חצאים- פרק 15

" היא השתנתה מאז שהייתי פה בפעם האחרונה " אמרתי לנוע'לה כשנכנסו למסעדה שבה היא עובדת. היא נראתה נקייה יותר, מרווחת יותר, היא נראתה נעימה ושלווה. כמה אנשים אכלו להם ארוחת בוקר, שתי גברות ישבו ושתו קפה ועשו שיחת בנות בשפה לא מוכרת, עוד כמה תיכוניסטים ראיתי יושבים ושותים סתם אייס קפה או משהו כדי להעביר את הבוקר- שאלתי את עצמי איזה בית ספר קרוב לקפה הזה.
" בוקר טוב " ניגשתי לאחראית משמרת.
" בוקר טוב " היא אמרה בחיוך, " את אחות של נועה? ".
" כן נעים להכיר אני עלמה, אתם צריכים עזרה? בלי תשלום כמובן.. ".
" לבנתיים לא " היא אמרה בצחוק, " נועל'ה תעשה את מה שהיא רגילה לעשות. את יכולה לבנתיים לשבת ולארח לה חברה מאחוריי הדלפק. במילא לא מלא פה כל כך ".
" תודה " אמרתי בחיוך ופניתי לנוע'לה שכבר שמה על עצמה את הסינר של המסעדה.
" אז ככה את נראית בעבודה ".
" עבר הרבה זמן מאז שהיית פה " היא אמרה בחיוך, " היא אמרה לך מה לעשות? ".
" לא לא, היא אמרה שלבנתיים לא צריך ".
" בסדר, אני אתחיל לנקות כאן קצת ".
" בסדר, אני אעמוד בעמדת הקפה אולי מישהו ירצה מילוי או משהו " אמרתי לה בצחוק ונעמדתי שם. התבוננתי קצת ביושבים במסעדה, בחיים היפים שלהם, בבגדים שהם לבשו. חשבתי שוב על יובל, כי המחשבות עליו לעולם לא מרפות ממני. הסתכלתי על קבוצת התיכוניסטים, לא הכרתי אף אחד, אפילו לא בנאדם אחד שאולי למד איתי עד סוף כיתה י' בבית הספר.
אחד הבחורים שישבו בשולחן של התכוניסטים הרים את ידו. ראיתי שאין אף אחד שיכול להיענות לבקשתו והלכתי לקראתו.
" כן? " שאלתי בחיוך.
" חשבון " הוא ביקש בחיוך.
" אין בעיה " אמרתי בחיוך ופניתי חזרה לדלפק. שאלתי את נוע'לה איזה שולחן זה השולחן שבו הם יושבים ונתתי להם את החשבון. הוא אמר תודה בחיוך וכולם הוציאו ארנקים. הם סיימו ושמו את הדברים ואני לקחתי מגש כדי לפנות את הכלים. ראיתי שזה קצת אז לא חששתי שאני אעשה איזה צרה, ובכל מקרה ככה השולחן יתפנה בקלות ויעילות רבה יותר.
" תודה רבה " הם פנו אליי והחלו לצאת מכיוון המסעדה. הם מנומסים. אני התחלתי להעמיס את שאר הכלים שנשארו על השולחן ואספתי את הכסף שהם שמו. אפילו טיפ נחמד הם השאירו. כל הילדים יצאו מהמסעדה ואני נשאתי לפנות את הכלים. העברתי אותם לשטיפת הכלים מאחורה והאחראית משמרת אמרה לי תודה על העזרה. העברתי את מבטי שוב אל השולחן הזה וראיתי שמישהו שכח את הז'קט שלו על השולחן. הגעתי לשם ולקחתי אותו ושמתי אותו באחוריי הדלפק. חיפשתי אולי במקרה כתוב על הז'קט שם, מה שהיה כמעט וחסר סיכוי כי התיכוניסטים בימינו לא כותבים שם על הדברים שלהם. אבל דווקא על הז'קט הזה היה כתוב שם. " אימרי ". טוב, זה כנראה של אחד הבנים.
השעות עברו. מידי פעם דיברתי עם נוע'לה על מיני דברים, בהפסקות שלה, או שעזרתי ונתתי חשבון ללקוחות ואז פיניתי את הכלים האחרונים. האמת שנהניתי, זו הייתה יציאה מהשגרה ממש נחמדה.
" היי " אמר מישהו כשעמדתי בעמדת הקפה וסידרתי משהו בעמדה עד שמישהו יצטרך אותי.
" קפה? " שאלתי בלי להסתכל עליו.
