חצאים- פרק 66

השעון המעורר העיר אותי בשעה שש וחצי. זכרתי שכיוונתי אותו לרבע לשבע. טוב נו עוד רבע שעה לא תזיק לאף אחד. התארגנתי, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, התלבשתי ובדקתי אם לא שכחתי להכניס שום דבר לתוך תיק בית הספר. נכנסתי לחדר של לינוי ולקחתי משם שמלה אחת, היא הייתה נראית בסדר, לא קלילה מידי ולא מלכותית מידי, מהשמלות שעלמה אוהבת. דפקתי על דלת חדר האורחים ושמעתי את עלמה אומרת 'כן'. רק לשמוע את הקול שלה על הבוקר הרגיע אותי. נכנסתי אל החדר. היא ישבה עם הפיג'מה בישיבה מזרחית. היא הייתה כל כך יפה בבוקר. היא לא הייתה צריכה טיפה אחת של איפור כדי להיות יפה.
" הבאתי לך בגדים מהחדר של לינוי. את רוצה משהו מיוחד לארוחת בוקר? ".
" לא תודה " היא אמרה בחיוך וקמה כדי לקחת ממני את הבגדים. הסתכלתי על העיניים שלה, העיניים הממגנטות שלה. היא חייכה אליי את החיוך הכי נוגה בעולם. היא משגעת אותי עם היופי הזה.
" אני אהיה במטבח אם את צריכה אותי. בשבע וחצי נצא באוטו ".
" בסדר " היא אמרה בחיוך וניגשה אל חדר האמבטיה, כנראה כדי להחליף בגדים. אני חייכתי לעצמי חיוך קטן ויצאתי מחדר האורחים. עברתי שוב בחדר, השפרצתי כמה טיפות של אפטר שייב על עצמי, נעלתי נעליים וירדתי למטה לכיוון המטבח. הוצאתי את הדגנים האהובים עליי, שתי קערות וחלב. התיישבתי ושמתי לעצמי קצת קורנפלקס ואחרי חמש דקות עלמה ירדה. אם בפיג'מה היא הייתה יפה, בשמלה הזו היא פי מאה. ניסיתי שלא להראות סימני התעניינות גדולים במיוחד, היא לא צריכה שמישהו יבהה בה כל הזמן. היא חייכה חיוך קטן וציחקקה צחוק קטן.
" מה קרה? " שאלתי אותה בצחוק.
" מלא זמן לא אכלתי דגני בוקר " היא אמרה בחיוך. הגשתי לה את החלב שהיה לידי והיא התיישבה מולי, אוכלת בתנועות של נסיכה כפית אחרי כפית מלאה בקורנפלקס. היא הייתה נראית כל כך שלווה בישיבה הזו, כאילו שום דבר לא מפריע לה, כאילו הכל טוב ושליו.
" את רוצה משהו מיוחד לקחת לבית הספר? ".
" יש לי יום קצר, אז אולי סנדוויץ ופרי? ".
" את מוזמנת לפתוח את המקרר ולקחת מה שאת רוצה ".
" אתה בטוח? " היא שאלה בחיוך.
" בטוח במה? ".
" אני לא פותחת סתם ככה מקררים של אחרים " היא צחקה. נאנחתי בצחוק והלכתי ופתחתי את המקרר. הוצאתי מהמקפיא שלידו בגט לבן שהקפאנו ואמרתי לה שעשרים שניות במיקרו אמורים לשמור על הטריות שלו לארוחת עשר בבוקר. היא הוציאה איזה משהו מהמקרר, לא ידעתי בדיוק מה והתחילה להכין לעצמה סנדוויץ.
" להכין לך גם? " היא שאלה.
" תכיני מה שאת מכינה לעצמך, אני בערך אוכל הכל " אמרתי לה בצחוק וסיימתי את המנה של הקורנפלקס שלי. ניגשתי אל הכיור ופיניתי את שתי הקערות, לקחתי ממנה את הסנדוויצ'ים בחיוך והלכנו לכיוון היציאה מהבית.
" אין לך תיק או משהו? " שאלתי אותה.
" הוא נשאר בבית אבל אני לא אמורה לא להסתדר. כל המחברות בלוקר.. אני רק אצטרך עט ".
" יש לי בתיק איזה עשרים מפוזרים, קחי לך כמה שבאלך " אמרתי כשנכנסתי למושב הנהג. נסענו בשתיקה קלה לבית הספר. כל כך רציתי לעשות משהו אבל ידעתי שאני פשוט צריך להתאפק. כרגע אנחנו פשוט מדברים, זה עדיף מהתעלמות מוחלטת. הגענו לבית הספר אחרי נסיעה די קצרה, דווקא לא היו פקקים מעצבנים הבוקר, כנראה שהכל נראה טוב יותר כשהיא לידי.
" תגידי " אמרתי לה כשחנינו, " אנחנו בסדר? ".
" אני זו שצריכה לשאול את זה. אני הלא בסדר פה " היא אמרה והסתכלה עליי.
" את יודעת שלי זה לא מזיז.. אני פשוט לא יכול לכעוס עלייך. כשאת תרגישי שאת מוכנה את רק צריכה להגיד לי ".
" אני יודעת " היא אמרה בחיוך. היא נתנה לי נשיקה עמוקה בלחי, לא רציתי שהשפתיים האלה יתנתקו לי מהגוף. יצאנו מהאוטו והלכנו בחיוך לכיוון הבניין. בדרך תפסה אותי בר, אוי ואבוי. לפי הפרצוף של עלמה היא כנראה יודעת מה הלך, כל כך ניסיתי להדחיק את זה. אין לי מושג באמת מה היא רצתה, היא פשוט ידעה שמשהו קרה והיא ניצלה את ההזדמנות המגעילה הזו. אני חייב לעשות משהו ולא בדרך הדוחה כדי להראות לה שאני ממש אבל ממש לא בקטע.
" היי " אמרה לי בר בחיוך.
" אני לא אפריע " אמרה עלמה בחיוך קטן והתקדמה רגע לבדה.
" חכי שנייה " אמרתי לעלמה והיא הסתובבה ונעמדה.
" בר אפשר לדבר איתך אחרי זה? ".
" בסדר.. " היא אמרה לא מרוצה והלכה.
" את יודעת הא? " שאלתי את עלמה כשהתקרבתי אליה.
" אני יודעת, ברק סיפר לי כמה זה עשה לך רע.. " היא אמרה לי בחיוך קטן. לפחות הילד הזה לא מנסה להרוס אלא רק מראה לעלמה כמה באמת אכפת לי ממנה. אם הוא אמר לה שהיה לי מגעיל ושאני שונא את עצמי על זה עוד יש לי סיכוי. אין אני מת על הגבר הזה.
" לא יקרה כלום את יודעת את זה. אני שלך לעד ". היא חייכה אליי חיוך מתוק.
" תודה על אתמול באמת.. בלעדייך אני לא יודעת מה הייתי עושה ".
" תבואי כל יום " אמרתי לה בחיוך, " אני מתכוון לזה ".
" שיהיה יום נעים " היא אמרה לי ונתנה לי חיבוק קצר. היא התקדמה אל הבניין ואני התקדמתי קצת אחרי בצעדים יותר איטיים, חושב על הזמן שבו נחזור להיות ביחד.