חצאים- פרק 21

" טוב אז פה המעבדות " אמרתי לה, " כאן מלמדים פיזיקה, כימיה, ביולוגיה וכל השטויות.. ".
" למה שטויות? אתה לא לומד את המקצועות האלה? ".
" לא איזה.. " נאנחתי, " אני לא סובל אותם ".
" אוקיי " היא אמרה. הלכנו לנו יד ביד אחרי שהלימודים הסתיימו בבית הספר, חוקרים כל פינה ופינה. " טוב זה הקיוסק, החצר הראשית, החצר הפרטית, עזבי זה שטח רק לשמיניסטים.. הממ מה עוד? ".
" מה יש בתוך הבניין הגדול? ".
" הכיתות כאילו? " שאלתי, " בואי אני אראה לך ". פתחתי את דלת הכניסה והכנסתי אותה לתוך הבניין. הוא כמעט והיה ריק מאדם. " טוב לובי, מזכירות, לוח מודעות, לוח ציונים.. " אמרתי. היא הסתכלה על כל דבר בבית הספר, היה נראה שהיא נפעמת מזה. עלינו ביחד במדרגות לקומה השנייה. " כיתות, כיתות, כיתות " אמרתי בחיוך, " לוקרים, חדר יועצים.. נו עזבי זה באמת לא מעניין ".
" אותי כן " היא אמרה לי בחיוך.
" אוקיי.. " נאנחתי והמשכתי להוביל אותה במסדרונות בית הספר. בשביל בנאדם שמגיע לשם בפעם הראשונה זה נראה מקום ענק ומפואר, כשמתרגלים אליו מבינים שהוא בית ספר רגיל פשוט עם אקסטרה מקומות לימוד ואקסטרה מגמות.
" טוב וזה המקום הכי יפה פה לדעתי.. " אמרתי לה, " האודיטוריום. פה יש טקסים, מפגשי תלמידים, מפגשי הורים, הופעות של תלמידים ממגמות יוצרות.. את יודעת ".
" אתה מופיע? ".
" אני לא.. " נאנחתי בצחוק, " אני צופה ".
" מה עושים פה? ".
" בדרך כלל זה הצגות תיאטרון ".
" אה יש מגמת תיאטרון? ".
" בוודאי " אמרתי לה בחיוך, " אחת המגמות שבית הספר מתגאה בהן.. תראי " אמרתי והראיתי לה את הקיר הקטן עם תעודות ההכרה של בימאים ויוצרים מבית הספר. התגאתי להראות לה באיזה בית ספר אני מתחנך וגדל.
" וחזרות איפה הם עושים? " היא שאלה.
" אם לא פה אז בחדר למעלה מהצד השני, בואי " אמרתי והלכתי ביחד איתה במדרגות הברזל לחדר נוסף שבו מתאמנים בדרך כלל על קטעי תיאטרון. הוא חדר גדול ורחב, מלא מקום, מקום לחזרות.
" וואו " היא אמרה. לא הבנתי למה היא כל כך מתפאלת. הוא היה חדר רגיל עם במה קטנה שהייתה בגובה של שלושה מדרגות משאר האולם. כל האולם היה עם דבר דמוי שטיח בצבע ירוק בהיר, ושם ראיתי כמה כיסאות, כמה דפים זרוקים על הרצפה.
" והמקום הזה פתוח? ".
" מה זאת אומרת? " שאלתי בחיוך.
" אם אפשר לבוא לפה באופן חופשי.. ".
" אם אין כאן חזרות כן " אמרתי בחיוך. היא התקרבה אליי והסתכלה ביחד איתי, בתוך החיבוק שלי על החדר הגדול.
" אני לא מאמינה שאני אלמד פה.. " היא אמרה. חייכתי את החיוך הכי גדול שאי פעם חייכתי, התרגשתי בשבילה והתרגשתי בשבילי. " אני כבר מחכה לחוות, ללמוד.. להשתחרר " היא הודתה.
