חצאים- פרק 53

העצבים עלו ועלו ככל שהתקרבתי למסעדה. לא נסעתי באטרף, אבל פחדתי שהוא יעשה משהו. מצד שני לא היה כל כך מאוחר, אנשים אמורים להיות במסעדה ויש עוד אור, ככה שאם הוא יעשה משהו יתפסו אותו. החניתי את הרכב בחנייה ונכנסתי לתוך המסעדה. לא ראיתי את איתי אבל ראיתי את נועה יושבת באחד השולחנות ובוהה בחלון. ניגשתי אליה.
" נועה " אמרתי כשעמדתי מולה. היא קמה ונתנה לי חיבוק אוהב, לא הבנתי מאיפה זה הגיע אבל ליטפתי את ראשה. היא נשמה כמה נשימות עמוקות בתוך החיבוק שלי אבל היא לא בכתה, הרגשתי שהיא לא בוכה.
" את בסדר? " שאלתי מודאג.
" כן " היא נאנחה, " הוא לא עשה לי כלום ".
" איפה הוא עכשיו? ".
" הוא בא והלך.. הוא נכנס, קנה קפה כנראה, זה ממה ששמעתי והוא יצא. הוא אפילו לא חיפש אותי ".
" איזה הקלה.. " נאנחתי.
" אתה חושב שהוא חיפש אותי?" היא שאלה מפוחדת.
" הוא לא יעז לעשות לך עוד כלום.. אנחנו דיברנו איתו וצעקנו עליו ועשינו מיליון דברים. הוא לא יעז " אמרתי והטלפון שלי צלצל. " שנייה " אמרתי לנועה בחיוך. ' ענבר ' היה כתוב על הצד.
" היי " אמרתי לה. היא שאלה מה קורה ואיפה אני וביקשה להיעזר בי היום אחר הצהריים. אמרתי לה שאין בעיה, אבל שאני כרגע לא בבית. היא שאלה מתי היא תוכל לקפוץ. אמרתי לה שבסביבות שבע ועד שש וחצי הייתי עם נועה במסעדה. עזרתי לה, דיברתי איתה, הרגעתי אותה. הבטחתי לה שאני אשמור עליה מכל דבר ושאני אעדכן אותה במקרה ולי יקרה משהו. היא הסתכלה על האגרוף שקיבלתי. היא לא האמינה שחטפתי את זה בגללה. רציתי לתת לה מכה קטנה שתבין שזה לא מזיז לי ושאני מוכן לספוג עוד המון מכות כדי שהיא תהיה בטוחה. זה הצחיק אותה. בערב נפגשתי עם ענבר, ועלמה ואני עזרנו לה עם קטעים מיוחדים של תיאטרון, וחוץ מזה היא סיפרה לנו על מעשיות היא ואותו הבן, הבן שהיא הייתה צריכה עזרה איתו בתחילת הקשר. לא הפסקנו לצחוק, שלושתינו, פשוט נהנינו לשבת ככה סתם בסלון ולצחוק.
היום של היום עבר כרגיל, בלי התרחשויות מיוחדות. אני דווקא חושב שעל עלמה עברו הרבה דברים כי היא הגיעה מחויכת אחרי שיעור תיאטרון. כנראה שמשהו טוב קרה שם. ישבנו בהפסקה ודיברנו קצת. אני, היא, ברק, אלירן ומיכל, חברה של עלמה שהם הסתדרו מאז שהיא הגיעה חדשה לבית הספר. ישבנו וצחקנו. היום הזה עבר כאילו לא הרגשתי שהוא בכלל קרה. שום התקלויות עם איתי או עם אחד מהחבורה שלנו, שום טלפון מפחיד שאומר שמישהו בפאניקה או בהתמוטטות עצבים. החיים שלי חזרו למסלולם?
בבוקר יום שלישי, היום, התעוררתי בבוקר לקולה של אמא. אכלתי ארוחת בוקר נחמדה, עלמה ישנה הלילה בבית ככה שלא הייתי צריך להעיר אותה.
" היא הרבה פה " אמרה אמא בחיוך, " אני אוהבת שהיא פה. היא מרגישה לי כמו לינוי, קצת כמו אחות נוספת למשפחה. ונראה שגם טוב לה פה ".
" אני שמח כשהיא פה. אני יודע שלא קל לה עכשיו בבית, ואמא שלה כבר במצב יותר טוב, לדעתי. כשהיא פה אני רגוע יותר. את רואה את זה? " שאלתי מחויך.
