חצאים- פרק 63

בתחילתו של שבוע חדש התעוררתי כמו כל בוקר בשכונה שלי. הערתי את נועל'ה, איחלתי לה בוקר טוב, הכנתי קצת אוכל ממה שהיה לנו בבית ויצאתי לדרך לבית הספר. לא נשרתי מבית הספר, יובל לא הפסיק לתת או לשלם בעצם את הכסף לבית הספר, אבל המראה שלו שם קצת עירער אותי. היה לי קשה להסתכל לו בעיניים אחרי מה שעשיתי. הוא היה נראה כאילו הכל בסדר איתו. חיוך קטן פה וחיוך קטן שם. חזר לשבת ביחד עם ברק והחברים על הספסלים שלהם.
אלירן לא נטש אותי לרגע. הוא נאחז בי, דיבר איתי, הוא הרגיע אותי אפילו. היו לנו אינספור שיחות נפש במשך הכמה ימים האחרונים. הוא גם בא לפה, הוא קצת נחרד מהשכונה עצמה אבל הוא עודד אותי. הוא היה הבנאדם שדיברתי איתו הכי הרבה בזמנים האלה. עדיין כאב לי על ההחלטה שלי, אבל ידעתי שאני חייבת לעשות משהו לפני שאני מבינה לאן נושבת הרוח, להבין מה באמת אני רוצה. את ניב ראיתי במשך הזמן הזה אולי פעמיים בבית הספר, וחוץ מחיוך קטן לא דיברתי איתו, לא כלום. אני בכלל לא יודעת מה עבר עליו, מה הוא בכלל חושב ומה הוא בכלל רוצה או רצה. הוא תמיד היה בסביבת החברים שלו, השחצנים היפים של י'ב, ואני ניסיתי להתעלם קצת מהניב הזה ולזכור את הניב הנחמד שהרגיע אותי בחדר השמיניסטים.
והימים וסוף השבוע עברו די במהירות, הודות לאלירן ולתמיכה שלו. דבר אחד אבל חשוב שאני לא שכחתי הוא שהבטחתי ליובל שאני אדבר עם עומר, וגם עמדתי בהבטחה הזו. שיעור אחד התבטל ובמפתיע גם הוא היה בחוץ. ניגשתי אליו ודיברתי איתו, על ההרגשות שלו בקשר לעידן, בקשר ליציאה מהארון, בקשר לדברים שהוא צריך כרגע לעשות. השיחה הזו הייתה אחת מהשיחות הטובות ביותר שהיו לי. היא הייתה נינוחה, אמיתית, חשיפתית במקצת אבל כל כך נוגעת ללב שכל מי שהיה שומע אותה היה מצטמרר. הוא נאחז במילים שלי, היה נראה שהוא מפנים דברים שאני אומרת לו. זה כל כך שימח אותי וריגש אותי. אמרתי לו שאני תמיד אהיה לצידו בכל דבר שהוא יבחר, ושרק אם הרצון שלו יגיד לו לספר לי על מה שקרה עם עידן הוא מוזמן להגיד, ושהשיחה הזו היא שלנו ורק שלנו.
" עלמה " שמעתי קול קורא מחלק מהמסדרון באחת ההפסקות. הקול התקרב וראיתי שזה איתי. הייתי בדיוק לפני שיעור חשוב, אבל העובדה שאיתי קורא לי מסמלת שהוא באמת צריך משהו. התקדמתי לעברו.
" הכל בסדר? " שאלתי בחיוך ונתתי לו נשיקה קטנה על הלחי.
" אנחנו צריכים לדבר " הוא אמר די מחויך. אוקיי מה הולך פה?
" זה בדרך כלל משפט לא טוב, אבל קדימה, דבר ".
" בואי " הוא צחק ולקח את ידי. הלכתי אחריו והתיישבנו. הייתה לי בערך רבע שעה.
" כן? " שאלתי עדיין מחכה לתשובה מפתיעה.
" את רשמית מוזמנת לברית " הוא אמר מחויך.
" הא? " שאית בצחוק.
" לאחותי נולד בן " הוא אמר מחויך מאוזן לאוזן, " אני דוד מאושר, דוד בן שבע עשרה וזה כל כך אדיר! ואת יותר ממוזמנת לבוא ". צרחתי וצחקתי ואז נתתי לו חיבוק ענקי. הולדת תינוק חדש לעולם זה אחד מהדברים הכי מיוחדים שקורים. גם אני כבר מתה שיהיה לי תינוק.
" עוד אנשים באים שאני מכירה? " הוא שאל.
" הממ, יש כמה ילדים " הוא אמר קצת פחות מחויך.
" אני מכירה את המבט הזה " אמרתי, " יובל? " שאלתי.
" בין היתר.. " הוא נאנח.
" זה בסדר, אל תדאג לזה. עוד מישהו? ".
" כל מיני בנים וכמה בנות שאני לא בטוח ששמעת או דיברת איתן ".
" בואנה עשית מזה מסיבה ".
