חצאים- פרק 43

את נועה העליתי על אוטובוס לכיוון הבית ואני עליתי על אוטובוס מתחנה ממול לכיוון הבית של יובל. זעמתי מכעס, ידעתי שאני לא רוצה להוציא עליו עצבים אבל לא יכולתי פשוט לשתוק. המילים האחרונות שאמרה לי נועה לפני שהיא עלתה לאוטובוס היה שאני לא אעשה סצנה ודרמה גדולה מידי מזה, שמי שבאמת צריך לצעוק עליו זה האיתי הזה, הילד שאני בכלל לא מכירה.
כשהגעתי לבית של יובל דפקתי לאיטי בדלת. הוא פתח לי את הדלת בחיוך.
" אהובה שלי " הוא אמר והתקדם לחיבוק, נתתי לו חיבוק בחזרה.
" אני צריכה לדבר איתך, אפשר? " שאלתי כמעט מיואשת.
" בטח ברור, קרה משהו? " הוא אמר והכניס אותי פנימה.
" יש מישהו בבית? " שאלתי.
" רק אני " אמרתי, " מה קרה? את מלחיצה אותי ".
" בוא נשב.. " אמרתי לו והתיישבנו על הספה. ראיתי על הפנים שלו שהוא מפחד ממה שאני הולכת להגיד. אני מקווה שהוא לא חשב שאני הולכת להיפרד ממנו, זה הדבר האחרון שאני אעשה.
" הכל.. בסדר? " הוא שאל מפוחד.
" יש לנו איתי בשכבה? " שאלתי.
" איתי בראון, מלבדו אין, לומד איתי בכיתה. אחד החברים שלי, למה? " הוא שאל.
" הוא אה… " התחלתי להגיד והרגשתי את הדמעות צורבות לי את הגרון. דמעה ראשונה יצאה לי מהעיניים ואחרי זה גל של דמעות. יובל הבחין בזה בשנייה ונתן לי חיבוק גדול. הוא הגיש לי טישו וניסה לנחם אותי.
" עלמה מה קרה? " הוא שאל מודאג.
" האיתי הזה.. " אמרתי, " נועה אמרה שהוא הטריד אותה במסעדה " אמרתי לו והמשכתי לבכות. יובל שתק, פשוט שתק, לא היה לו מה להגיב. אני חושבת שהוא לא ציפה שאחד מהחברים שלו יעשה מעשה נזבי שכזה. בשבילי לפגוע באחותי, לעשות לה דבר שהיא מפחדת רק לדבר עליו, ששום דבר בעולם לא מפחיד את נוע'לה מלדבר עליו, שזה משתיק אותה עד מוות והיא מסתובבת עם סוד כל כך גדול.. זה דבר שיכול לשנות לי את הדעה על אדם מן הקצה אל הקצה. אני לא מכירה אותו ואני כבר שונאת אותו, ואצלי לשנוא אנשים זה נדיר.
" הוא עשה מה? " הוא שאל אחרי שתיקה. הוא הביט בעיניי. רק עיניו היפות הצילו אותי באותו רגע.
" דיברתי היום עם נועה.. היא סיפרה לי סוף סוף מה הציק לה. היא אמרה לי שהאיתי הזה נשאר במסעדה כשהיא נשארה שם לסוף משמרת, שהוא נכנס למטבח והתחיל לגעת בה. הוא לא עשה יותר מזה, היא לא פירטה מה הוא עשה אבל לאנוס אותה הוא לא. הוא פשוט התעסק בה, מי יודע איפה הוא נגע ומה שהוא עשה. היא הוטרדה והיא שתקה יובל, היא פשוט שתקה, וכשהיא סיפרה לי את זה הייתי על סף דמעות וניסיתי להישאר חזקה בשבילה, אבל זה כאילו מישהו נגע בי, כאילו מישהו הטריד אותי. וזה אחד החברים שלך ואתה מכיר אותו, אני לא יכולה לסבול התנהגות כזאת. זה בהמי, זה יצרי, זה דוחה אותי. מי עושה דברים כאלה?! " התפרצתי ולא שלטתי במילותיי. כל המילים שלי היו המחשבות שלי. לא רציתי לחסוך ממנו אפילו לא פרט קטן על כמה שהדבר הזה מפריע לי.
" כשרק התחברתי אליו " התחיל יובל לספר, " הוא היה ילד טוב. לאט לאט הוא נהפך לרודף שמלות. הוא מסוג האנשים שאני לא אהיה בקשר עם בנות. סטוציונר שלא זוכר מי את ביום למחרת, לא מתקשר. אני חבר שלו כי ברק חבר שלו ואנחנו באותה חבורה, אבל אני חושב שלא החלפתי איתו הרבה מילים בחיי. אני לא יודע לספר עליו כל כך הרבה אבל מה שהוא עשה לנועה זה בלתי נסלח. אם נדבר איתו על זה הוא בטח יכחיש, אבל אני מאמין לך.. אני מרגיש שבור בעצמי אחרי שאמרת לי. אני מבטיח לדבר עם ברק ולבדוק ". הוא חיבק אותי חזק ולא רצה לעזוב. הרגשתי שהוא נאחז בי כדי לא לשחרר את כל הכעס שלו. אני התחפרתי בתוך החיבוק שלו והנחתי את ראשי על ברכיו. הוא ליטף אותי והרגיע אותי. הדמעות כבר כמעט והפסיקו.
" מה נעשה יובל? איך הוא בכלל הגיע אליה? למה דווקא היא? ".
" זה שאלות שאני לא יכול לענות לך עליהן.. אבל אני מבטיח לעמוד לצידך בזה. ואם ובמקרה, ואני מקווה שזה לא יקרה, וברק יבחר לעמוד בצד שלו ולא להאמין, אני אותך לא עוזב. אני ראיתי את נועה, אני יודע כמה מאושרת היא יכולה להיות, אני לא אתן שבנאדם אחד יוריד לה את מצב הרוח ".
" תוכל במקרה לקרוא לברק לכאן? אני לא אשן טוב אם זה לא יטופל ".
" אני אקרא לו, רק תירגעי… בשבילי, בואי נכין לך משהו לשתות " הוא אמר ולקח את ידי. הובלתי אחריו למטבח והוא הכין לי כוס שוקו. ישבתי על כיסאות הבר בזמן שהוא דיבר עם ברק. שיחה רגילה ומהירה עברה ביניהם וברק אמר שהוא יגיע. אני לא יודעת אפילו מה הוא יכול לעשות, אני פשוט לא מוכנה לשבת בשקט אחרי דבר כזה.