חצאים- פרק 56

" אתה לא מבין איזה יום עבר עליי. את לא מבינה איזה יום עבר עליי " צרחנו אני ויובל אחד על השנייה ברגע שנפגשנו בהפסקה הגדולה של אמצע היום. אח"כ צחקנו והתקרבתי אליו כדי לתת לו נשיקה על השפתיים, שהייתה ארוכה ומיוחדת. ארוכה ואוהבת.
" תתחילי את " הוא אמר כשהוא התנתק ממני, עדיין בחיוך הנוגה שלו, החיוך האוהב והשפתיים הטיפה רטובות והיפות שלו. בהיתי בהן והייתי משותקת. כל כך התגעגעתי. האהבה שלי פשוט מטורפת לבנאדם הזה.
" בוא רק למקום טיפה יותר שקט " אמרתי לו כי עמדנו במסדרון הומה אדם. הוא לקח את ידי והתיישבנו שנינו במדרגות שליד חדר החזרות של מגמת תיאטרון. מקום שקט ומיוחד שלא יוצא לנו לשבת בו הרבה. הוא שוב נישק אותי, שוב השפתיים האלה. אני התעלפתי באותו רגע, התעלפתי מרוב אהבה.
" איתי דיבר איתי היום " אמרתי לו והחיוך ישר ירד לו מהפנים.
" למה לבאס לי את היום? " הוא שאל בפרצוף של דובון, פרצוף חמוד ועצוב קצת.
" אני התרחקתי ממנו ככל יכולתי עד שהוא תפס אותי בסוף. הוא היה פתאום רגיש.. אני נשבעת לך יובל זה היה כל כך מוזר. הוא דיבר ברגש, היה נראה שמשהו כואב לו.. אני לא יודעת מה עבר עליו. אני הייתי בפאניקה מטורפת, כשהוא התחיל להתקרב. פשוט אמרתי לו שאם הוא מתקרב עוד צעד אני צורחת.. " אמרתי לו עדיין לא רגועה. יובל ליפף את ידו על על גבי וקירב אותי אליו כדי להרגיע אותי. " בסופו של דבר כשפשוט לא הייתי מוכנה לדבר איתו או להקשיב לו הוא נתן לי מכתב. זה פה " אמרתי והוצאתי את המכתב מהתיק שלי. הוא הסתכל על המכתב הסגור וגם אני. " אני לא יודעת מה יש שם. אבל הקטע הכי חשוב בכל השיחה שלנו זה שהגענו לרגע לדבר עלייך. אני לא בדיוק זוכרת על מה. אבל אז שאלתי אותו 'ממתי אכפת לך מה יובל חושב?' והוא ענה לי 'מתמיד בערך' ". אחרי שאמרתי לו את זה הסתכלתי על יובל והיה ניכר שגם הוא בשוק.
" וואו " אמר יובל לבסוף, " הוא באמת אמר את זה? ".
" כן באמת.. " נאנחתי, " גם אני הופתעתי ".
" מה יש במכתב? " הוא שאל ולקח את המכתב לידו.
" לא פתחתי אני לא יודעת. אולי נפתח אחרי שתספר מה קרה לך ".
" אוקיי " הוא אמר בחיוך, " אני דיברתי היום עם עומר ".
" אוקיי.. משהו מיוחד? ".
" שאלתי אותו מה קרה שהוא השתכר, את זוכרת את היום ששטפנו אותו במים? אז בגלל זה, רציתי לדעת מה עבר עליו ".
" הוא בסדר? " שאלתי מודאגת.
" כן כן הוא פשוט גילה איזה משהו מאוד קשה לעיכול. כן אני שאלתי אותו אם אני אוכל לספר לך על זה, אני לא יכול לשמור על זה בבטן.. ".
" דבר ".
" כרגע אני לא זוכר אם סיפרתי לך את זה.. " הוא אמר והתחיל לגרד את ראשו, " אבל עומר סיפר לי כבר לפני איזה זמן שהוא גיי " הוא אמר. אני גם לא זכרתי אם הוא הזכיר את זה כבר. " אבל הוא גילה שעוד מישהו יצא מהארון. אותו בנאדם זה בנאדם שלא חשבתי ובעיקר הוא לא חשב שיצא מהארון. הילד הזה היה סוג של מודל ודוגמא בשביל עומר.. והילד הזה אמר לעומר שהוא מחבב אותו ואומר נכנס מזה לסטרס ".
