חצאים- פרק 38

במקלחת חשבתי על כל מה שעבר עליי עכשיו עם יובל. הרצון להיות קרובה אליו, הרצון להתקרב אליו עוד יותר אפילו בלילה. הרגשתי שבאמתעשיתי משהו שהוא לא בסדר, זה ללחוץ על בנאדם לעשות דבר שהוא בכלל לא מעוניין לו. שלא תבינו לא נכון- לא רציתי את הדבר עצמו, אבל באמת הרגשתי שאני רוצה את החיבוק העוטף שלו שנייה לפני שאני הולכת לישון ולראות את הפרצוף שלו ברגע שאני מתעוררת. הוא מתייחס אליי כל כך טוב, גם המשפחה שלו, איך אני בכלל אוכל להחזיר את כל הטובות שאני חייבת להם?!
יצאתי מהמקלחת לבושה בפיג'מה של אחות של יובל. חייכתי אליו כשהוא ראה שיצאתי. ראיתי שהוא סוקר את כל גופי.
" מה? משהו לא בסדר? " שאלתי.
" לא ממש לא, את פשוט נורא יפה אחרי שאת רחוצה ".
" אויש תפסיק " אמרתי והתקרבתי אליו. התיישבתי לידו.
" איך את מרגישה? יותר טוב? ".
" אחרי מקלחת תמיד מרגישים יותר טוב " חייכתי אליו.
" אז תמדדי חום " הוא אמר והגיש לי את המדחום. הכנסתי אותו לתוך הפה. 37.7. " אוקיי אני חולה " אמרתי לו מאוכזבת.
" לפחות את כבר לא ב-38, תחשבי על הצד החיובי ".
" זה לא כל כך חיובי בשבילי.. " נאנחתי.
" היי " הוא אמר והרמתי את ראשי אליו, " יהיה בסדר. זה בטח וירוס של שלושה ימים, זה יעבור ".
" אבל אני שונאת להיות חולה, זה מדכא " אמרתי בצחוק קטן.
" כן.. זה לא נחמד ".
" טוב לך להתקלח מגיע לך ".
" אוקיי " הוא אמר ופנה לדלת הראשית. צחקקתי. " אם יכולת לצאת להתקלח במקלחת שמחוץ לחדר האורחים למה לא עשית את זה בזמן שאני התקלחתי? ".
" לא יודע.. פשוט לא חשבתי על זה, מלא מחשבות הציפו לי את המוח ".
" משהו חשוב? " שאלתי בפיהוק קטן. " סליחה על זה.. ".
" זה בסדר, תשכיבי את הראש על המיטה. את צריכה עוד משהו לפני שאני נכנס להתקלח? ".
" אני חושבת שאני מסתדרת פה " אמרתי בחיוך. הוא יצא מהחדר בחיוך והלך להתקלח. אני נשכבתי על המיטה ושמתי את המגבת על השיער כדי לייבש אותו. הבטתי בתקרה וחשבתי על הבית. חשבתי על נועה ועל אמא, על זה שאני מקווה ששתיהן מסתדרות. המחשבות על נועה היו חזקות יותר. הרגשתי שקרה דבר שנועה לא מוכנה לספר, שנועה מסתירה ממני משהו חשוב. השמחה שלה בבית הייתה פחות גדולה בימים האלה, פחדתי שקרה משהו רציני מידי שהיא מפחדת לגלות. אני בעצמי לימדתי את נועל'ה לספר מה מציק לה, לדבר על מה שמציק לה, ככה אני והיא גדלנו, דיברנו על הכל.
יובל התקלח במהירות והגיע לחדר בחזרה באמצע המחשבות שלי על ננועה. הוא ראה שמשהו מטריד אותי בשנייה. חייכתי אליו והתיישבתי נשענת על אחורי המיטה, הוא בא והתיישב לידי. הוא לקח את היד שלי והתחיל ללטף אותה, מנסה להרגיע אותי.
" קרה משהו? " הוא שאל מודאג.
