חצאים- פרק 46

כשנכנסו לאוטו שוב התיישבתי מאחורה. שוב שתקתי, שוב בהיתי בחלון. מה אני כבר אמורה לחשוב? ברק בא אלינו אחרי השיחה ולא האמין למה שהוא שמע, זה היה קשה, אבל היה נראה שהוא מאמין לכל מילה שנועה אמרה, בלי שאני בכלל יודעת על מה הם דיברו. הוא אמר שהוא ידאג לה, הוא הבטיח שהוא ידאג לה כשנפרדנו. עלינו שלושתינו לאוטו של יובל ונסענו לכיוון הבית של איתי, באותה שכונה של ברק ויובל. את נוע'לה השארנו בבית, הבטחתי לה שאני אעדכן אותה. כשחיבקתי אותה היא שוב ביקשה ממני בלחישה לא לעשות דרמה. אני ממש לא ידעתי מה אני כן אמורה לעשות.
" תקשיבו " אמרתי לברק ויובל והם הסתובבו אליי אחרי שיצאנו מהאוטו, " תנו לי לטפל בזה, בסדר? ".
" בסדר " אמרו שניהם והנהנו. עמדנו בפתח הבית של איתי, איזה בית מפואר, וצלצלנו בדלת. אחת העוזרות פתחה לנו את הדלת בחיוך, היא כנראה הכירה את ברק כי היא ישר בירכה אותו לשלום והכניסה אותנו. עמדו בכניסה בזמן שהיא קראה לאיתי. כשהוא התקרב אלינו ראיתי את היופי שלו, את השיער המסודר, את הבגדים היקרים. אם הוא נראה ככה הוא יכול להשיג כל אחת, אז בשביל מה הוא לעזאזל עושה דברים נוראיים שכאלה? זה מעלה לו את האגו או משהו?
" היי גבר " קרא איתי לברק ונתן לו חיבוק של אחים.. כך גם ליובל.
" ושלום ליפה " הוא פנה אליי, " איתי " הוא אמר בחיוך. " עלמה " החזרתי.
" מה קורה? " הוא פנה אל ברק.
" עלמה צריכה לדבר איתך על משהו ".
" אני נלחץ " הוא צחק, " קרה משהו? ".
" איפה אפשר לדבר? " שאלתי.
" תבחרי חדר מבין העשרות " הוא אמר בחיוך, " לפני זה רוצים לשתות משהו? ". הם הינהנו וצעדו איתו ביחד לכיוון המטבח. הוא נראה ילד נחמד, למה הוא עשה את זה בכלל אם הוא כל כך חברותי? אני גם מכירה את ברק, הוא יתחבר עם האנשים הטובים. נכון שהוא אמר שאיתי הוא מאלה שעושים את זה ומנתקים קשר, אבל בסדר זה הבעיה של איתי, למה לערב בזה את אחותי?
את יובל וברק השארנו בסלון עם טלוויזיה פנויה ואנחנו פנינו לגינה. הוא פתח לי את הדלת ואני הלכתי לשמש החמה. ראיתי את חוץ הבית היפה והגדול שלו, הבריכה שבצד, הנקייה והיפה, המבנה של ביתו מבחוץ. איך אנשים יכולים להרשות לעצמם לגור בכאלה מבנים כשלאחרים אין בכלל קמצוץ מזה?
" אז מה קורה? " הוא שאל לא מבין. התיישבנו בסככה בצל שהייתה בחוץ.
" אני קצת במצב לא נעים.. " אמרתי לו, " זה לא שיחה שקל לי לנהל אותה ".
" אוקיי, מה יש? אנחנו כמעט ובכלל לא מכירים. הדברים שאני יודע עלייך יודעים כולם- חברה של יובל, באה משכונה כזו וכזו ונמצאת בבית הספר ממלגה שחבר שלה מימן לה. מעבר לזה את ילדה שקטה שלא מחפשת רעש, משקיעה בלימודים ומנסה לגרום ליובל להשקיע. אני צודק עד כאן? ".
" אתה צודק בהחלט, עוד משהו אתה יודע עליי? ".
" שאת לא תתלבשי בצורה זנותית כדי לקבל את זה, שאת לא הכי מחפשת את זה, ושמפריע לך להתקרב נורא למישהו בחרה של אנשים כי את מפחדת שמישהו יפגע כשהוא יראה אותך ואין לו את זה ".
