חצאים- פרק 4

משהו במקלחת הזאת נתן לי תחושה רגועה. הרגשתי שהמים שמטפטפים לי על הגוף מרגיעים אותי מכל הסביבה. נרגעתי למרות שידעתי שמה שמחכה לי בחוץ יהיה דבר לא קל. לא יודעת למה פחדתי מיובל אבל ככה היה. השתמשתי בכמה שפחות מכל התמרוקים שהיו במקלחת, והיו די הרבה. הרגשתי לא נעים. התעטפתי במגבת אחרי שסיימתי והתבוננתי בדמותי במראה. הרבה זמן שלא הייתי כל כך נקייה. אני כן מתקלחת בכל יום, אבל המקלחת פה הייתה שונה מהמקלחת בבית. המקלחת בבית מרגישה מלוכלת, פה היא הרגישה טהורה. נכנסתי לבגדים התחתונים שלי, שהיו קצת מעופשים אבל במצב שאפשר ללבוש אותם ואז נכנסתי לשמלה בצבע אפרסק. כמעט בכיתי כשראיתי את עצמי בתוכה. היא הייתה השמלה הכי יפה שאי פעם ראיתי. הרגשתי כמו נסיכה, הרגשתי שלא מגיע לי הטוב הזזה, שהתמזל מזלי.. אבל שאין לי איך להחזיר לו את הטובה הזו.

כשהיא יצאה מהמקלחת הלב שלי פעם בחוזקה. היופי שלה היה אחר מכל מה שאי פעם ראיתי. היא הייתה נראית כמו נסיכה, פיה, מלאכית, משהו שקשה לתאר במילים. לא האמנתי שאלה המילים שקופצות לי לראש כשראיתי אותה. ניסיתי לשמור על פאסון אבל כנראה שלא הצלחתי. היא שאלה אותי במה אני בוהה, ואני צחקתי ואמרתי שהשמלה הזו פשוט יפה עליה. היא חייכה חיוך קטן ושאלה אותי איפה להניח את המגבת. אמרתי לה שבחוץ על עדן המעקה. היא יצאה החוצה ואני יצאתי אחריה. היא הסתכלה על הנוף מהחדר שלי וחייכה. היא הניחה את המגבת על המעקה והסתכלה עליי.
" תורך לא? " היא אמרה בחיוך.
" מסתבר.. " אמרתי כמעט לא מפוקס. הכרחתי את עצמי רגע לחזור להיות אני, האני היותר תוקפני והיותר נוקשה. שאני לא אתחיל לסגוד לאדמה עליה היא חיה, אני מכיר אותה רק כמה שעות.
" איפה לחכות? " היא שאלה.
" את יכולה לחכות על המיטה. את רעבה? ".
" רק צמאה.. ".
" מה תרצי? " שאלתי.
" מים? " היא אמרה בחיוך.
" מים? הממ אוקיי.. " אמרתי בצחוק. ירדתי במהירות למטבח והוצאתי מים קרים. מזגתי לקנקן ולקחתי גם שתי כוסות. עליתי בחזרה והיא כבר ישבה על המיטה שלי. עוד פעם היופי הזה. די אני חייב לצאת מזה.
" תודה " היא אמרה בחיוך כשהגשתי לה את אחת הכוסות.
" שטויות " אמרתי בחיוך, " לא יקח לי הרבה זמן. תרגישי בבית ".
" זה לא יקרה אבל תודה " היא אמרה בחיוך גדול וגם אני נכנסתי להתקלח. לא הפסקתי לחשוב עליה כל המקלחת, והיא הייתה מקלחת די קצרה. היא גם עוררה אותי. התלבשתי בבגדים נקיים שלקחתי ויצאתי מהמקלחת. חיפשתי אותה, וכשהוילון ליציאה למרפסת הקטנה זז ראיתי אותה עומדת שם ושוב בוהה בשמש. התקרבתי אליה, לא בשביל להפחיד אותה.
" מה? " שאלתי, " הכל בסדר? ".
" כן כן הכל בסדר " היא אמרה בחיוך, " באמת תודה על זה ".
" על מה? " שאלתי.
" על הכל.. על שאני פה, על המקלחת, על הבגדים.. אני אחזיר לך את הכל אחר כך, לפני שאני אלך ".
" אל תדברי שטויות, אנחנו לא צריכים את זה. לקחתי בכוונה בגדים שכבר היו קטנים על אחותי, יש ארון מיוחד רק לזה ".
" לא נעים לי יובל " היא הסתובבה ואמרה.
" מה יש? " אמרתי ונגעתי לה בלחי.
" זה.. הכל.. אין לי איך להחזיר לך את הטובה הזו ".
" בטח שכן. אני מראיין אותך, זה כבר משהו. אם לא היית אז אבא כבר היה כועס או משהו ".
" אני לא חושב שההורים שלך בכלל יכולים לכעוס, הם נראים כל כך נחמדים ".
" תודה על זה " אמרתי בחיוך ופניתי חזרה לחדר. היא נכנסה ביחד איתי. התיישבנו שנינו על המיטה והדלקתי את מכשיר ההקלטה. המשכתי לשאול אותה עוד מיליון שאלות, והיא ענתה מיליון תשובות. לרובן הקשבתי, בחלקן פשוט הלכתי לאיבוד. הדברים שהיא אמרה עירפלו אותי. פחדתי מהיצר שלי שרוצה לעשות משהו כי ידעתי שאני לא יכול.
" זה הולך גם הפוך? " היא שאלה בחיוך, " אני יכולה גם לשאול משהו? ".
" כמובן " אמרתי לה.
" מה חשבת לפני כמה שעות בדריכה הראשונה שלך בשכונה.. נגעלת? ".
" בכנות, קצת. כי זה מאוד שונה מהנוף שאני רגיל אליו ".
" שתדע שיש אנשים שבאמת רע להם שם.. וכן אני מודעת לזה שהבתים נראים קצת כמו אורוות, אבל אני מצליחה לגור שם ואני ממשיכה להיות חיובית בקשר להמון דברים. אני לא נותנת לזה שאין לי סליחה על הביטוי 'גרוש על התחת' להזיז לי, כי אז לא הייתי יכולה להמשיך להיות שם בשביל המשפחה שלי. הם נופלים לדיכאונות או משברים יותר ממני, מישהו צריך להיות חזק ".
" מה החלום הכי גדול שלך? " שאלתי.
" האמת? לעוף לחמש שניות באוויר, להרגיש את הנפילה הגדולה ואת האוויר, את זה שאין קרקע, דווקא לפקוח את העיניים ולהסתכל על הדרך למטה, ואז כשהמנצח יפתח להבין שאני עדיין בחיים ואשאר בחיים ".