חצאים- פרק 64

" אני חייבת טובה " פניתי לאלירן ביום למחרת בהפסקה. הוא הלך איתי קצת יותר רחוק מאיפה שעמדנו קודם והתחלנו לדבר. אמרתי לו שאני חייבת הלוואה. הוא אמר שבכיף, הוא אפילו צחק והוא שאל כמה אני צריכה. אמרתי לו שאני צריכה לקנות שמלה לאירוע. הוא צחק ושאל אם זה הברית של האחיין של איתי, ואני שאלתי אותו איך הוא יודע. הוא אמר שאיתי הזמין מלא חברים ביניהם גם הוא, שהוא כנראה ילבש חולצה מכופתרת. צחקתי מזה, הוא כל כך מקסים. דיברנו ודיברנו וקבענו שאחרי הלימודים נלך לקנות ביחד שמלה. " ממש לא נעים לי " אמרתי לו. " נו זה שטויות, ואת צריכה לבוא יפה לאירוע מיוחד.. וזה עוד אירוע של איתי בראון. הייתי באחד כזה, זה לא דבר שכל כך אפשר להבין.. ". " מרשים מידי? " שאלתי אותו בצחוק. " משהו כזה. עכשיו בואי לתיאטרון " הוא צחק והלכנו לשיעור תיאטרון. הוא היה שיעור חביב, קליל, פחות מעשי אבל מעניין מבחינת התכנים שהמורה העבירה לנו.
" עלמה " שמעתי מישהו אומר מאחורי כשעמדתי ליד הלוקר שלי. הסתובבתי וראיתי את ניב. רק המראה שלו מסתכל עלי ריתק אותי, זה היה כואב, זה היה מוזר, זה היה מצמרר. כמה עיניים הופנו אלינו. מה? הם יודעים?
" היי " אמרתי בחיוך קטן, סגרתי את הלוקר וחזרתי להסתכל עליו.
" אפשר לדבר? " הוא שאל.
" אתה בטוח שזה זמן טוב? אין הרבה זמן להפסקה.. ".
" אין לי איך להשיג אותך אחרי זה " הוא אמר בקול רציני.
" אוקיי " אמרתי לו והתחלתי ללכת אחריו. הלכנו בשתיקה, פוסעים במסדרון עם כמה עיניים שמופנות אלינו. הלכנו והלכנו, זה הרגיש לי כאילו הלכנו המון זמן. התיישבנו באיזה כיתה, כיתה די קטנה. אין לי מושג למה היא משמשת. הוא סגר את הדלת אחרי שנכנסנו ואני התיישבתי על אחד השולחנות.
" מה קורה? " שאלתי.
" אני קצת חשבתי אחרי מה שעשיתי.. ניסיתי בכוונה להתרחק כדי לא ליצור מצב לא נעים, כדי לתת לך לחשוב, כדי לתת לעצמי לחשוב ".
" אוקיי " אמרתי והמשכתי להסתכל עליו, " תמשיך ".
" כמו שכבר אמרתי אני מצטער שעשיתי את זה בכזו פזיזות, אני יודע שזה לא היה נכון כשיש לך חבר, שזה אפילו בגידה, שהצבתי אותך במצב לא נעים.. שבטח היית צריכה לספר לו ו.. ".
" אני נפרדתי ממנו " אמרתי לו, והאמת שלא האמנתי לזה כשאמרתי את זה כי זו הייתה בקשה להפסקה קלה, " לפחות לתקופה " המשכתי, " כי לא יכולתי להסתכל לו בעיניים אחרי מה שעשיתי ".
" וואו " הוא אמר, " אני לא ידעתי.. מצטער ".
" זה בסדר " אמרתי בחיוך, " זה יפתר מתישהו ".
" זה רק זה? " הוא שאל והתיישב מולי.
" מה זאת אומרת? ".
" העניין שלא יכולת להסתכל לו בעיניים זה הסיבה היחידה לפרידה? ".
" לא " הודתי בפניו בישירות.
" את רוצה לחשוף? ".