" אני איתי בראון " הוא אמר והשתמש בשמו כתירוץ, " מותר לי הכל ".
" והשחצנות רק ממשיכה " צחקתי, ואז בירכתי אותו בעוד המון ברכות משונות. בשלב מסוים בשיחה שלנו, שעברה במהירות ראיתי שאיתי שינה את הבעת הפנים שלו. הוא בהה במשהו שמעליי.
" מה קורה? " שאלתי כשהבחנתי בעיניים שלו.
" אני חושב שמישהו רוצה לדבר איתך " הוא אמר וראשו הופנה כלפי האדם שעמד מעליי. " או יותר נכון מישהי " הוא אמר בצחוק קטן. הסתובבתי וראיתי את ענבר עומדת מעליי עם פנים עצובות וכעוסות. " אני אשאיר אתכן לבד, אני אדבר איתך כבר יותר ממוחר על פרטים " הוא אמר, נתן לי עוד נשיקה מהירה על הלחי ופנה לדרכו. הסתובבתי אליה. " את כועסת? " שאלתי מפחדת מהתגובה שלה.
" אני רק עצובה.. בדיוק דיברתי עם יובל בסוף השבוע, הוא בא לעזור לי במשהו, לא משנה, ושמעתי הכל.. בגידה זה לא נחמד עלמה ".
" אני יודעת.. " נאנחתי, " אני גם מצטערת ".
" למה נפרדת ממנו? " היא שאלה.
" הוא לא סיפר לך? " שאלתי.
" בקטנה כזה.. ".
" אני התנשקתי עם מישהו מי'ב, ממש לא בכוונה, ואז פשוט בגלל הבגידה לא יכולתי להסתכל לו בעיניים וגם התחלתי להרגיש איזשהם ניצוצות כאלה כלפי אותו הילד, ולא רציתי להוליך את יובל שולל ".
" ועכשיו? " היא שאלה בקול חמוד, " את עדיין מרגישה משהו אליו? ".
" אני לא דיברתי איתו מאז.. עם הילד מי'ב ".
" למה את מחכה? " היא שאלה, " את תוכלי להבין מה את רוצה רק אחרי שיחה, את לא חושבת? ". חייכתי אליה חיוך מתוק. " זה לא כל כך פשוט, אני לא בדיוק יודעת מה להגיד ואני די מפחדת שזה יקרה שוב ".
" למה? " היא שאלה.
" כי אני לא רוצה לפגוע ביובל יותר ממה שפגעתי, ואני לא רוצה להרגיש אליו משהו, אל הילד מי'ב ".
" שוב, למה? " היא שאלה בצחוק קטן.
" כי באמת אכפת לי מיובל, כי הוא גורם לי להיות מאושרת ולהרגיש בנאדם טוב יותר כשאני לידו, ולא אכפת לו לתת אמצעים כדי לשמח אותי, ומכל נשיקה קטנה שלנו התעלפתי ".
" את עדיין אוהבת אותו " היא נאנחה, מפתיע שדברים כל כך ברורים מאליהם נשארו עדיין אצלי וילדה צעירה ממני פוקחת לי את העיניים.
" אבל עדיין, עד שאני לא ארגיש במאה אחוז שהמחשבות שלי הן רק עליו אני לא אחזור אליו ".
" נכון, אל תעשי לו את זה, הוא בחור מיוחד " היא אמרה בחיוך, " למדתי ממנו כל כך הרבה בתקופה הזו ".
" הוא השתנה לדעתך? " שאלתי.
" המון. תמיד היו ריכולים על יובל כילד אחר לגמרי ממי שאני חשבתי שהוא יהיה. כשרק פגשתי אותו הייתי נורא ביישנית, עכשיו אני ממש לא. את השיחה הזו לדוגמא אני יזמתי בעצמי, היו פעמים שבכלל לא עשיתי את זה ".
" את חושבת שהנתק הזה שיהיה עכשיו ביני לבינו, ימוטט אותו או יחזק אותו? ".
" יובל של התקופה האחרונה, שום דבר לא ימוטט אותו, אולי למעט פרידה מהחצי השני שלו. אבל זה לא באמת פרידה, לפחות ממה שאני רואה. הוא יקח את התקופה כדי רק להעצים את האהבה אלייך, וכשבסופו של דבר תחזרי אליו ואת תחזרי אליו, הוא יאהב אותך כמו שאף פעם הוא לא אהב ".
" את באמת חושבת ככה? " שאלתי בחיוך והצלצול נשמע.
" ברור, אני לא משקרת " היא אמרה בצחוק, נתנה לי חיבוק אוהב וקיפצצה לה לכיוון הבניין. אני אספתי את הדברים שלי והתחלתי ללכת לכיוון הבניין בצעדים מלאי מחשבות. התיישבתי בכיסא, ברק התיישב לידי. אני בהיתי בנקודה בלתי ברורה על הקיר ושמעתי את ברק אומר לי משהו.
" סליחה, מה אמרת? " שאלתי בחיוך.
" בר נישקה את יובל " הוא לחש לי, " הוא הרוס מזה ".