חצאים- פרק 29

אחרי הלימודים הלכנו אני ויובל פשוט להסתובב בשכונה. הלכנו יד ביד, מדברים על הכל, מדברים על החיים, עלינו כזוג, על השאיפות בחיים.
" וחוץ מלעוף? " הוא שאל בחיוך, " וחוץ מלשחק על במה, יש לך עוד מטרות בחיים? ".
" יש לי אחת מיוחדת.. אבל היא סודית ואני אף פעם לא גיליתי אותה, ואני גם לא אגלה ".
" את בטוחה? " הוא שאל בחיוך.
" זה פשוט הדבר הכי סודי שיש.. ביום מן הימים אני מקווה לגלות לך אותו, כרגע הוא פשוט לא אקטואלי. מה איתך? מה החלומות שלך? ".
" אין לי הרבה חלומות בחיים " הוא אמר, " אני חי את הרגע, אני מאמין בלחיות את הרגע ". נעצרנו מול חנות שייקים והוא קנה לשנינו שייק. שלי היה שייק תות ובננה, ושלו תות, בננה, תפוז ומלון. " תודה " אמרתי בחיוך. " שטויות " הוא אמר בצחוק. המשכנו ללכת ולטייל בשכונה שליד בית הספר, שכונה מקסימה. השיחה, השיחה העמוקה שאני והוא ניהלנו המשיכה להדהד לי במוח. סוף סוף הרגשתי שאני בלי שום חומה, שאני כנה לגמרי, שאין כמעט סודות שחשוב שהוא ידע עליי והוא לא יודע.
" תגידי " הוא שאל, " אי פעם עשית דבר לא טוב? דבר שהיית רוצה לחזור בזמן ולשנות? ".
" תמיד יש " אמרתי, " אבל לא עולה לי שום דבר ספציפי. אולי גם בגלל שהזכירון שלי ממש ממש גרוע ".
" כמה גרוע? " הוא צחק.
" אני לא זוכרת את עצמי עד בערך גיל תשע, או עשר, כל הזיכרונות נמחקו. בתור ילדה צעירה אני בטוחה שעשיתי טעויות ובטח גם הצטערתי עליהן, אני פשוט לא זוכרת. בשנים האחרונות בעיקר פשוט הייתי ילדה שקטה, לא מצאתי לנכון להיכנס למלחמות ".
" ולחשוב שלא הערכתי את מה שיש לי לפני שהכרתי אותך.. " הוא נאנח.
" באמת? " שאלתי והתיישבתי על ספסל בצד הדרך. הוא התיישב לידי ושם את ידו על ברכי, חייכתי לעצמי.
" פשט חשבתי שהכל מובן מאליו ".
" קיבלת את מה שיש לך וזהו? " שאלתי.
" לא חשבתי שכסף זה ביג דיל, שאהבה זה ביג דיל, שלימודים זה ביג דיל. הכל בשבילי היה פשוט רגע בחיים, רגע שאפילו לא צריך להתאמץ בשבילו ".
" למה? " שאלתי.
" לא יודע.. " הוא נאנח וחייך אליי, " כי הכל בא לי בקלות, כי הכל הרגיש בא בקלות. כשפגשתי אותך ראיתי שבאמת צריך להתאמץ בשביל דברים ".
" זה נשמע כמו מסר שהיו מעבירים בתוכנית טלוויזיה " אמרתי בחיוך, " אבל מצד שני זה איזשהי התבגרות שבנאדם עובר עם עצמו.. אני פשוט עברתי את ההתבגרות הזאת הרבה יותר מהר, בגיל צעיר ".
" ונכון לעכשיו? את עדיין עוברת סוג של התבגרות? ".
" אני חושבת שההתבגרות ממשיכה כל החיים, רק במישורים אחרים. נכון לעכשיו אני מגלה מהי אהבה " אמרתי וחייכתי אליו. הוא חייך אליי חיוך גדול ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים.
" אני מרגיש שרק עכשיו אני באמת מתעורר ומתערער ".
" ותוכניות לעתיד? ".
" מתגבשות לאט לאט ".
" והכנה מנטלית לסיום התיכון? ".
" יש עוד שנה " הוא אמר לי בצחוק ונישק את המצח שלי, " אני עוד מחכה ".
" אני חייבת להגיד שלפני שפגשתי אותך חשבתי שאני עוד אשאר הרבה זמן פשוט שם, בשכונה.. עם מנת ההשכלה שקיבלתי עד כיתה י' ".
" כמה באמת כאב לך לעזוב את הלימודים? ".
" קושי שקשה לתאר במילים " נאנחתי, " אבל לא הייתי במצב להתלונן. לא רציתי להטיל רגשות אשם על אמא, שהייתה קצת מאושרת שהמשכורת קצת גדלה.. זה לא מובן מאליו ".
" אני מרגיש שנתתי לך מעט מידי בכל הזמן שאנחנו מכירים ".
" אתה צוחק איתי? " צחקתי, " נתת מעל ומעבר. כספים, כספים, השכלה שאין לי דרך להודות לך עליה, בגדים.. מה עוד בנאדם צריך בחיים? אה. אהבה כמובן ".
" אני מקווה שסיפור האהבה שלנו לא יגמר ".
" ולמה שהוא יגמר? " שאלתי.
" אני יכול לצאת אידיוט " הוא אמר בצחוק, " זה קורה ".
" אולי בעבר היית יוצא אידיוט " הרגעתי אותו והנחתי את ידי על כתפו, " השתנית ".
" אני מרגיש את זה.. אבל זה מלא רגשות מעורבבים ביחד ".
" כמו מה למשל? ".
" שמחה, עצב, אהבה, געגוע.. ".
" געגוע? ".
" לחיים שעברו " הוא נאנח, " לטוב של הילדות, לכיף שהחיים היו שם בלי לחשוב על העתיד, בלי שהמוח שלך מתנהל כמו מוח של מבוגרים ".
" אתה כבר בעולם המבוגרים " אמרתי לו, " וככה תישאר. פשוט צריך לדעת איך להוביל את החיים ".
" כל עוד אני איתך הכל נראה טוב ".
" באמת? " הסתכלתי עליו בעיניים נוגות, מתענגת על כל מילת אהבה שהוא מוציא מפיו.
" באמת " הוא אמר בחיוך והחזיק את ידי. " העתיד לפנינו, וביחד, הכל קטן עלינו ".
" השמיים הם הגבול? " שאלתי בצחוק.
" ופרס הקיטש הולך אלייך " הוא אמר בצחוק. חייכתי אליו והתקרבתי אליו ככה ששני האפים שלנו נגעו אחד בשני. ניסיתי להסתכל לו עמוק אל תוך העיניים. " אני שמחה " אמרתי לו והתקרבתי כדי לתת לו נשיקה, נשיקה אמיתית על השפתיים.