חצאים- פרק 52

מאז כבר עבר שבוע. שבוע מעניין. אני עוד זוכר את המבטים של כולם כשאני ועלמה נכנסנו לבית הספר ביום רביעי. היא לקחה לעצמה עוד יום חופש אחד לנוח בו בשלישי, אני באותו יום הייתי צריך לעזור לאבא שלי במשרד והוא נתן לי פתק שיסביר איפה אני. הוא פיקסס אותו לבית הספר כנותן אישור להעדרותי והשארתי את עלמה לבד אצלי בבית. היא כבר מכירה הכל. רוב הזמן, ממה שהיא סיפרה לי באותו ערב, היא הייתה בחדר שלי ונחה במיטה. חוץ מזה היא הייתה קצת במחשב, היא לא רגילה לדבר כזה שנקרא מחשב. היא התחילה לחקור את גוגל. צחקתי כל כך אחרי זה.
כשנכנסנו אני והיא ברביעי הייתה דממה מוחלטת במסדרון הגדול, כמו בסרטים. מרחוק ראיתי את איתי והחבור'ה שלו מסתכלים עלינו, גם את ברק קלטתי בצד הדרך, וגם את בר, המעצבנת הזו, הנדחפת לכל מקום שלא צריך אותה. כמה חברות מקסימות פנו לעלמה ונתנו לה חיבוק ואמרו שהן התגעגעו אליה. חוץ מהחבורה שלנו היא הספיקה ליצור אחלה קשרים עם אחלה בנות בשהות שלה פה. אני נפרדתי ממנה בנשיקה על הלחי ופניתי לברק. הוא חייך אליי, הוא נתן לי חיבוק של גברים והתחיל לדבר איתי כאילו כלום לא קרה. לאט לאט הדיבורים חזרו עד שנשמע הצלצול. היום הזה עבר יחסית רגוע, שום התקלויות מיוחדות. בכלל לא היו התקלויות מיוחדות כל כך. טוב בעצם, למעט אחת. האגרוף שאיתי נתן לי אתמול עדיין כואב לי. היה איזה יום אחד שהלכתי עם ברק בדרך הביתה והוא חיכה לי בדרך. הוא התחיל לדבר בשחצנות מסוימת ואז פשוט נתן לי אגרוף בלי הכנה מוקדמת. האמת שזה היה כואב, אני לא מצליח כל כך להדחיק את הרגע של המכה, אבל ברק היה לצידי. הוא לחש לי משהו באוזן, משהו שאני לא זוכר ואז החזיר לו כי אני עדיין לא התאוששתי מהמכה. המדהים היה שבצירוף מקרים גם אלירן עבר באותו מקום. הוא ראה את המכות, קלט את הפרצוף שלי והצטרף ל"חגיגה". לא כיף ללכת סתם ככה מכות ברחוב.
" אתה מרביץ לי כי אתה יודע שמה שעשית לא מקובל ואתה לא רוצה להרוס לעצמך את השם הטוב? " אמרתי בהתגרות, " אל תדאג. אין לי שום כוונה להרוס את האימפריה שלך בבית הספר ".
" חתכית דפוק תשמור על הפה שלך ".
" משתמש בקללות הא? " אמר אלירן.
" הפ הפ מה אתה יוצא עליו?! " צעק עידן, אחד החברים של איתי.
" מה אתה יוצא עליי? " הופתע אלירן, " אתה? מכולם? ".
" אני.. " הוא התחיל לגמגם.
" הופה אני רואה שאתה לא כל כך גבר בכל זאת " אמר איתי לעידן, " לך לך לחברים המעפנים שלך ".
" אל תדבר עליהם ככה! " עידן הרים את קולו ועבר לצד שלנו. עכשיו היינו שווים. ארבעה מול ארבעה.
" תראה.. מזה לא באלי ללכת מכות, סתם כואב ובלתי נחוץ " אמרתי לאיתי.
" בשבילך אולי " הוא אמר מתנשף.
" אתה מוכן להגיד לי מה אתה רוצה ממני? הרי אתה האדם הרע. אני רק עמדתי לצד חברה שלי. זה שאתה דופק והולך בלי רגשות ולא איכפתי לבנות שמסביבך זה ממש לא אשמתי " אמרתי למרות שידעתי שאני הולך לחטוף על זה.
" סתום את הפה שלך יובל, אתה נכנס למקומות שלא נכון לך להיכנס אליהם ".
" מה הולך פה? " שמעתי קול מאחורי. הו יופי עכשיו גם עומר הצטרף. טוב לפחות אנחנו ברוב עכשיו.
" פגישת מחזור של בנים. כמו מה זה נראה לך דפוק?! " צעק איתי.
