור הזה סיימתי. האם באמת לכל הסיפורים בעולם תמיד יהיה סיום טוב? וכשאני ויובל נחזור, גם שם נראה שהכל זה סוף טוב? לא להכל בחיים יש לו סוף טוב.
בשיעור שבא אחר כך ברק כתב לי משהו על המחברת שלו והעביר לי. 'אני חייב לדבר איתך בהפסקה הקרובה. תשמרי לי את ההפסקה הזו ולא לאלירן, או יובל, או איתי או השאר. אני ממש חייב' הוא כתב לי. מה קרה לו? זה נשמע שקרה משהו ממש מלחיץ. יופי באמת, מזל רע עשיתי לעצמי. רק אמרתי עכשיו שלכל דבר יש סוף טוב, פה לא נראה שטוב! 'אין בעיה' כתבתי לו והוספתי סמיילי עצוב. מהרגע הזה ועד לסוף השיעור פשוט לא הצלחתי להתרכז.
" דבר.. " אמרתי לברק כשהוא ואני התיישבנו בספסל בבית הספר.
" אני לא יודע למה לך אני אומר את זה דווקא ראשונה אבל אני מרגיש שאני יכול לסמוך עלייך.. אני מרגיש שאיתך אני רוצה לדבר על זה ".
" מה קרה? ".
" סבתא שלי נפטרה אתמול בערב.. קצת קשה לי לעכל ". שמעתי את המילים שלו וכל מילה נחרטה לי בזיכרון. יש דבר שלעולם לא יהיה לו סוף טוב, וזה מוות. חיבקתי את ברק חיבוק חזק, ניסיתי שלא לבכות כי לא רציתי לבכות, בכי רק יגרום לו לרחם עליי שאני בוכה ויגרום לו להרגיש רע שהוא סיפר לי. אחרי שתיקה שאלתי אותו קצת על איזה בנאדם היא הייתה וחיוך נפרש לו על פניו. הוא דיבר כמה היא הייתה מתוקה, צנועה, חייכנית, אישה טובה שפעלה למען כולם, סבתא מצוינת שמפנקת ודואגת, שהוא היה יושב איתה לשיחות וזה הרגיש לו כמו ימים שלמים. הוא כל כך אהב אותה.
" ההלוויה הייתה? ".
" הבוקר " הוא אמר לי, " בגלל זה איחרתי ".
" ובכל זאת רצית להגיע לבית הספר אחרי? ".
" אני רציתי לפגוש אנשם שאני אוהב, רציתי לדבר עם אנשים.. איתך, עם יובל, עם עוד כמה.. הרגשתי שאני חייב להתנתק מהאבל של המשפחה ולבוא לפה כדי לראות חברים שעדיין אצלם טוב ".
" אני מרגישה את הכאב שלך ".
" ואת הגעגועים.. " הוא נאנח.
" אני אבוא לשבעה.. רק תגיד לי איפה ומתי אתה שם, אני רוצה להיות שם בשבילך ".
" תודה רבה " הוא אמר לי בחיוך קטן וחיבק אותי חיבוק חזק. הרגשתי כמה הוא צריך להיאחז בחברים הטובים, כמה הוא צריך להיאחז בי. הוא כל כך חשוב לי. מדהים אותי כמה הוא מגדיר אותי כידידה טובה שלו, זה כל כך מחמם את הלב.