" ומה בעניין מגמות? ".
" לא תיאטרון זה בטוח.. " היא אמרה צוחקת, " אין לי ביטחון לדברים האלה ".
" את בחורה של ספרות " אמרתי וליטפתי אותה, " את בחורה של דברים רוחניים ואנושיים.. פחות מדעים ופחות ספורט כמובן, אני בנאדם של ספורט ".
" רואים " היא אמרה בצחוק. נישקתי לה את המצח בחיוך והיא השעינה את ראשה על השקע שבין הראש לכתף שלי.
" לאן מכאן? " שאלתי.
" לאן מכאן? " היא חזרה אחריי.
" לכל מקום שתרצי ללכת אליו.. " אמרתי.
" יש רק מקום אחד " היא אמרה והסתכלה עלי. שוב העיניים היפות האלה, אני פשוט לא יכול לעמוד בזה יותר.
" אליי? " שאלתי מנחש.
" בדיוק " היא אמרה בצחוק.
" קדימה, האוטו בחנייה " אמרתי לה בצחוק ויצאנו מהאולם. הלכנו מחובקים כל הזמן, דיברנו וצחקנו. המרחק בין האולם לא היה כל כך רחוק מהמכונית שלי. הגענו למכונית ואז שמעתי צעקה.
" יובל " שמעתי מישהו צועק. הסתובבתי וראיתי את ענבר.
" היי " אמרתי והיא התקרבה. היא הסתכלה על עלמה והציגה את עצמה. עלמה בחיוך הסתכלה עליה ואמרה את שמה.
" מה את עושה פה כל כך מאוחר? ".
" לומדת.. " היא אמרה בחיוך, " אני צריכה עזרה במשהו.. " היא ביקשה.
" עכשיו? " שאלתי.
" זה לא יקח יותר מחצי שעה.. בבקשה " היא התחננה. הסתכלתי על עלמה, והיא תוך כמה שניות הסתכלה גם עליי. היא חייכה אליי חיוך שהעביר לי את המסר שאין בעיה. 'תצטרפי?' עשיתי לה עם השפתיים. היא הנהנה.
" בסדר בואי " אמרתי והלכנו אחריה, " גם עלמה תצטרף ".
" היא תוכל לעזור " אמרה ענבר בחיוך והלכנו שנינו אחריה. חשבתי שהוא תוביל אותנו לאחת הכיתות כדי שנעזור לה בשיעורי הבית או בהכנה למבחן, או שהיא תלך לחצר כדי לעשות משהו עם מזג האוויר הנעים שהיה היום, אבל במקום היא לקחה אותנו חזרה לאולם הירוק.
" לפני שנייה היינו פה " צחקתי.
" סליחה על הטירטור.. " היא נאנחה.
" לא לא זה בסדר " אמרתי, " אז במה העזרה? ".
" הנה " היא אמרה והגישה לי מחזה. " חלום ליל קיץ.. " נאנחתי. חייכתי אל המחזה. אבא שלי אהב לקרוא לי קטעים ממנו כשהייתי קטן, לשחק אותה דמות אחרת. חונכתי על המחזה הזה למרות שהוא היה קשה להבנה. שנאתי את העברית הקשה שבה הוא היה כתוב אבל אהבתי את כל הפיתולים והדרמות שהוא מעלה.
" אני מכיר את זה.. " אמרתי בחיוך, " בשביל מה? " שאלתי.
" אני רוצה להיבחן למגמת תיאטרון לכיתה ח, כי המגמות מתחילות רק מח' כמו שאתה יודע.. ".
" ברור. את בטוחה? את נראית הבנאדם הכי ביישן שיש " אמרתי בחיוך מקווה שלא פגעתי בה.
" אני בטוחה " היא אמרה נחושה, " כשתכיר אותי קצת יותר תבין שאני לא כל כך ביישנית כמו שאני נראית " היא אמרה ואני פתחתי בעמוד שבו הוצבה הסימניה שלה ורפרפתי על המילים.