"חנונית" קולית : פרק 2

אל תשכחו לבדוק ב"רציתי להוסיף" !
קריאה מהנה (:
———————-
נתקלתי בדיימון.
"תסתכלתי לאן את הולכת מפגרת" הוא אמר בנבזיות.
לא העזתי לענות לו, הוא מהחבורה של טיילר ומה שחסר לי על היום הראשון זה צרות, המשכתי ללכת לכיוון הכיתה.
התיישבתי בזהירות על הכיסא, שלא אגלה הפתעה לא נעימה מזואי או טיילר.
השיעור הראשון התחיל והמורה נכנסה לכיתה, שיעיר שלם הקשבתי לחפירות שלה שלא באמת עניינו לי משהו, רק רציתי שהיום היה יסתיים מהר ואני אוכל ללכת הביתה, להיכנס למיטה ולשקוע בשינה עמוקה ולא לקום אף פעם.
היום הראשון הסתיים בהצלחה ללא עוד הצקה נוספת.
נשמע צלצול בית הספר המעצבן וכולם התחילו לרוץ לעבר דלת הכיתה, חיכיתי שכולם יצאו וקמתי ממקומי.
בדרך הביתה בעטתי בכמה אבנים חפות מפשע שלא עשו לי כלום.
לפתע שמעתי זעקה חסרת אונים מהמקום שבו פגעה האבן שבעטתי.
צעדתי בזהירות וחשש לעבר הסמטה שפונה לכיוון הנגדי של בית הספר.
פניתי לכיוון ארגז קטן שעמד בפינה, הבטתי בארגז ומצאתי שם כלב לבן קטנטן, בגודל של כף ידי, צווח לכל עבר.
הרמתי אותו בזהירות מן הארגז, הוא היה מלוכלך קצת, החלטתי לקחת אותו הביתה.
כשהגעתי לשער חשבתי מה אגיד לאימי, מדוע אני מחזיקה כלב ואיפה מצאתי אותו, אלפי שאלות יציפו אותי ברגע שאדרוך בבית.
המשכתי להתקדם ונכנסתי הביתה, למרבה הפלא לא היה אף אחד בבית.
לקחתי את הכלב לווטרינר המקומי, הכלב בריא ואף מחוסן.
מוזר, חשבתי לעצמי, מדוע שישימו כלב מחוסן ובריא בפינה בסמטה? טוב לא משנה.
חזרנו שוב לביתי, מכיוון שאימו לא נמצאת איתו, לקחתי מזרק קטן של נורופן ונתתי לו חלב בעזרתו.
לאחר מכן לקחתי אותו לכיור באמבטיה ושטפתי אותו היטב עם שמפו ומרכך שקניתי אצל הווטרינר.
שמתי אותו בתוך מגבת קטנה והוא נרדם בתוכה.
לאחר כמה שעות נרדמתי גם אני על המיטה לצידו.
בבוקר קמתי והכלב לא היה לצידי, לא הבנתי במה מדובר וירדתי בזהירות במדרגות.
כאשר צעדתי במטבח ראיתי בפינה את הכלב שותה, נאחנחתי קלות, ולפתע שמתי לב למכתב שהיה תלוי על המקרר.