חסרת בושה פרק 2: האח החסר בושה. (מומלץ!)

"אני פוקחת עיניים מטושטשות ולא מבינות, אני מסתכלת לצד שמאל לכיוון הדלת ואני מבינה שאני בחדר שלי, הראש שלי מתערפל ואני נאנחת מעט עד שאני מרגישה קרח על הראש שלי. ואז אני נזכרת שמישהו היה בבית.
אני מטה את הראש שלי לאט הצידה ואני רואה גבר יושב על הכורסה, לא מפסיק לבחון את הגוף שלי עם העיניים שלו, ובלי בושה." (הקדמה)

~~~

אני נכנסת אל הבר ומתיישבת בכיסאות הגדולים, מעבירה במבט מרופף על המשקאות,

"דברי קטנה" לאון מתיישב על הכיסא שבבר ומסתכל עלי. אני אוהבת את לאון, הוא תמיד התנהג אלי בדאגה. יש לנו כלכך הרבה זיכרונות, מאז שהורי נפטרו.
"סטיב." אני מסתכלת עליו ונאנחת אנחה קצרה, לאון מרים את המבט אל השעון קיר הגדול מעל הבר ומחזיר את המבט אלי "למה את לא בלימודים?" הוא מתעלם, נראה מעט כועס
"אני לא רוצה ללמוד, לפחות לא היום." אני קמה מהכיסאות הגדולים, ונכנסת אל הבר, מוזגת לי מהמשקה שלי בשתי קוקטיילים גדולים וחוזרת אל הכיסא שלי, לאון סורק אותי עם העיניים שלו ומנסה להבין מה קורה.
אני לוקחת את הכוס ובאה לשתות אותה ולאון תופס אותה. מסתכל עלי ברוגז "ג'ין השעה 11 בבוקר, מה את עושה." הוא מסתכל עלי בעצבים, הוא תמיד דואג לי כמו אבא.
"אתה יודע למה אני כלכך אוהבת את המשקה הזה?" אני משחררת את היד שלי מימנו ושותה את הקוקטייל שלי במכה, יוצאת לי אנחה קצרה ואני מניחה את הכוס הקטנה על דלפק הבר, מסתכלת לו בעיניים, "אני מניח שכן, קוראים למשקה ג'ין ?" הוא אומר בשאלה ומגחך טיפה, מסדר לי את הפוני שנופל על הפנים שלי מאחורי האוזן ואני עושה לא עם הראש. "אז למה" הוא מכווץ את העיניים.
"בגלל שאבא שלי אהב כלכך את המשקה המזדיין הזה, אז ביום שנולדתי הוא הכריח את אמא שלי לקרוא לי ג'ין." אני צוחקת מעט ולוקחת את הקוקטייל השני שלי, שותה אותו במכה ומניחה אותו.
" את יודעת להפתיע אותי כל פעם מחדש עם הסיפורים שלך." הוא נאנח מעט והולך לקליינט הבא שלו.
אני מחייכת אליו טיפה, קמה ופותחת את התיק, לאון מניח לי יד על התיק ועושה לא עם הראש "כמה פעמים אומר?" אני עושה לא עם הראש ומכניסה יד אל הכיס שלי בסוודר הדק, מוציאה 40$ ומניחה על הדלפק "להתראות לאון" אני מנופפת עם היד ויוצאת.

~~~

אני מניחה את השרשראות על ערימת הבגדים הארוזים במזוודה ומסתכלת על המזוודה, הארוזה והגדולה. ואני מבחינה ליד התמונה של ההורים שלי ושלי מכתב, אני עולה על המיטה שלי ושל סטיב ומתפתלת למכתב, שולחת יד אליו ופותחת אותו לאט, יש מכתב מקופל שם בפנים ואני פותחת אותו לאט:
"ג'ין
אני לא יודעת לכמה זמן אעבור
יש לי עסקים בניו יורק,
אוכל לקנות לך כרטיס מניו גרזי לנוי יורק. ותוכלי לבוא לארח לי חברה בבית מלון.
אני יודעת שאת כועסת ומתוסכלת.
אני בטוחה שאת מבינה את המצב המורכב והקשה. (מקווה שסטיב הסביר זאת כמו שהוא היה אמור)
אני מצטערת שוב, ומקווה שתצרי עמיי קשר ילדונת,
השארתי לך במעטפה מספיק כסף לחודש עד שסטיב יחזור,
לאה. "

אני מתבוננות קלות במכתב ולוקחת את המעטפה מהמיטה, אני פותחת אותה באטיות
ואיתה מופיע כרטיס אשרי. הגבות שלי מתרוממות מעט והלסת התחתונה נהדקת .
אני מניחה את המכתב והכרטיס על המיטה והולכת למקלחת.
חייבת לנקות את הראש.
אני נכנסת למקלחת ומורידה את המכנס לאט, בחוסר רצון. הריצרץ של המכנס לא נפתח לי ואני מתחילה להתעצבן, אני מפעילה כוח וקורעת את הריצרץ של המכנס. אני נאנחת מעצבים ומורידה אותו במהירות ועצבים.
אני מורידה מימני את הבגדים ונכנסת להתקלח.
~~~
אני מוציאה חצי מהראש שלי מהדלת, אני סורקת את הבית קלות ולא מבינה מאיפה הרעשים,
אני וההזיות שלי.
אני סוגרת את הדלת ושומעת את הרעשים מהקומה למעלה,
העיניים שלי נפקחות ועכשיו אני בטוחה שיש מישהו למעלה.
אני שמה את הגופייה הלבנה שלי מהר על הגוף הרטוב שלי ואת התחתונים הקטנים שלי, אני פותחת לאט את הדלת ויוצאת לאט מהדלת, מתקדמת במהירות ובשקט אל הטלפון ורגע לפני שאני מגיעה אני מחליקה על הרצפה ומקבלת מכה חזקה שגורמת לי לערפול ומעלפת אותי.
~~~
אני פוקחת עיניים מטושטשות ולא מבינות, אני מסתכלת לצד שמאל לכיוון הדלת ואני מבינה שאני בחדר שלי, הראש שלי מתערפל ואני נאנחת מעט עד שאני מרגישה קרח על הראש שלי. ואז אני נזכרת שמישהו היה בבית.
אני מטה את הראש שלי לאט הצידה ואני רואה גבר יושב על הכורסה, לא מפסיק לבחון את הגוף שלי עם העיניים שלו, ובלי בושה.