" את מכיר אותי יותר מחשבתי " אמרתי בחיוך, " מצטערת שזה לא הפוך ואני יכולה להגיד גם דברים כאלה, אני באמת לא מכירה אותך ".
" הגיע הזמן שכן לא? ".
" אני לא חושבת… " נאנחתי והוא הסתכל עליי לא מבין.
" הייתי אמור להיעלב? " הוא צחק.
" איתי אפשר להפסיק ללכת סחור סחור ולהגיע לעניין? ".
" בוודאי " הוא אמר ונשענן על כיסאו, " דברי ".
" אני מנסה לחשוב איך אני אגיד לך את זה.. אחותי בעצמה ביקשה ממני לא לעשות דרמה " אמרתי והסתכלתי על פניו, הוא עדיין לא הבין. " אני פשוט אגיד את זה חד וחלק ".
" קדימה, את יכולה להפסיק עם ההקדמות " הוא חייך.
" אתה חושב שזה בסדר להטריד מישהי מינית? " פניתי אליו כועסת והחיוך נמחק לו מהפרצוף. הוא התמתח על כיסאו ושקל את מילותיו. ראיתי את הפה שלו זז לכמה רגעים, את העיניים שלו מנסות לעכל את מה שאמרתי.
" את מאשימה אותי בתקיפה מינית? " הוא שאל לבסוף אחרי שתיקה.
" היית במסעדת 'המטבח של אמנון' לאחרונה נכון? " שאלתי.
" הייתי " הוא אמר לא מחויך ולא מרוצה.
" המלצרית שם, ששירתה אתכם. אחותי " אמרתי לו כועסת, " אני אשמח אם תספר לי את הגרסה שלך להטרדה שלך אותה ".
" היא סיפרה לך שהטרדתי אותה מינית? " הוא שאל כדי להיות בטוח.
" אתה רוצה לחזור על זה עוד כמה פעמים? ".
" כן כי אני לא עשיתי את זה ".
" אתה מכחיש? " שאלתי.
" אין לי מה. אני לא עשיתי את זה ".
" אמת או שקר- אתה איתי בראון? ".
" אמת ".
" אז אתה עשית את זה " קבעתי.
" מה נותן לך את הביטחון שאני זה שעשיתי את זה? " הוא שאל בחיוך מפליל.
" החיוך שלך מפליל אותך " אמרתי לו, " ואחותי זוכרת, אם אחותי תראה אותך ותירתע זה מספיק טוב לי. מברק היא נרתעה, כי היא אמרה שהוא חבר שלך. אל תשחק אותה איתי, אם עשית את זה תודה ונגמור עניין. אין לי שום רצון לעשות לך משהו חוץ מההתנצלות שאתה חייב לה ".
" זה היא אמרה לך שלא תעשי לי כלום? אני רואה לך בעיניים שאת מתה להכות אותי ".
" אתה מודה? ".
" אני לא מודה " הוא אמר נחוש.
" ומה יגרום לך להודות? ".
" מה היא סיפרה לך? ".
" אני לא אספר לך מה היא סיפרה לי. בוא תספר לי פשוט מה קרה לך באותו יום ".
" זה לא מעניין אף אחד. כל מה שעשיתי היה לשבת שם, לצחוק עם החברים וללכת ".
" גם היום היית שם, נכון? ".
" זה נכון " הוא אמר.
" אתה חתיכת זבל " אמרתי לו, " תספיק לשקר ותודה כבר אתה יודע מה זה עושה לי?! אתה יודע מה זה לשמוע שאחותי הוטרדה מינית?! היא דפקה לך כזה מבט כשהיא יצאה היום מהמסעדה.. ".
" איך את יודעת שזה היה לי ולא לאחד החברים האחרים? ".
" אין לנו עוד איתי בשכבה, עלייך היא הסתכלה ואתה עונה בצורה כל כך מגוחכת וכל כך לא נחמדה, שאם זה לא היה אתה ולא היית קשור לזה היית מתחיל להצטער ומתחיל לשנוא את הבנאדם שעושה את זה " אמרתי וקמתי, " אתה חצוף, זה מה שיש לי להגיד לך ".
" ואני חשבתי שבאת ברוח טובה, כדי להגיד היי או מה שזה לא יהיה, שנתחיל להכיר קצת מי זו החברה הזאת של יובל שהוא כל כך מדבר עליה ".
" הייתי מוחמאת אם זה לא היה יוצא מהפה שלך ".
" חתיכת אומץ יש לך ".