" אחרי שהתנשקנו היה בי איזה ניצוץ מסוים.. ואני לא רוצה להיות עם מישהו כשאני מרגישה משהו אפילו קטן למישהו אחר ". הוא הסתכל עליי לא מבין ולא מעכל. כל המידע הזה פשוט הציף אותו, פשוט בא אליו, פשוט נפל עליו. עכשיו הוא זה שצריך להתמודד עם משהו, סוף סוף לא כל הנטל עליי.
" הרגשת משהו בנשיקה שלנו? ".
" כן " אמרתי לו והרכנתי את הראש.
" גם אני.. " הוא אמר לי והרמתי את ראשי וראיתי חיוך קטן נובע מפיו.
" אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה.. " אמרתי לו, " אני לא בנאדם כזה. אם היו נסיבות אחרות וזה היה אחרי שמשהו היה מסתיים והייתי מרגישה שזה מתאים ואז זה היה קורה זה בסדר, אבל זה קרה כבגידה ואם הוא ידע שזה הסוף של הסיפור הזה הוא ישבר ואני לא יכולה לראות אותו נשבר. אני עדיין אוהבת אותו ".
" רואים את זה בעיניים שלך " הוא חייך אליי. " אני רציתי לדבר איתך כי רציתי להתנצל וכי רציתי לדעת שאת לא תתרחקי ממני עכשיו כי האמת שאת איכשהו נורא חשובה לי, למרות שאני כמעט ולא יודע עלייך כלום. אני מצטער על הפרידה, ואני מקווה שהיא זמנית כי אני רואה שאת ממש ממש אוהבת אותו. אני מצטער שאני זה שגרם לך לעשות את זה אבל גם לי קרה משהו חשוב בנשיקה הזו.. פתאום אה.. משהו התעורר ".
" למה אתה מתכוון? " שאלתי.
" איזה זמן שכבר לא.. לא רציתי כלום, התרחקתי מזה, התמקדתי בדבר אחד. כשהעיניים שלך קלטו את העיניים שלי פתאום הרגשתי איזה ניצוץ כזה. התחלתי לחקור עלייך פרטים מכולם. בין הדברים הראשונים שאמרו לי זה שיש לך חבר ושאת ילדה טובה מידי ושאת לא תצאי עם מישהו כמוני ושלא יקרה שום דבר עם מישהו כמוני. הכוונה במישהו כמוני זה מישהו שפוגע בלי לחשוב פעמיים, ככה לפחות פעם הייתי. אחרי הנשיקה שלנו הייתי קצת מסוחרר ולא ידעתי בדיוק מה לעשות אבל המחשבה על שאני רוצה מישהי גדלה וגדלה. עכשיו אני יודע איך זה להתייחס נכון למישהי כי אני מבין מאיפה את יוצאת וכי אני מבין שאת לא רוצה לפגוע ואני רוצה להיות ככה גם. בעבר אם זה היה קורה " הוא נאנח, " הייתי פשוט אחרי שגילית לי שזה נגמר מתקרב ומנשק אותך שוב, ולא עשיתי את זה כי זה לא מסורי. אף פעם לא פעלתי עם המוסר, הגיע הזמן לנסות לא? " הוא אמר לי בחיוך ואני פשוט התרגשתי מכל מילה. קמתי אליו וחיבקתי אותו חיבוק חזק. הוא היה חמים, רחב כזה עם חיבוק דוב אמיתי. הוא נתן לי חיבוק אוהב. כשהשתחררנו אמרתי לו שאני בטוחה שעוד תבוא האחת, ושאם הוא באמת יאהב אותה גם הצבא לא יוכל להפריד את האהבה הזו. הצלצול נשמע בטיימינג מושלם. סוף סוף הרגשתי קצת הקלה כשאני חוזרת לכיתה, בלי דרמות מיותרות. רק לשנייה אחת חשבתי על יובל שמנשק את בר, אבל נזכרתי בזה שברק אמר לי שהוא הרגיש חרא אחרי זה, כנראה שהוא עדיין אוהב אותי.