" אני חושבת על נוע'לה.. משהו מציק לה ומפריע לה וכשמשהו מציק לה זה מציק גם לי ".
" אתן אחיות ממש קרובות " הוא אמר מחייך.
" בערך כמוך וכמו אחותך ".
" משהו כזה " הוא צחק. אני הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי.
" העיניים שלך כל כך יפות " אמרתי ולא הזזתי את עיניי מעיניו.
" שלך יותר " הוא קבע.
" מצחיק " אמרתי והורדתי את מבטי. " מה השעה? ".
" מאוחר, צריך ללכת לישון, בעיקר במצבך ".
" דווקא עכשיו אני לא מרגישה כל כך עייפה " אמרתי.
" ראיתי איזה פיהוק דפקת קודם, את עייפה אבל את לא מרגישה עייפה ".
" אני לא אצליח לישון.. " נאנחתי ונגעתי בשיערי.
" למה? " הוא שאל.
" כי המחשבות מציקות לי ".
" מחשבות על מה? ".
" על נועה ועלייך ".
" עליי? " הוא שאל מחויך.
" אני מצטערת אם העמדתי אותך קודם במצב לא נעים.. זו ממש לא הייתה הכוונה שלי. אני לא רוצה לעשות שום דבר מהר מידי, לזה ממש לא חתרתי, פשוט.. ".
" פשוט רצית אותי קרוב אלייך, אני מבין את זה ".
"אתה כועס? " שאלתי.
" איך אני יכול לכעוס עלייך? ".
" זה אפשרי " צחקתי.
" אני לא בטוח.. " הוא נאנח, " קשה לכעוס על הבנאדם הכי טוב שקיים בעולם הזה ".
" יש לך את זה ביותר קיטש? " שאלתי בצחוק.
" אוי את חמודה " הוא אמר וחיבק אותי מאחורה והצמיד אותי אליו.
" יאללה " אמרתי וקמתי ממנו, " צריך לישון. אני אראה אותך מחר בבוקר? " שאלתי בחיוך.
" אני אהיה שני חדרים מפה " הוא אמר בחיוך וקם מהמיטה.
" זה עדיין רחוק " אמרתי.
" תחשבי שזה יותר קרוב מאשר שני בתים נפרדים ".
" יש בזה משהו " צחקתי אבל הרגשתי שיש לי כמה דמעות בעיניים.
" אני רואה בכי בעינייך? " הוא שאל והתקרב אליי. ניגבתי אותן מהר. " אולי של עייפות, אל תדאג לי ".
" אני תמיד אדאג לך " הוא אמר ונישק לי את המצח.
" אני ממש ישנה כל היום.. " אמרתי לו, " אני שונאת את זה ".
" ככה זה כשחולים, וזה יעבור. לילה טוב " הוא אמר והתקדם לכיוון הדלת.
" יובל " קראתי אליו.
" מה? " הוא שאל וחייך אליי חיוך ממיס, חיוך שקשה לי לעמוד בפניו.
" יש לך במקרה בובה פרוותית שאני יכולה לחבק בלילה? " שאלתי קצת מובכת.
" האמת שכן " הוא אמר בחיוך ויצא רגע מהחדר. הוא חזר אחרי דקה עם דובי לבוש בחולצה.
" זה היה הדובי שלי, הוא האמת עדיין הדובי שלי, הוא תמיד יושב בכוורת שמול המיטה שלי. קחי ".
" הוי הוא כל כך חמוד, תודה " אמרתי בחיוך ובעיניים אוהבות. " כבר אמרתי שאני אוהבת אותך? ".
" הרבה פעמים " הוא אמר, " וגם אני אותך ". הוא נשק לי על הלחי נשיקת לילה טוב, כיבה את האור ויצא מהחדר. הידיעה שהוא שני חדרים ממני מצד אחד הרגיעה אותי ומצד שני רק גרמה לי לרצות להיות איתו. המחשבה האחרונה לפני שנרדמתי הייתה על העיניים שלו, העיינים שסוחפות אותי למקומות אחרים.