חצאים- פרק 5

" אני עד כדי כך משעמם אותך? " שאלתי.
" לא לא סליחה על הפיהוק.. אני פשוט ממש עייפה " היא אמרה. לחצתי על הכתפור שמסיים להקליט את השיחה והסתכלתי על עלמה. היא באמת הייתה נראית מותשת. היא לקחה עוד לגימה מכוס המים וחייכה אליי חיוך קטן.
" מה? " שאלתי.
" כלום.. הרבה זמן לא דיברתי ככה על עצמי, על השכונה, על החלומות שלי ".
" את מפחדת שלא תצליחי להגשים אותן? ".
" הרבה מהחלומות תלויים בכסף, וזה דבר שחסר. חלומות ושאיפות אף פעם לא יגמרו, אבל השאלה אם יהיו לי את האמצעים לזה ".
" חבל שהפסקתי להקליט " נאנחתי.
" זה בכלל היה מעניין? " היא שאלה לא מאמינה.
" את באמת לא מבינה איזה בנאדם מעניין את ".
" כנראה שבאמת לא " היא אמרה בחיוך. היא פיהקה עוד פיהוק אחד.
" את רוצה לישון או משהו? " שאלתי קצת צוחק, " זה באמת בסדר עוד לא כל כך מאוחר.. את יכולה לישון איזה שעה ואני אעיר אותך ".
" לא לא זה כבר יותר מידי.. ".
" מה יותר מידי? כל מה שעשית פה זה להתקלח, לקחת בגדים שבמילא אף אחד לא לובש, לשתות קצת מים, ואפילו אני שתיתי מים ולא איזה קולה כמו בדרך כלל ולהמשיך להתראיין. את יכולה לישון פה כמה זמן, אני לבנתיים אעביר את השיחה לכתובה במחשב ".
" אבל לא נעים לי יובל.. ".
" נו תפסיקי כבר " אמרתי והטלפון שלי צלצל. שכחתי שבכלל קיים דבר כזה. " שנייה " אמרתי בחיוך, היא הסתכלה אליי מחויכת ואני עניתי. " לא אני בבית.. מה את רוצה?.. נו עזבי את זה עכשיו נדבר יותר מאוחר.. בסדר.. טוב.. טוב אמרתי.. ביי ".
" לשאול? " היא אמרה בחיוך מתוק.
" סתם קרצייה ".
" מה היא הייתה צריכה? ".
" מסובך להסביר.. ".
" אפשר לנסות לנחש? ".
" לכי על זה " אמרתי בצחוק.
" היא רוצה אותך.. אתה לא ממש רוצה אותה אבל היא נחשבת ל'שאפה' של השכבה ולכן אתה ממשיך לשמור איתה על קשר כדי שהחברים שלך יתפסו ממך גבר " היא אמרה בצחוק.
" את חושבת שאני עד כדי כך רדוד? " שאלתי. היא היתה בטוחה שהיא העליבה אותי. הבעת הפנים שלה פתאום השתנתה להבעה מצטערת.
" אני.. " היא התחילה לומר.
" צודקת ביותר " אמרתי לה בצחוק, " אבל זה לא אשמתי, תאמיני לי שאני לא נהנה להתנהג ככה ".
" אז למה? " היא שאלה ובלי שהיא שמה לב הניחה את הראש שלה על אחת הכריות על המיטה. גם אני העברתי את הגוף שלי למצב שבו אני אהיה מולה, בגובה שהיא עכשיו נמצאת בו. " אני לא יודע ".
" אני נרדמת " היא אמרה וראיתי איך העיניים שלה נעצמות לאט לאט.
" תישני " אמרתי והעברתי את היד שלי על הלחי שלה. " רק לכמה דקות " היא אמרה ונרדמה. אני לבנתיים לקחתי את ההקלטה והתחלתי לשמוע אותה מההתחלה. התחלתי להעביר את הדברים על הכתב, הקלדתי אותם בלפטופ שהיה לצידי כשמידי פעם החטפתי מבט לעבר עלמה הישנה. היא הייתה נראית כל כך שלווה, לא רציתי להפריע לה.
