חצאים- פרק 27

" וואו " היא אמרה. אני חייכתי. " יפה פה הא? " שאלתי. " מדהים " היא אמרה, " אבל מה אנחנו עושים פה? ".
" את תביני עוד מעט " אמרתי לה בחיוך, " רק חכי שנייה " אמרתי וניגשתי להורים. הם לקחו את הכרטיסים מהמקום שבו חילקו כרטיסים מוזמנים ולקחתי את הכרטיסים שלי ושל עלמה. כשחזרתי אליה ראיתי אותה עומדת ומסתכלת בעיניים נוצצות על התיאטרון, היא התלהבה מהמבנה שלו, מהיופי שלו, בטח גם מהניקיון.
" מה קורה? " שאלתי אותה לא מבין. ראיתי דמעה קטנה בעין שלה. " את בוכה? " שאלתי ונתתי לה חיבוק. " מה קרה עלמה? ".
" כלום.. התרגשות " היא נאנחה ומחתה את הדמעה הקטנה מהעין שלה.
" בואי, בואי שנייה " אמרתי לה ויצאנו רגע החוצה. ראיתי שהיא קצת רועדת מקור אז הורדתי את הג'קט ושמתי עליה. את המחווה הג'נטלמנית הזו היא דווקא חיבבה. היא חייכה אליי, גם חייכה עם העיניים, התפתתי שלא לעשות לה כלום, רק רגע לתת לה להירגע.
" את רוצה לספר לי מה קרה? ".
" נכון יש לכל אדם חלום? " היא התחילה לומר, " חלום שהוא רוצה להגשים, בין אם זה יכול לקרות במציאות ובין אם לא. אז אחד החלומות כמו שאתה יודע, זה מהחלומות שאני לא חושבת שאי פעם אוכל להגשים, שזה לעוף ל-5 שניות בשמיים. אבל היו גם חלומות שנראו שאני יכולה לעשות אותם, שהם יכולים לקרות. אחד מהם זה להופיע פה " היא אמרה ומבטה עבר לתיאטרון, " במקום הקסום הזה. במקום שבו יש מקום ליצירה אמיתית, יצירה פרטית. או במסגרת או לבד, להיות חלק ממופע, לעמוד על במה אמיתית " היא נשמה עמוק כדי להירגע קצת. אני חשבתי על המילים שלה, על החלומות העמוקים שלה.
" זה מקסים בעיניי " אמרתי והחזקתי את ידה. נתתי לה נשיקה קטנה על גב כף היד. היא רק ציחקקה.
" זה עוד יגיע, אני מבטיח לך " אמרתי לה, " והבטחות אני מנסה וגם בדר"כ מצליח לקיים ". חייכתי אליה. " כשאת תופיעי על הבמה אני הראשון שיביא לך פרחים, הראשון שיאחל בהצלחה, וזה שיבוא לכל מופע ומופע. אני אהיה שם בשבילך בכל מקום, בכל דבר ".
" אתה כל כך טוב אליי.. " היא לחשה והסתכלה לי עמוק אל תוך העיניים, " לפעמים אני חושבת שזה לא מגיע לי ".
" אל תדברי שטויות " אמרתי וחיבקתי אותה מאחורה, " מגיע לך הטוב ביותר ". היא חייכה אליי ואני התקרבתי אליה. אני חושב שזו הייתה בין הנשיקות העמוקות ביותר שיהו לנו, נשיקה אמיתית, אוהבת, חמימה. הרגשתי שאנחנו מתואמים, שאנחנו מנסים להעביר את כל הרגשות בנשיקה אחת קטנה.
" עכשיו בואי " אמרתי לה אחרי שהשתחררנו, " שלא נאחר ".
" אתה מתכוון סוף סוף לגלות לי? " היא שאלה בצחוק כשקמנו.
" תראי " אמרתי לה והוצאתי את הכרטיסים מהכיס האחורי שלי. היא הסתכלה על הכרטיס וקראה את המילים שהיו כתובות עליו.
" אתה לוקח אותי לראות מופע מחול? " היא שאלה צוחקת ומאושרת.
" לא סתם מופע מחול.. אחותי היא אחת הרקדניות בו ". היא הסתכלה עליי בפליאה. " באמת? ".
