חצאים- פרק 33

למרחת היה יום שבת. זה היה יום יפה. התעוררתי לאיטי בשעה די מאוחרת ביום והסתכלתי על התקרה. חשבתי על עלמה, חשבתי על השיחות אתמול עם עומר, על השינוי שחל בי. נכנסתי להתקלח, כי אני הכי אוהב להתקלח בימי שבת בבוקר, זה תמיד הכי מרענן. במקלחת נפל לי האסימון שאתמול היה היום היחיד זה שלושה שבוועת שבו לא ראיתי את עלמה או לא דיברתי איתה. הפתיע אותי שלא שמתי לב, כנראה שמהשיחות עם עומר המוח שלי קצת השתגע. השיחות אתמול עסקו בחרטה העמוקה שלו על מה שהוא עושה, ועל השינוי המחשבתי שהוא עבר. הוא דיבר איתי על הנטיות שלו, כל האהבה שלו לדבר שאני לא מבין מה יש לאהוב בו. לא שפטתי אותו, חלילה, ניסיתי להבין אותו, להזדהות איתו. השיחות שלנו ערכו שעות, כשחזרתי הביתה רק שמתי לב כמה מאוחר, הזמן עבר מהר מידי משאוכל להרגיש. עומר בעבר היה החבר הכי טוב שלי, ברור לי שלי ולו הייתה שפה משותפת, אנחנו מכירים אחד את השני, אנחנו פעם היינו מדברים על הכל. פתאום חזרה לי המחשבה שאני רוצה שזה יחזור. מהצד השני המשכתי לשאול את עצמי אם סלחתי לו. נטתי בבוקר של שבת לכיוון שכן.
אחרי שאכלתי ארוחת בוקר נסעתי לכיוון עלמה. בגלל שאין לי דרך להודיע לה שאני מגיע, כי אין עליה טלפון או כל אמצעי תקשורת אחר, פשוט נסעתי אליה בתקווה שהיא תהיה שם ולא תהיה יותר מידי עסוקה. החניתי את האוטו במקום הקבוע והלכתי לכיוון הבלטה האהובה על שנינו. לא הופתעתי לגלות שהיא שם.
" אפשר? " שאלתי בחיוך.
" היי " היא הסתובבה וחייכה אליי, " מצטערת שאני לא עומדת, קצת כואבת לי הרגל היום ".
" קרה משהו? " שאלתי ובאתי לשבת לידה.
" לא לא, כנראה סתם שריר תפוס או משהו " היא צחקה, " יעבור ".
" מה שלומך? ".
" לא דיברנו אתמול.. " היא אמרה בחיוך קטן, " זה לא קרה הרבה זמן ".
"גם את שמת לב? " שאלתי אותה ונישקתי אותה במצח, " גם אני חשבתי על זה ".
"האמת שהזמן עבר מהר אתמול.. הייתי עם נוע'לה בים.. ".
" איך היה? ".
" מושלם " היא אמרה בחיוך, " אבל משהו סתם מציק לי קצת.. עזוב- איך עבר עלייך היומיים האחרונים? ".
" מה מציק?" שאלתי, " זה מעניין אותי ".
" נראה לי שמשהו מציק לנועה… אבל היא לא מוכנה לדבר על זה ".
" נראה לך שקרה משהו? ".
" אני פוחדת להציק יותר מידי.. נועה ידועה בתור אחת שאם קורה משהו היא תגיד אותו.. ".
" אז אל תדאגי יותר מידי " אמרתי והחזקתי בידה, " הכל יהיה בסדר. ולשאלתך פשוט הייתי עם עומר כל אתמול ".
" עומר עומר?" היא שאלה לא מבינה.
" אכן " צחקתי.
" חזרתם להיות חברים? ".
" הוא בא במפתיע והמשכתי לשנוא אותו.. אבל פשוט דיברנו המון, אני חושב שכמעט כל היום ".
" אני מבינה " היא אמרה בחיוך, " ואתה מאושר? ".
" אני חושב שמצאתי בי מקום שיכול סוף סוף לסלוח לו.. " נאנחתי, " אבל זה מרגיש לי טיפה לא אמיתי ". היא הסתכלה עליי במבט לא מבין. " עומר סיפר לי אתמול משהו שאני חושב שרק בגלל זה שיניתי את כל הגישה שלי כלפיו. הדבר הזה, שהוא סוד כמובן ואני מצטער שאני לא אומר אותו אבל לבנתיים זה ככה, גרם לי לראות בו את הבנאדם האמיתי שהוא היה קודם. גם דיברנו על כל מה שקרה אז עם אחותי.. אני מפחד שהיה לי טריגר לסלוח לו, שזה לא בא מעצמו ".
" כל עוד היה בך מקום שסלח לו כי הוא באמת התנצל, ולא רק שסלחת לו כי הרווחת מזה משהו, אלא כי סגרת מעגל מאותה פגיעה עמוקה שקיבלת, זה בסדר- אתה לא חושב? ".
" אני אף פעם לא חושב כשאני איתך " אמרתי לה והסתכלתי עליה במבט הכי ממיס שלי, המבט שהיא מצליחה להוציא ממני בכל שנייה שהיא מדברת. היא רק הסתכלה עליי בפרצוף חמוד. " איזה שטויות אתה מדבר " היא נאנחה והתקרבה אליי. היא נתנה לי נשיקה קטנה על השפתיים ואני גרמתי לה להמשיך, פשוט לא רציתי לעזוב את המגע הזה.
" אני עוד אפול " היא צחקה כשהשתחררנו, אני והיא עדיין ישבנו על הבלטה החמודה של שנינו.
" יש לך תוכניות להיום? " שאלתי.
" שיעורים.. " היא נאנחה, " אתה את שלך סיימת? ".
" אפשר לא לדבר על זה? " צחקתי, כמנסה להעביר לה את הרמז שזה לא ממש בראש שלי. להקשיב בשיעורים ולהשתתף אני עוד קצת יכול, וללמוד למבחנים כמובן, אבל בעניין שיעורי בית עוד צריך לטפל.
" אני חושבת שאני יכולה לסיים את השיעורים ואז אפשר לעשות משהו. אתה רוצה משהו מיוחד? " היא שאלה בחיוך.
" רק שתהיי איתי " אמרתי ונישקה לה את גב כף ידה.
" יש לי רעיון " היא אמרה בחיוך, " וזה הפתעה. אני אסיים את השיעורים ונלך ביחד. בסדר? ".
" ברור " אמרתי לה וקמתי. " עזרה? " שאלתי כשנזכרתי שקצת כואבת לה הרגל. " רק יד " היא אמרה. את שתי הידיים שלחתי אליה והיא החזיקה בהם ונעמדה. היא קמה ונצמדה אליי וקירבתי את פני לשלה. " את רוצה שק קמח עד לפתח הבית? " שאלתי אותה בצחוק. " אני רק אשען עלייך קצת " היא אמרה, " זה יעבור בקרוב ". חייכתי אליה והלכנו שנינו לאט לאט לפתח הבית מחויכים ומחובקים.