אחרי בית הספר אלירן הלך איתי לרחוב שהוא יודע שבו אפשר למצוא אחלה בגדים לבנות ולבנים במחירים נורמלים. התחלנו להסתובב בין החנויות, בדרך כלל אני אוהבת את חנויות היד שנייה. חיפשתי שמלה מאוד פשוטה ומיוחדת, לא לבנה כי אסור, בצבעים מאוד עדינים וטובים. נכנסנו לאחת החנויות והתחלנו להעביר את מבטינו על שלל קולבים. הכל היה נראה כמו שמלות נשף, וזה הדבר האחרון שאני אוהבת ללבוש. איפה השמלות של לינוי אחותו של יובל?!
" לא מוצאת כלום הא? " שאל אותי אלירן.
" לצערי לא.. הכל יותר מידי.. פנסי כזה ".
" את צריכה משהו עדין הא? יש לי האמת רעיון לחנות " הוא אמר ויצאנו מהחנות. הוא הוביל אותי בהמשך הרחוב ונכנסנו לעוד חנות שנראתה אותו דבר מבחוץ, אבל בפנים היו פשוט דברים, איך אומרים- קסומים. המון דברים עדינים, שרשראות וטבעות עדינות, בגדים עדינים במחירים לא יקרים מידי. יקרים אבל בשבילי לפחות. חשבתי איך אני הולכת להחזיר לו כסף.
" אם את מסתכלת על המחיר את ממש לא צריכה " הוא אמר לי, " זה הדבר האחרון שאת צריכה להסתכל עליו ".
" נו באמת. " נאנחתי.
" תתחילי לחפש " הוא אמר בחיוך. מצאתי כמה וכמה דברים וביקשתי מאלירן לבוא ולתת חוות דעת על השמלות. לכמה נכנסתי כמעט בקושי והן כבר ירדו מהבחירה. כשנכנסתי לשמלה הרביעית שמדדתי, ולמרות שנשארו לי עוד שלוש שמלות למדוד, הרגשתי שזו האחת. היא הייתה מעוטרת ברקמה יפה באיזור הצוואר והחזה, והיא הייתה כל כך פשוטה, לא ארוכה ולא קצרה מידי. היא הייתה מושלמת. המחיר שלה היה מחיר מגעיל, אבל הבטחתי לאלירן לא להתייחס לזה יותר מידי. היא הייתה בצבע ירוק אבל ירוק יפה, ירוק מחמיא לאישה. יצאתי החוצה החדר המדידה ולסתו של אלירן נפלה. הסתכלתי במראה ומה ששמעתי מאחורי זה היה " עלמה זה פשוט מקסים עלייך " והחיוך הגדול שיצא ממני היה ענק.
" לקחת? " שאלתי בחיוך.
" זו לא שאלה. ואת האחרות את רוצה גם? ".
" אתה לא קונה לי עוד אחת " הזהרתי אותו.
" אבל אפילו לא ראיתי אותן ".
" אבל זו זו " אמרתי לו בחיוך, " אני מרגישה את זה. אין טעם להסתכל על האחרות ".
" איך שתרצי " הוא צחק. החלפתי לבגדים שאיתם באתי, ניגשנו לקופה ואלירן שילם על השמלה. הרגשתי רע, רע מאוד, רע ממש. אבל מצד שני היא הייתה כל כך מיוחדת שפשוט לא יכולתי לוותר עליה.
" אני לא יודעת איך אני אחזיר לך את זה.. " אמרתי לו.
" מתי יום ההולדת שלך? " הוא שאל אותי כשהמשכנו ללכת.
" האמת שעוד כמה שבועות כשאני חושבת על זה, שכחתי מזה ".
" אחלה " הוא אמר בחיוך, " זו מתנת יומולדת אחת ".
" אחת?! " השתגעתי.
" אחת.. " הוא הרגיע, " עלמה אני לא רוצה להתרברב אבל אצלי זה לא בעיה ".
" כל כך לא נעים לי.. ".
" אני רגיל זה בסדר " הוא צחק. הלכנו אליו הביתה, סוף סוף ראיתי את הבית שלו. איזה בית מרשים. צחקנו, אכלנו, הכנו אפילו שיעורים והתכוננו למטלה מסוימת בתיאטרון. הוא הקפיץ אותי הביתה במכונית של ההורים שלו יותר מאוחר ונפרדנו לשלום אחרי יום מקסים.