" באמת באמת " אמרתי בצחוק, " אני גאה בה על זה, היא באמת אוהבת את זה ".
" היא בטח מדהימה.. " היא נאנחה.
" תשפטי בעצמך, קדימה בואי " אמרתי והחזקתי לה חזק את היד. היא נתנה לי עוד נשיקה קטנה על השפתיים. " אז זו הבכורה? " היא שאלה כשצעדנו שנינו לכיוון הדלת. " כן אפשר להגיד, אז היום זה קהל אוהד של הלהקה ומשפחות ".
נכנסו לתוך הלובי, כבר ראיתי שקהל מתחיל להתאסף לכיוון מדרגות האולם. אני ועלמה הלכנו ביחד.
" היי גבר " ראיתי את עומר מתקדם אלינו.
" היי " אמרתי בחיוך, ניסיתי להיראות מתחשב.
" שלום גם לך " הוא אמר ופנה אל עלמה.
" עלמה " היא אמרה בצחוק, " עומר " הוא החזיר. " מתרגש? " הוא שאל אותי.
" מחכה לזה " אמרתי לו בחיוך צבוע.
" איך אתם קשורים? " שאלה עלמה את שנינו.
" סיפור ארוך.. " אמרתי לה.
" בסדר " היא אמרה בצחוק, בקול קצת ילדותי שכל כך אהבתי. חייכתי אליה. " טוב תהנו " עומר אמר והלך מאיתנו.
" אתה לא מחבב אותו הא? " היא שאלה צוחקת.
" איך הצלחת לקלוט את זה? " שאלתי מופתע.
" יש לי כוחות " היא חייכה. התקדמנו לעבר האולם, נתתי את הכרטיס שלי והיא את שלה, היא הרגישה חשובה לתת כרטיס ולהיכנס. צחקתי מזה. נכנסנו והתיישבנו ליד ההורים שלי, שכמובן היו מרוגשים. אני העברתי את הטלפון שלי לשקט ולחשתי לעלמה שתעביר גם את שלה לשקט. היא חייכה אליי ורק אז הבנתי מה אמרתי. צחקתי. " סליחה, הרגל " אמרתי. השעה הייתה 20:30, המופע היה אמור להתחיל. הוא התחיל ב-5 דקות איחור. כל המופע ישבנו אני ועלמה כשאנחנו מחזיקים ידיים. היא התהפנטה מהמופע ואני התהפנטתי ממנה. ניסיתי לשים לב למופע, ולרבים ממנו הצלחתי, אבל לפעמים המבט פשוט עבר אליה. חשבתי כמה היא מדהימה, כמה כיף לי איתה, כמה טוב לי איתה, כמה היא גורמת לי להיות מאושר. פעם אחת היא קלטה את המבט שלי ואז בשיא הקיטשיות היא אמרה לי " המופע שם " והצביעה על הבמה. צחקתי והעברתי את המבט שלי ממנה. המופע הסתיים אחרי שעה ורבע, אחותי הייתה מדהימה, פשוט מדהימה. יצאנו מהאולם וחיכינו שאחותי תבוא. לקח לזה זמן, בטח קצת שיחת מורל אחרי, שיחת סיכום. יש להם עוד כמה וכמה מופעים עד שזה ירד מהבמות. אני ועלמה חיכינו על הספה ופשוט המשכנו לדבר, על המופע ועל החיים. כשהיא יצאה בסוף קמתי אליה ונתתי לה חיבוק אוהב, חיבוק של אחים טובים.
" אז את עלמה המפורסמת " היא פנתה אל עלמה בחיוך. עלמה צחקה.
" היית מדהימה " היא אמרה.
" אוי תודה מקסימה " היא אמרה, " אני מבינה שנהנית ".
" לגמרי " היא אמרה בצחוק, " ואת ההיכרות הרשמית שלנו אנחנו נעשה במועד אחר, את בטח מותשת ". עלמה כבר הייתה עם ביטחון, ראיתי כמה היא השתנתה בשבוע וחצי האחרונים.
" אבל רק כדי שנתחיל ברגל ימין- אני לינוי ".
" עלמה " היא אמרה בחיוך ולחצה לה את היד. הן שתיהן צחקו ואז נתנו חיבוק אמיתי, חיבוק כמו של אחיות. הרגשתי שעלמה מצאה את המקום שלה במשפחה שלי.