" מסתבר " אמרתי לו והתחלתי לצעוד לכיוון הדלת.
" את יודעת משהו " הוא צעק, " חבל שחבר שלך יאבד את כל מה שיש לו. את המעמד, את יכולת ההשפעה, את האהבה החברתית אליו, את המסיבות. יש לו עוד שנה אחת להיות באותה חברה ".
" למה לך לפגוע בו? אתה תצא אפס. תפגע רק בי, אני זו שמקללת אותך בלי סוף עכשיו ".
" אם לזה את קוראת קללות אני מומחא " הוא אמר כועס.
" תעזוב אותי " אמרתי ונכנסתי לתוך הדירה. " בוא נלך " אמרתי ליובל וברק והוא נכנס אחריי.
" אתם יודעים על זה? " הוא אמר והסתובבנו אליו כולנו, " אתם ידעתם שבגלל זה היא באה? ".
" ידענו " אמר יובל.
" חבורת אפסים " הוא אמר, " אני לא עשיתי כלום " הוא אמר. ברק הסתכל עליי ויובל הסתכל עליי. אני יודעת שהוא משקר. " הוא משקר " אמרתי להם.
" מה קרה? אתה מפחד שנעשה עם זה משהו וזה יהרוס לך ובעיקר למשפחה שלך את המעמד פה? אנחנו לא נלשין עלייך אם אתה תגיד את האמת. אנחנו מחפשים אמת לא מחפשים לריב " אמרתי לו.
הוא צחק צחוק מרושע, אחר כך נאנח ואז הסתכל עלינו. הרגשתי שהוא מסתכל לי עמוק אל תוך העיניים. " אחותך במילא לא נתנה לי לעשות כלום, היא רצתה לצרוח אבל היא השתתקה למגע שלי. בהתחלה היה נראה שהיא אוהבת את זה, אין איש נראה לי שנגע בה בצורה שאני נגעתי בה " הוא אמר עם המבט הכי קר, עוין ונורא שראיתי מימי. כולם היו בשוק, אני הרגשתי את הדמעות עומדות לי בעייני.
" אתה מצטער על זה? " שאלתי כמעט על סף בכי, " אתה מצטער על שפגעת בה? ".
" זה מה שאת שואלת?! " הרים יובל את קולו, " הבנאדם מודה בהטרדה ובמקום לקלל אותו את שואלת אם הוא מצטער על המעשה. חתיכת בן זונה תראה מה עשית! ".
" הופה חבר שלך מרים עליי קול, חכה חכה יובל זה לא מסתיים פה ".
" אני אשאל עוד פעם " אמרתי בצעקה, " אתה מצטער על זה? " שאלתי צועקת ובוכה.
" בואי נגיד את זה ככה " הוא אמר, " בגלל שזו אחותך אני מצטער על זה, אם זו הייתה מישהי אחרת בכלל בכלל לא ".
" אתה מקשיב למילים שלך?! " צעק עליו יובל.
" הוא לא שווה את זה.. " הרגעתי אותו, " בוא נעוף מפה ". ברק השתתק ולא הגיב. ראיתי אותו קפוא ולא יודע מה לעשות.
" מה איתך ברק? מה אתה שותק? " הוא שאל כשהוא היה יותר רגוע.
" אני.. " הוא התחיל לגמגם, " אני לא יודע מה לעשות ".
" איתך אני אדבר מחר " אמר איתי, " ואתם שניכם עופו, אני לא רוצה שום קשר אליכם ".
" אז למה עשית את מה שעשית?ו אתה לא רואה את הדמיון ביני לבינה?! לא ראית אותי לפעמים במסעדה מדברת איתה?! מה בשביל מה יא חתיכת אפס?! " צעקתי.
" אני לא חייב לך דין וחשבון. עופו " הוא אמר ואני הלכתי במהירות ויצאתי מהדלת הראשית. הדמעות חנקו לי את הגרון והרטיבו לי את הלחיים. בערתי מזעם, בערתי מכעס. יובל התקרב אליי מול האוטו שלו וחיבק אותי את החיבוק הכי חונק והכי חזק שהוא אי פעם נתן לי. שמעתי את הדלת נסגרת והבנתי שגם ברק יצא. לא יכולתי להסדיר את הנשימה ללפחות עשר דקות. התנשמתי ולא יכולתי להירגע. בחיים לא צעקתי ככה, בחיים לא כעסתי ככה. הדבר היחיד שאני מפחדת ממנו עכשיו זה ההשלכות.