חצאים- פרק 61

אני הייתי כל כך מבולבלת, הרגשתי שאני הולכת במעגלים. הרגשתי שאני עוד שנייה נופלת. הייתי היסטרית, הבכי רצה לפרוץ אבל פשוט לא יכולתי להראות כמה אני חלשה. נכנסתי לכיתה כאילו שום דבר לא קרה, אלירן התיישב לידי, אבל כמעט ולא התייחסתי. 'הכל בסדר?' הוא כתב לי על המחברת שלו ונתן לי אותה. 'לא' כתבתי לו. 'דברי איתי' הוא כתב לי ואני הסתכלתי עליו עם העיניים הכי עצובות שאי פעם היו לי והנדתי את ראשי לשלילה. הוא הסתכל עליי ושם את ידו על הירך שלי כמנסה להרגיע אותי. הוא כתב לי על המחברת שהכל יהיה בסדר אבל כל כך לא האמנתי למילים האלה.
בהפסקה שוב הלכתי עם הראש מורכן, לא ידעתי בכלל לאן אני הולכת. מלא נעליים עברו והלכו מפה לשם, הסתכלתי רק על הנעליים של האנשים. לא יכולתי להרים את העיניים מהרצפה מרוב הבושה. הבעיה הייתה, שהרגשתי כל כך טוב עם ניב שזה היה מטורף. מצד אחד יובל, יובל שלי, שאוהב אותי כל כך, שאני אוהבת אותו כל כך. הבנאדם הכי יפה שאני מכירה, הבנאדם שמעריך אותי בלי שאני צריכה בכלל להתאמץ, שנתן לי הכל מהכל. וניב מצידו השני, שמרטיט לי את הגוף בכל פעם שאני איתו, וזה כל כך מעט, שהכרתי אתמול והיה משהו בחיבור העיניים שאני פשוט לא יכולה לשכוח. מבט עיניים, כמו המבט שיובל נתן לי באור השמש בבוקר יום שבת על הבלטה שלי, זה כל כך לא הגיוני שאני מתחרפנת.
נתקעתי במישהו. הרמתי את ראשי וזה היה איתי. אולי הבנאדם האחרון שאני רוצה לדבר איתו עכשיו, אפילו עם אלירן אני מעדיפה לדבר מאשר איתו.
" היי " הוא אמר בחיוך ונתן לי נשיקה קטנה בלחי.
" היי " אמרתי, " סליחה שנתקעתי בך " והמשכתי להתקדם עדיין מסתכלת לרצפה. המחשבות שוב הדהדו לי בראש, הרגשתי שהגוף שלי נהיה חלש משנייה לשנייה. לא גוף, אל תישבר, אם אתה תישבר אני אשבר וזה יראה מצוקה, ואני לא במצוקה, ולא בהתמוטטות עצבים, אני פשוט קצת מאוהבת. גוף תירגע. ניסיתי להרגיע את עצמי כל הזמן, אבל זו הפעם הראשונה שאני חושבת שהגוף שלי לא הקשיב לי. הרגשתי כמו בנאדם משוגע, מלא במחשבות שמתפוצצות בתוך המוח בלי תשובה אחת הגיונית.
יד חמה תפסה בידי. הוא נעמד מולי.
" עלמה?.. " הוא לחש ואני רק מהקול שלו הרגשתי את הדמעות מתחילות לרדת. הרמתי את ראשי ויובל, אהוב ליבי, הילד שאני הכי אוהבת, עמד שם והסתכל עליי. הוא ראה את הדמעות וחיבק אותי חיבוק חזק. הוא עטף אותי בחיבוק שלו והוביל אותי החוצה. הוא נתן לי מים מהבקבוק שלו וביקש ממני לשתות, ואני לאט לאט הסדרתי את הנשימה ועשיתי את מה שהוא ביקש.
כשהוא קירב את פרצופו אל שלי אני לא התנגדתי, היה משהו מרגיע בנשיקה הזו. הבעיה היא שאחרי זה הגיעו הבעיות.
" מצחיק לי קצת אבל את מנשקת אחרת.. " הוא אמר בחיוך קטן.
" מה? " שאלתי כולי בתדהמה מעצמי, איך זה יכול להיות?
" כלום כלום סתם, פשוט את מנשקת קצת אחרת, אני רגיל למשהו אחר ". הוא התקרב אליי שוב אבל אני הדפתי אותו, והרגשתי כל כך רע כשהדפתי אותו. הוא הסתכל עליי לא מבין, אפילו קצת נפגע. הסתכלתי עליו והעיניים שלו היו כל כך עצובות.