" אוקיי.. אני לא רוצה שתגיד לי מי זה " החלטתי, אני לא רוצה לשמוע ממישהו שהוא יצא מהארון כשזה דבר מאוד פרטי, בעיקר אם לא שמעתי את זה מחבר טוב או ממישהו שפנה אלי וסיפר לי את זה אלא שמעתי בגלגול ממישהו אחר. כמובן שעל יובל אני סומכת, אבל אם המקרה היה הפוך, הייתי רוצה שככה יכבדו אותי.
" מקובל, אבל אני רציתי לספר לך כדי שנוכל למצוא איזה פיתרון. את מאלה שבאמת יודעים לדבר בגובה העיניים עם בנאדם ולהרגיע אותו ולתת לו עצות. אני רוצה שתדברי עם עומר, בבקשה, זה יעזור לו ".
" אני אשמח " אמרתי לו בחיוך.
" אני כל כך מאושר שיש לי אותך " הוא אמר והסתכל עליי בחיוך. אני נמסתי מהמבטים שלו. הכל היה נראה לי פתאום חסר חשיבות, ורק כשאני איתו באמת באמת טוב לי. הוא התקרב אליי ונישק אותי נשיקה עדינה, נשיקה מושלמת.
" אני אוהבת אותך " אמרתי לו בחיוך גדול.
" אני אוהב אותך " הוא אמר וחיבק אותי חזק. המגע שלו הרגיש לי שהוא היה צריך את החיבוק הזה, שזה חיזק אצלו פינה בלב, חיזק לו את היום. הוא נאחז בי, ממש הרגשתי את זה.
" יובלי הכל בסדר? " שאלתי כשהשתחררנו.
" כן כן הכל בסדר " הוא אמר עם חיוך קטן, אבל חיוך שרוצה להרגיע אותי.
" אתה יכול לספר לי " אמרתי ונגעתי בזרועו, " מה מפריע לך? אתה נאחז בי ובחיבוק שלי.. זה לא קורה הרבה ".
" זה לא חשוב " הוא אמר לי בחיוך, " זה משהו שאני מעדיף להשאיר אצלי, אני מקווה שאת מקבלת את זה ".
" רק תדע שאני פה בשביל הכל " אמרתי בחיוך, " לכל דבר וכל מילה. ואם זה משהו של רגע וזה יעבור אז זה יעבור והכל יהיה טוב. אין סיבה שלבנאדם טהור כמוך לא יהיה טוב ".
" את משהו " הוא אמר לי במבט נוגה.
" אתה משהו " אמרתי לו ונישקתי אותו עוד נשיקה קטנה. הוא הסתכל עליי בשתיקה וחייך אליי.
" נפתח את המכתב? " שאלתי כי ראיתי שעוד יש לנו זמן עד סוף ההפסקה.
" אין בעיה " הוא אמר בחיוך, כנראה שהוא שמח להחליף נושא.
פתחתי את המכתב. התחלתי לקרוא אותו.
' אני יודע שאת לא רוצה לשמוע ממני, לא רוצה לדעת שום דבר ובטח שלא רוצה שאני אתקרב אלייך יותר או לכל בנאדם שקשור למשפחה שלך. רק פה אני באמת יכול להגיד לך דברים שבמציאות הייתי מתפרק מרק להזכיר אותם. אני יודע שאת שונאת אותי אחרי מה שעשיתי, אחרי איך שדיברתי, ואחרי הפוזה שבעצם מכרתי. הצביעות שלי הורגת גם אותי לפעמים. אני רוצה להתחיל בזה שאני מצטער, מצטער על מה שעשיתי. אנשים רעים אני חושב לא עושים דברים כי הם נולדו רעים, אלא כי הם בהשפעה של משהו. תראי אנשים שעושים דברים כי הם חולי נפש, קיבלו את זה עם השנים, או כאלה שעושים דברים מכדורים או אין ספור דוגמאות. אני אתחיל פשוט בלהגיד לך מה קרה לי, ואחרי זה אני אמשיך לחפור, אני לא אוהב הקדמות מיותרות. עלמה אני לא סתם עשיתי את מה שעשיתי לנועה.. אני חושב שבמקום מסוים זה היה כי רציתי לתקן משהו שקרה לי בעבר. יש לי דוד עלמה, דוד שאני לא רוצה לקרוא לו דוד שלי. כשהייתי בן שבע הוא הטריד אותי מינית. מאז אני דפוק '.