" למה אתה צועק גבר? " אמר עומר צוחק. מה הוא שיכור או משהו?
" שתוק שתוק נו באמת " אמר איתי. הוא מתחיל לסגת? הוא כבר לא מקלל וצורח או דופק מכות? נו מה הוא נרגע? או שאולי זו החצי שמש שהחליטה לצאת לשעה שמרגיעה אותו ו/או מחממת אותו.
" התפזרנו? " שאלתי אותם. הקבוצה של איתי רגע הסתודדה ביניהם, הם דיברו על משהו. כל שלושת החברים שלו התפזרו והוא נשאר שם עומד מולנו. אנחנו- אני, ברק, אלירן, עידן ועומר מולו, מול איתי בראון לבד.
" נשארת לבד? " שאל עומר כולו מעופף.
" ברק תעשה לי טובה ותיקח את עומר, תקלח אותו ותוציא אותו מההנגאובר ".
" אצלך? " הוא שאל.
" שלי הכי קרוב, עלמה אמורה להיות בבית אצלי, היא חזרה מוקדם יותר היום. תדפוק בדלת והיא תמיד שומעת. היא תפתח לך את הדלת, תסביר לה והיא תיתן לך להיכנס בשנייה ".
" אני אתלווה אליהם " אמר אלירן.
" חכה " אמרתי לאלירן והוא נעצר ," אתה הולך לפוצץ אותי מכות? " פניתי לאיתי לפני שאלירן הלך איתם.
" אין לי טעם בזה " אמר איתי.
" אז למה נשארת? ".
הוא חשב כמה שניות. " אני לא " הוא אמר קר, " אתה מדמיין " והוא פשוט הלך. הלך לדרכו. אני ואלירן הדבקנו בריצה את קצב הליכתם של ברק ועומר השיכור והלכנו הביתה. צלצלתי בפעמון הדלת ושמעתי את עלמה קוראת רגע. " היא עוד לא הלכה הביתה? " שאל אלירן, " בטח אמא שלה מתה מגעגועים ". " היא ביקרה בבית לסוף השבוע וחזרה לפה " אמרתי בחיוך, " ככה אני רוצה שזה ישאר ".
" היי " היא אמרה מופתעת למראה ארבעת הבנים, " כנסו " היא אמרה. היא כבר מכניסה אותנו בשמחה לבית שהוא אפילו לא שלה, שהוא שלי ויהיה שלה. יהיה תמיד שלה.
" קרה משהו? מה זה?! " היא אמרה כשהיא מסתכלת על פרצופי. אחר כך היא גם ראתה את הפרצוף של ברק.
" זה איתי?! " היא שאלה.
" כן כן רק תירגעי, אני בסדר אני לא מרגיש את זה. יותר חשוב זה עומר עכשיו, הוא שיכור לגמרי ".
" איפה מצאתם אותו? ".
" הוא מצא אותנו " אמרתי לה בחיוך קטן והכנסנו אותו לאמבטיה. שטפנו אותו ולאט לאט הוא חזר לשגרה, חזר לדבר כמו ילד נורמלי. ברק ואלירן נשארו איתו ועלמה לקחה אותי רגע הצידה. היא שאלה אותי מה קרה ואיך ואיפה, וסיפרתי לה עד שהפלאפון שלי התחיל לצלצל ולרטוט לי בכיס. מספר טלפון לא חסוי אבל שהוא לא שמור אצלי התקשר.
" הלו? " אמרתי.
" זו נועה " היא אמרה מפוחדת, " הוא פה ".
" איפה זה פה? " שאלתי.
" איתי, פה במסעדה, לבד " היא אמרה.
" מה את עושה? " שאלתי לחוץ.
" אני די מתחבאת, אני במטבח לבד על הרצפה, יושבת בפינה בלי שאף אחד יראה. לקחתי את הטלפון כדי להתקשר אלייך. תבוא בבקשה, אני מתחננת ".
" אני מגיע " אמרתי לה כולי לחוץ. עלמה שוב שאלה מה קרה. זו הפעם הראשונה שלא אמרתי לה את כל האמת.
" אני יוצא לאיזה משהו דחוף, תישארי פה, תתנהגי כמו אמא ותתני משהו לאכול לברק, אלירן ועומר, תשמרי עליהם ואני אחזור עוד מעט ".
" אתה תספר לי מה קרה?" היא שאלה בלחישה, מסתכלת עליי עם העיניים היפות שלה.
" מאוחר יותר, תתנהגי כמו רעייה למופת ".
" כמו אשתך בבית שלך? ".
" בערך " אמרתי לה, נתתי נשיקה קטנה על השפתיים וטסתי לכיוון המסעדה.