חלק מפאנפיק על הארי סטיילס

"תאמיני לי שיש לי בעיות יותר משלך"הוא נשכב על המיטה וסימן לי לשכב לידו

"תאמין לי שאתה לא רוצה צרות כמו שהיו לי" נשכבתי לידו,

הוא לקח את ידי וליטף אותה בעדינות,ולאט לאט מבלי לשים לב הוא העביר את אצבעותיו בצלקות שלי מהימים שחתכתי,זה עדין כאב לי,עצמתי את עיניי חזק,כמה שניסיתי שהוא לא יראה שזה כואב לי הוא עלה על זה

"מה זה" הוא העביר שוב את אצבעותיו על הצלקות,כנראה הוא הרגיש אותן

,הוא לא הסתכל מבטו עדין היה נעול על התקרה

"זה כלום הארי"דמעות קטנות ומלוחות שטפו את עיניי כשנזכרתי שיש לי את החרא הזה על עצמי,ועל כמה הייתי מטומטמת שעוללתי לעצמי את זה,

"הי ג'סיקה" הוא סובב את ראשו לכיווני,

"למה את בוכה" הוא שאל

"די הארי לא קרה כלום" הוזזתי את היד

"תראי לי את היד" הוא לקח בגסות את היד שלי והפך אותה,

לא אי אפשר לראות את הצלקות אני כל הזמן מכסה אותן במייקאפ,אפשר רק להרגיש

מצחיק הא? זה כמו שאפשר להסתיר רגשות בעזרת פאקינג חיוך קטן ומזויף.

הארי,
טוב נו הוא כנראה לא טיפש,הוא התחיל לנקות את המייקאפ

"די" ניסיתי להוזיז את היד אבל הוא החיזק אותה כלכך חזק,

אני לא רציתי שהוא יחשוב שאני משוגעת,אחת שחותכת ורוצה להרוג את עצמה,

לא! אני הפסקתי,אני אדם אחר,חזקה יותר,בטוחה בעצמי

"את חותכת"הוא אמר באיטיות מסתכל על הצלקות הקטנות שנשארו

"הפסקתי" לחשתי מסתכלת על הארי בוחן את ידי,הרגשתי כבר את הדמעות המלוחות חונקות אותי,מגיעות לשפתי ומלטפות את הלחי שלי,

"אל תבכי"הוא הרים את מבטו אלי,שיערו קצת הסתיר את עיניו אבל עדין יכולתי לראות והלרגיש את עיניו הירוקות נעוצות בי,,מרגע זה הדמעות כבר התפרצו לא יכולתי להפסיק רק חיבקתי אותו חזק מבלי לומר דבר,

אני הייתי זקוקה לחיבוק זה הרבה זמן,לחיבוק ללא מילים,הנחתי את ראשי על הכתף של הארי ולא הפסקתי לבכות,

"את יודעת שאם הייתי שם לא הייתי נותן לך לעשות את זה לעצמך,הייתי מגן עלייך"הוא לחש לי

"ואת יודעת אין לך מה לבכות את התבגרת,את אדם אחר תקני אותי עם אני טועה אבל כל מי שאחרי לזה מסתכל עלייך ומת שתחליפי איתו מילה או שתיים"

התנתקתי מהחיבוק שלו והסתכלתי על החיוך הקטן הזה שלו שחשף גומות ענקיות

"אני יודעת אני פשוט מתחרטת על השטויות שעשיתי" רעדתי והסתכלתי על הצלקות,

"את מושלמת,כל בחור ירצה להיות שלך,כל בחורה רוצה להיות כמוך אז על מה את בוכה,את יפה,מצחיקה,חכמה" הוא דיבר כלכך בכנות ושוב חייך חיוך תמים וניגב את הדמעות שלי.

היו כמה דקות של שקט ומבלי לשים לב שפתיו הונחו על שלי,

נגררנו לנשיקה,חמה,רטובה,נעימה,עצמתי את עיני,הדמעות המשיכו לזלוג בעיניים באיטיות

אבל הפעם?היתי מחובקת בזרועותיו של הארי,מנשקת את שפתיו החמות.

התרחקנו אחד מהשניה לאחר כמה דקות,שתיקה מביכה עברה בנינו,רק המבטים של שנינו לא זזו,לא ידעתי מה להגיד,אהבתי את הנשיקה הזאת,

אבל אני פוחדת,התחלתי להרגיש משהו להארי,הנער המתולתל,העיניים הירוקות,החיות הכובש שלו"

אני..אני מצטערת"מלמלתי והתסכלתי על המיטה האדומה הגדולה

"זה בסדר"הוא חייך והדביק לי נשיקה קטנה על השפתיים,שגרמה ללב שלי לקפוץ ולחיוך מטופש לעולות על פניי…