" איך אפשר שלא? הבן שלי מחויך כל כך ואני לא אראה? " היא צחקה. נתתי לה נשיקה קטנה על המצח, היא סיימה לאכול את הטוסט שלה וללגום מהקפה ויצאנו לאוטו. היא הסיעה אותי לבית הספר והורידה אותי בשער. עומר עמד שם. הוא חייך אליי כשהוא ראה שאני יוצא מהמכונית, התקדמתי אליו.
" יש לך כמה דקות? " הוא שאל ענייני.
" כמובן " אמרתי בחיוך והלכנו להתיישב על הדשא.
" אתה מוכן להסביר לי מה עבר עלייך שלשום? מה פתאום אתה שותה? מה פתאום אתה משתכר אבל ממש? אתה חושב שנחמד לראות אותך ככה? מרחף? ".
" אני לא חשבתי שזה יצא ככה.. " הוא נאנח, " רציתי להסביר את עצמי ".
" פטפט " אמרתי לו בחיוך.
" אני רציתי לשכוח ממשהו, ובדיוק ראיתי באיזה אתר דפוק משפט שאומר שהשתייה עוזרת לשכוח. אז לקחתי מהארון של אבא קצת.. לא משנה מה.. ופשוט לא הפסקתי להכניס את זה לפה ".
" מה רצית לשכוח? " שאלתי בהתעניינות.
" יש ילד שהיה מודל ודוגמא בשבילי הרבה זמן בחיים. למרות שעברתי בית ספר לתקופה אני תמיד המשכתי לחשוב עליו ועל המשפטים שהוא היה נוהג להגיד לי. היינו ביחד בגן. נכון לעכשיו הוא איתנו בשכבה ".
" מעניין, תמשיך ".
" הוא בא אליי לפני שלושה ימים, ביום שבת, סתם צחקנו, דיברנו, השתוללנו, כמו שאנחנו רגילים גם אחרי שחזרתי לפה, חזרתי לשכונה. אחת השיחות שלנו הגיעה למקום שלא ציפיתי שנגיע אליו ".
" מלא הקדמות.. " נאנחתי.
" הוא אמר לי שהוא גיי " הוא אמר לבסוף," ואני סירבתי להאמין. לבנאדם מושלם מגיע שתהיה משפחה מושלמת, מגיע שהחיים שלו יהיו מושלמים בצורה שבה הוא חינך את החברים להסתכל על העולם. לא רציתי שיהיה בו משהו דפוק ".
" אתה קורא לנטייה מינית משהו דפוק? " ניסיתי להבין.
" אצלו כן.. זה נשמע רע אני יודע אבל.. ".
" בלי אבל " קבעתי," זה נשמע רע נקודה. העדפה לאדם כזה או אחר זה לא משהו דפוק, זה משהו טבעי שקורה לאדם. כשאתה אומר על זה דפוק אתה קורא לעצמך דפוק. ואתה לא דפוק " אמרתי לו החלטי, " אם רק יחשבו שאתה חושב שהומוסקסואליות זה דבר דפוק ולא הגיוני ולא נכון, ירביצו לך ".
" אבל למה הוא? זה לא נכון, זה פשוט לא נכון. לא מגיע לו להיות דפוק כמוני, לא מגיע לו להיות שונה ואחר מכל החברה ".
" אל תחשוב על זה ככה נו באמת.. " נאנחתי, " אין שום דבר רע בזה ".
" הידיעה שבעתיד הוא לא יקים משפחה.. הרגה אותי שלשום ".
" שום דבר לא בטוח. שמעת על המילה אימוץ? ".
" אתה שומע את עצמך? " התרגז עומר, " לא יהיה לו ילד משלו ".
" עומר תירגע זה לא דבר שאתה אמור להתעסק בו יותר מידי.. ".
" הוא אמר לי שהוא מחבב אותי.. " הוא נאנח לבסוף כמעט על סף בכי, " ואני לא רוצה אותו במובן כזה. אני רוצה שהוא ימשיך להיות האליל שלי, הבנאדם שתמיד הערצתי, בנאדם שתמיד הייתה חשובה לי הדעה שלו. אני לא רוצה אותו בתור בן זוג.. ".
" עומר.. " נאנחתי ונגעתי בכתפו, " מי זה? " שאלתי למרות שהאמנתי שאני לא אקבל תשובה.
" עידן שטיין " הוא אמר ולפי הפרצוף שלי אני יכול להגיד שהופתעתי.