חלק 1 – במקום הנכון, בזמן הלא נכון.

הראש.. מה קרה?
בקבוקי הוודקה הריקים היוו לבלונדינית הצעירה כרית ורצפה כאחד, האלכוהול מכסה את כל מה שלא רצתה לזכור – אתמול… מה קרה בדיוק?
הריח החריף שעפף את החדר הקטן והמקושט בכוסות ריקות, היה זה שגרם לה להתעורר. כמה בדיוק היא שתתה?
הבעיה הייתה כבר מוכרת, מאז שהחלה ללמוד, החלה גם לשתות. אף אחד לא ידע. או ידע. לפחות כך הייתה דעתה.
"רוקס?" קול מוכר הדהד בראשה, "רוקס, זה מספיק." אותו הקול.. כל כך מוכר וכל כך רחוק.. קול חמים ומנחם שגם לכל גופה להשתתק למשמעו, "רו, זה מספיק, תעזבי את הבקבוק." נשמע כאילו מתוך זיכרון הקול החמים הגיע.
בהיותה שרועה על הרצפה, בתוך האלכוהול ששתתה, בתוך הקיא של עצמה, היא חשבה על כל מה שהיה אתמול. ובעצם, מה היה אתמול?

"ג'ייני!" רוקסי צעקה מחדרה בקומה השנייה של הדירה, "ג'ייני! מתי הם מגיעים?" היא רצה למטה, שמה את העקבים בדרכה ומסדרת את השיער הקצר שלה. היא הייתה רזה, מאוד רזה. כמו שכל דוגמנית אמורה להיות. עיניים ורודות, מיוחדות ובוהקות. שיער בלונדיני קצר שמתעגל כלפי חוץ בקצוותיו. בנוסף, תלתל אחד ויחיד בצד שמאל, מקדימה. על כל אלה, היא הייתה נמוכה יותר מרוב חבריה, דבר שדחף אותה ללבוש את העקבים הכואבים והגבוהים הללו.
חברתה שהיתה כבר למטה ומוכנה, ג'יין, חיכתה לרוקסי ששעטה לסלון הקטן, "רוקסי, יש לנו עוד שעה, הרגעי."

שעה.. למה? הזכרונות החפוזים הגיעו כמו גלים; שוטפים את מוחה וחוזרים לשקט של הים.
מה היה אחר כך?