אחרי שהיא התעוררה, או יותר נכון כשהערתי אותה אחרי שעברה שעה כי ידעתי שהיא תכעס אם לא, היא התעוררה ואמרה לי שזו הייתה השינה הכי יפה שהיא זוכרת שהייתה לה הרבה זמן, שהיא מזמן לא ישנה כל כך טוב. שאלתי אותה על מה שהיא חלמה, והיא אמרה שעל כלום, פשוט ישנה. היא ראתה את השעה, היא נבהלה ואמרה לי שהיא חייבת לחזור הביתה לפני שיהיה ממש חשוך, שלפחות נצא כשעוד יש קצת אור. היא שאלה אם צריך לבקש מאחד ההורים שלי טרמפ, למרות שהיא הרגישה לא נעים אבל אמרתי לה שיש לי רישיון ואז היא נרגעה. היא לקחה את הבגדים שלה והיתה בדרך לשירותים.
" מה את חושבת שאת עושה? ".
" מחליפה בגדים " היא אמר והסתובבה בחזרה לשירותים.
" יאללה עלמה בואי.. את לא צריכה להחליף בגדים ולא כלום ".
" אבל.. יובל נו באמת.. ".
" זה בסדר " אמרתי לה בחיוך, " עכשיו בואי. אני לא רוצה שידאגו לך ".
במהלך הנסיעה המשכנו לדבר, היא כיוונה אותי לאן אני צריך ליסוע. השכונה שלה לא הייתה נראית עד כדי כך נוראית פתאום, ביחד איתה. כשהגיע הזמן להיפרד נתתי לה חיבוק גדול וגם היא לי.
" נהניתי היום " אמרתי לה בחיוך.
" גם אני, באמת תודה ".
" יש לי דרך לדבר איתך? אני לא רוצה שזה יהיה המפגש הראשון והאחרון שלנו ".
" אין לי איך לדבר איתך.. אין לי טלפון או משהו, רק לאמא והוא לצורכי בעיות בדרך כלל. אני מצטערת ".
" אני פשוט אצטרך לקפוץ לפה הרבה כדי שניפגש ".
" או שאם יחסר לך משהו לראיון תבוא לפה כדי לסיים אותו. תוכל לבוא אולי ולתת לי אותו מודפס אחרי שהוא יהיה מוכן? ".
" בוודאי " אמרתי לה בחיוך.
" והבגדים? " היא שאלה.
" מתנה ממני, וקחי " אמרתי לה והוצאתי 300 שקל מהכיס, " בשבילך, שיהיה לך. לכל דבר שתרצי, או בשביל שתוכלי לעלות על אוטובוס ולבוא לבקר ".
" אני לא יכולה לקחת את הכסף שלך.. זה באמת כבר יותר מידי " היא אמרה וסובבה אליי את הגב. אני תפסתי את ידה ושמתי לה את הכסף ביד. " זה מתנה. תחשבי שזו מתנת יומולדת. את יכולה לתת חלק למשפחה, או לקניות השבועיות אבל תשאירי לך משהו שלך ממני. שלא תשכחי אותי ".
" זה בכלל אפשרי? " היא אמרה בחיוך.
" אני לא יודע, אבל באמת.. יהיה בסדר ". היא חייכה אליי חיוך גדול והתקרבה אליי כדי לתת לי עוד חיבוק. אני לא רציתי לעזוב את המגע הזה, את החום הזה, את הביטחון שהרגשתי איתה.
" ואם תרצה כותרת לכתבה, אתה תמיד יכול לכתוב: יש חיוך גם בשכונות העוני ".
" אני אזכור את זה " אמרתי בצחוק.
" ביי יובל " היא אמרה, וכשהיא אמרה ביי כמעט ונשברתי.
" ביי עלמה " אמרתי לה בחזרה והסתובבתי לכיוון המכונית.