חצאים- פרק 30

שבוע נוסף עבר וחלף. השבועות עוברים מהר כשנהנים כל כך. ההחלטה המשמעותית ביותר של השבוע היא שהצטרפתי רשמית למגמת תיאטרון. אלירן שמח, יובל שמח, המורה שמחה, אני בעצמי שמחתי. כבר התחלתי להשתלב, לנסות לצאת ממסגרת " האם זה יפה או האם זה נכון " ופשוט לפעול, פשוט לבצע ולשחק כמו שאף פעם לא שיחקתי. אפילו הרשמתי את עצמי.
מידי יום הייתי חוזרת הביתה וממשיכה לטפל במשפחה, או לדאוג למזון ולחברה. אמא כבר הצליחה לשקם את עצמה לאט לאט אחרי התקופה של החולי שהיא עברה, ככה שלא הייתי צריכה להיות הבסיס של המשפחה. אפילו נועה התחילה להיות יותר אחראית.
יובל, למרות הבקשות שלי שזה כבר מעל ומעבר, עזר לי ותיקצב לי כמויות גדולות מהמזון והמותרות שהמשפחה הייתה צריכה. היה לי קשה לקחת כסף, ניסיתי להסתפק במעט שהוא נותן, במעט שאני מרשה לו לתת. הרגשתי שהוא כבר עושה יותר משאי פעם אוכל להחזיר.
היום, חמישי, כל בית הספר השתחרר מוקדם בשעה 11 בגלל ישיבה פדגוגית של המורים, לקראת מהלכי השנה, לקראת לוח החופשות. אני ויובל החלטנו בהחלטה משותפת ליסוע לים. לקחנו את האוטו ונסענו ביחד לים, ליהנות שם סתם ככה, להמשיך להיות אחד עם השני. התיישבנו לנו באחד הביתנים שעל הטיילת, השקפנו על הים.
" את יותר יפה מהים " הוא אמר לי בחיוך.
" אני אוהבת אותך " אמרתי לו ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.
" הזמן טס כשאני איתך.. " הוא אמר והחזיק לי את היד, " אני נהנה מכל שנייה ".
" שוב להגיד שאני אוהבת אותך? " צחקתי, " כי אני באמת אוהבת ".
" את יודעת משהו.. " הוא נאנח, " יש לי הרבה פעמים תחושה של.. שאני רוצה שהזמן פשוט יטוס הרבה יותר מהר כדי להגיע לאיזשהו רגע ".
" מה? לא הבנתי.. " אמרתי.
" אני רוצה להגיע לסוף י"ב " הוא אמר, " כי אני רוצה שיקרה משהו ".
" יש לך עוד זמן.. " נאנחתי בחיוך, " יש לך בערך עוד שנה וחצי ".
" ואני מת שהשנה וחצי האלה יעברו בשנייה ".
" מה אתה כבר רוצה שיקרה? צבא ואוניברסיטה? " שאלתי.
" לא " הוא אמר וחייך אליי, " אני רוצה להתחתן איתך ".
" מה? " אמרתי בחיוך הכי גדול שאי פעם העליתי על הפנים.
" אני פשוט יודע שזה אמור לקרות ושזה יקרה. אני רוצה פשוט להיות בסיטואציה שכבר אפשר " הוא אמר נחוש, " שזה לא יחשב חריג. ואז ניפרד למקומות כאלה ואחרים בשירות פה ושירות שם, אבל תמיד נהיה ביחד, כי נהיה נשואים. ונדע שאנחנו מחויבים לתמיד, ושנדע שאנחנו אחד בשביל השני. שיהיה סימן שהוא מעבר למילים ".
" בנות אחרות היו נלחצות אם היית אומר את זה " אמרתי בחיוך, " אבל אני לא כמו כולם ". התקרבתי אליו והשפתיים שלו נגעו בשלי. אפשר להגיד שהנשיקה הזו חישמלה לי כל חלק בגוף, הייתה תשוקתית ואמיתית יותר מכל האחרות.
" אם רק היה אפשר לשים טבעת על מישהי בגיל 17.. " הוא אמר בצחוק.
" זה עוד יגיע, אני לא בורחת ".
" בחיים לא הרגשתי ככה " הוא אמר והתחיל לשחק לי בשיער. אני לקחתי את היד שלי והצמדתי את שלו, זאת ששיחקה בשערי אל הלחי שלי. הסתכלתי עליו בחיוך, הוא הסתכל עליי במבט אוהב. הוא כל כך יפה באור השמש, כל כך יפה בכלל, כל כך שמח כשהוא איתי.
" בחיים לא הייתי מאושרת כמו עכשיו ".
" אפילו המשפחה שלי כבר מקבלת אותך, אתמול דיברתי עם אחותי עלייך, היא מתה עלייך. ההורים שלי גם מכבדים אותך, יודעים שאת הבחורה הכי אמיתית והכי טובה ולא צבועה שאי פעם יצאתי או הייתי איתה. ואפילו.. " הוא אמר והסתכל לי עמוק אל תוך העיניים, " אפילו עם אמא דיברתי עלייך, ואני לא מאלה שבאים ומדברים עם ההורים שלהם בקלות, אני סגור בפניהם. ישבתי ופשוט דיברתי עלייך בהערצה כמעט חצי שעה.. רק אחרי המעשה הבנתי מה עשיתי.. לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים ".
" אתה רוצה שאני בכוח אבכה מהתרגשות? " אמרתי בצחוק ונתתי לו חיבוק גדול. הוא חיבק אותי חזק ולא רצה לעזוב. ליטף לי את הצוואר, הצמיד אותי אליו.
כשהתנתקנו שאלתי אותו אם אי פעם הוא הרגיש שזה יותר מידי טוב, שזה כמו חלום. הוא צחק ואמר שכן, שזה קרה לו כמה וכמה פעמים, אבל שהוא סטר לעצמו סטירה קטנה אחרי זה כי הוא הבין כמה זה אמיתי.
" החיים מלאים תהופוכות הא? אם מישהו היה אומר לי לפני כמה חודשים שאני אחזור ללמוד, שיהיה לי חבר ושהמשפחה שלי תהיה בסדר לא הייתי מאמינה ".
" אם היו אומרים לי לפני כמה חודשים שאני אתאהב בילדה ששונה מהאופי שלי, אמצא אותה באיזה חור קטן, אתן מעצמי כסף ולא אשמור אותו לעצמי ובעיקר אדבר עם ההורים שלי בכזו פתיחות, הייתי צוחק להם בפרצוף ".
" התבגרנו? " שאלתי אותו בחיוך והשענתי את ראשי על ידו.
" יותר מזה " הוא אמר בצחוק, " התאהבנו, ובזכות האהבה השתנינו ".