" לא תודה " הוא אמר ואני הרמתי את ראשי כדי להסתכל עליו.
" היי " אמרתי בחיוך וצחוק, " מה קורה? ".
" בסדר " הוא אמר בצחוק, " מה את עושה פה? ".
" באתי לעזור לאחותי. סיימת ללמוד? ".
" כן האמת שהיה לי יום קצר, מה שלומך? מאז שראיתי אותך אצל יובל לא ראיתי אותך עוד. הוא נראלי לא מפסיק לחשוב עלייך ".
צחקתי. " הדדי אצלי " אמרתי לברק.
" וואלה.. מאוהבים שניכם אני מבין ".
" בקטנה " אמרתי לו וחייכתי. " אתה רוצה להזמין משהו? ".
" האמת שנורא באלי אייס קפה. את מצטרפת אליי? תשבי תדברי איתי קצת? ".
" אני חושבת שאני יכולה. חכה אני אביא לך. תתמקם איפשהו אני כבר אגיע ".
" סגור. כמה זה? ".
" הממ רגע " אמרתי בצחוק ובדקתי בתפריט כי את המחירים לא זכרתי. " 17 " אמרתי. הוא נתן לי שטר של עשרים ואמר לשמור את העודף. מה? גם אצלו כסף זה לא בעיה?.. איך מגיעים למצב כזה?
לקחתי כוס ומזגתי לתוכה אייס קפה. ראיתי איפה ברק התיישב ובאתי להתיישב לידו.
" אני מבין שאת לובשת את השמלה הזו כל הזמן. מה קרה? היא מזכירה לך את יובל? " הוא שאל בצחוק ושתה שלוק מהמשקה שלו.
" לא ממש, פשוט אין לי יותר מידי דברים אחרים ללבוש. זה הכי יפה שיש לי ".
" איך זה בכלל לגדול שם? " הוא שאל.
" אתה יודע.. " אמרתי, " לא קל אבל מסתדרים ".
" שתדעי לך שלא הייתי חושב שאת משם. את נראית מטופחת לאללה ".
" תודה " אמרתי בחיוך, " אני חושבת ".
" כן זה סוג של מחמאה " הוא אמר בצחוק, " את נפגשת עם יובל היום? ".
" הוא בכלל לא יודע שאני בעיר היום.. " אמרתי.
" להתקשר אליו? " הוא שאל והוציא את הטלפון מכיסו.
" אני לא יודעת.. אולי הוא עסוק וכל זה.. ".
" אני לא חושב " הוא אמר בחיוך, " אבל שווה לנסות. את רוצה לראות אותו? ".
חייכתי חיוך גדול. אני חושבת שהוא הבין את הרמז. הוא צלצל אליו ותוך שתי שניות הוא ענה. " היי גבר.. כן.. אני סבבה איפה אתה?.. אה וואלה אוקיי.. רוצה לקפוץ לקפה?.. מה איזה הקפה שלנו ". הקפה שלהם? זה אומר שהוא בא לפה הרבה? אולי אני באמת אאמץ את העניין ואבוא לעבוד פה הרבה.. " טוב בוא יש פה הפתעה.. לא מגלה לך אחי פשוט בוא.. טוב ביי גבר, ביי ".
" הוא מגיע " הוא אמר בצחוק.
" כן את זה הבנתי. חכה שנייה קוראים פה למלצרית ואף אחד לא ניגש. שתי שניות ". הלכתי לכיוון האנשים וגם הם רצו חשבון. הלכתי להוציא חשבון והגשתי להם. הם שילמו ואני לקחתי שוב את המגש המקסים שלי וניגשתי לפנות את הכלים. העברתי את הכלים למטבח ושטפתי אותם בעצמי כי ראיתי שהעובדת שם בהפסקה. ניגבתי את הידיים וכשהעפתי מבט לכיוון השולחן של ברק יובל היה שם. ניגשתי לשם בחיוך ונגעתי לו בכתף. הוא הסתובב.
" את " הוא אמר בחיוך גדול וקם.
" מופתע? " שאלתי בחיוך ונתתי לו חיבוק. הוא נתן לי חיבוק גדול ולא רצה לעזוב.
" מה? ממתי?.. " הוא לא הבין.
" עובדת זמנית " אמרתי בצחוק, " עוזרת לאחותי. ואני אצטרף אליכם עוד מעט פשוט צריכים אותי פה. ביי " אמרתי בחיוך והוא התיישב. ראיתי את החיוך הגדול שלו כשהוא התיישב בחזרה מול ברק וניגשתי לקחת הזמנה.