" עלמה מה קרה? " הוא שאל.
" יובל אני מצטערת.. " אמרתי לו בבכי, " אני צריכה זמן לחשוב " אמרתי ולא האמנתי לשום מילה שאמרתי. כל מילה כאבה לי כמו סכין, הדהדה בגופי והרגה אותי, הרגה את הנשימה, הרגה את המחשבות. הוא היה המום. הוא הסתכל עליי כמעט בבכי, הוא לא הבין בכלל מה אני רוצה. אנחנו עוד לא חודשייים ביחד אבל האהבה שלנו הייתה חזקה יותר מכל דבר, עמדה בפני כל דבר. הוא נתן לי את כל הדברים שאני רוצה, ויותר מזה, את ההשכלה שלי הוא נתן לי ואני פשוט מסובבת לו את הגב.
" את צריכה הפסקה? " הוא שאל שוקל כל מילה ומילה.
" כן.. " נאנחתי.
" עשיתי משהו? " הוא שאל פגוע.
" לא, ממש לא, שום דבר, זה אני האשמה ".
" מה קרה? " הוא שאל והסתכל עליי. העיניים המדהימות שלו ריתקו אותי. הסתכלתי לו עמוק אל תוך העיניים ואמרתי בביטחון " בגדתי בך. ואני לא יכולה להתמודד עם זה אלא בלהתרחק קצת ולחשוב, כי זה כל כך לא בסדר ".
" מה.. מה עשית? " הוא ביקש לדעת.
" אני התנשקתי עם מישהו, אני כל כך מצטערת " אמרתי וניסיתי לנגב את הדמעות בלי הצלחה.
" אני מכיר אותו? " הוא שאל.
" ניב, מי'ב. הפרטים כבר לא חשובים אבל.. אני לא יכולה עכשיו להסתכל לך בעיניים אחרי המעשה שעשיתי ".
" עלמה אני אוהב אותך " הוא אמר לי וכשהוא אמר את זה הבכי נהיה רק יותר חזק, " ואני אסלח על כל דבר כל עוד זה היה חד פעמי. אני לא רוצה הפסקה ממך, אני רוצה אותך לתמיד ".
" יובל.. " אמרתי בבכי, " זה לא כל כך פשוט. מאז הנשיקה איתו אני בעננים, הכל השתנה. אני חושבת על השפתיים שלו, על העיניים שלו. אני מרגישה משהו שהוא חזק כמו.. כמו שאני מרגישה אלייך ". המילים האלה כל כך פגעו, גם בי ובעיקר בו. הרגשתי כל כך זבל, קטנה מולו, שאפשר לדרוך עליה בשנייה. הרגשתי חלאה, בנאדם רע, מכאיב, בוגדני, עלוב. הוא הסתכל עליי כלא מאמין. הוא העביר את ראשו הצידה כדי לנשום אוויר צח יותר והסתכל עליי שוב. הדמעות לאט לאט יובשו אבל הכאב היה חזק.
" ומה יקרה עכשיו? מה אם התאהבת לגמרי? " הוא שאל על סף בכי.
" אני לא מוכנה להתאהב לגמרי, אני לא מוכנה להיות איתו בעד שום הון שבעולם. אני רוצה את ההפסקה הזו כדי לשכוח את מה שקרה ואם תרצה אותי בחזרה אחרי זה אני אהיה מאושרת, אבל כרגע זה פשוט לא אפשרי ".
" מה אני אעשה בלעדייך? מי יגרום לי להיות מאושר? ".
" יובל אתה כל כך מקשה עליי.. " אמרתי לו והסתכלתי עליו, " אני עדיין אוהבת אותך, כל כך כל כך אוהבת אותך, אבל פשוט אין לי ברירה ".
" ומה אם הזבל יעשה הכל בשביל שעכשיו את תהיי שלו? מה אם בטעות הוא שוב ינשק אותך ואת.. את לא תתנגדי? ותרגישי ניצוצות או פרפרים או אלף ואחת דברים ותהיי שלו? ".
" הבטחתי לך שלעולם אני אהיה שלך, כרגע אני פשוט צריכה הפסקה ". הבכי חזר, לא חשבתי שאני אתפרק ככה ועוד בבית הספר. הוא הסתכל עליי בפנים עצובות. הוא נישק לי נשיקה אחרונה בלחי, קם והלך לדרכו. ברגעים האלה שהוא התרחק ולא הסתכל חזרה, ולא סובב את הראש, הרגשתי שהוא זה שנפרד ממני. אבל ידעתי שהמצב הוא הפוך ובגלל זה הבכי היה חזק פי שתיים.