חלומות שנפצתי (פרק 9)
"את באמת לא עשית משהו נכון. היית יכולה לספר להם על הפרידה שלך מהם בלי לפגוע בהם, בלי לערב את העניין שלכם עם השוטרים. הרי זאת הייתה הדרך שלך להגיד להם שזהו, את כבר לא אתם. אבל איבי, את יכולה להגיד להם שאת כבר לא משתתפת במעשים שלהם בלי לעבור לצד השני, מולם. את היית יכולה להגיד להם שאת לא רוצה יותר להסתובב איתם כי את לא אוהבת את מה שהם עושים או שאת לא מרגישה שזה כיף לך, והם היו מקבלים את זה בכבוד, או שלא. מכאן זה כבר לא היה משנה, את עשית את שלך וזהו. אבל את עברת לצד השני, וזה מעשה לא נכון. את עזבת אותם ומיד גם פגעת באמון שלהם. הם היו מכבדים את העזיבה שלך, אבל ברגע שהלשנת עליהם, זה כבר היה מוגזם. תחשבי שאת היית במקומם. אבל עכשיו זה כבר לא משנה. את לא יכולה לתקן כלום, ולהשאר בבית בדיכאון ולהאשים את עצמך לא יעזור לך בחיים בכלל. יש לך אותי, יש לך את אחותך, ובקרוב יהיו לך עוד הרבה אנשים להישען עליהם כשכואב." סכמה זואי אחרי שספרה לה איב את מה שקרה. איב הסתכלה על זואי. עיניה נצצו. נראה שסוף סוף מצאה חברה שבאמת תבין אותה, תניח לה לדבר ותעודד אותה.
"עכשיו תספרי על עצמך. אני עדיין מחכה להסבר למה את גרה עם אחותך לבד בבית, ולמה את שונאת אותה." אמרה איב. זואי הסתכלה על איב, עיניה הביעו עצב. נראה שהיא נזכרת בדברים שקרו.
"פעם הייתה לי משפחה שלמה. היו לי אבא ואמא, אחות ואח. אני הקטנה במשפחה. הכול התחיל כשהיינו כולנו מעורבים בתאונת דרכים. אני ואחי יצאנו בשלום, אבל הורי מתו ואחותי הלכה לבית החולים. כעבור חצי שנה אחותי חזרה. היא הייתה הרבה זמן בתרדמה, כדי שיוכלו לטפל בה ושתוכל לנוח בשלווה כמה זמן. לנוח מהחיים. חשבתי שכשהיא תחזור, כמעט הכול יהיה אותו הדבר. אומנם לא יהיו לנו הורים, אבל נהיה שלושה אחים מאושרים. אבל זה לא מה שקרה. אחותי חזרה אחרת. אחרי כמה זמן התחלתי להבין ששום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה. אחותי הייתה חצי שנה בתרדמה, ברור שהיא השתנת. היא נעשתה אדם סגור. היא נעשתה אדישה ולא היה לה אכפת מאף אחד. היא רצתה לעבור לבית משלה, בלי שני האחים שלה שלא תומכים בה. כאב לי. היא כל הזמן אמרה את משפטים דומים, וזה כאב. זה פגע בי, זה חדר לי ללב. עברו כמה שנים, ואחי התחתן. הוא עבר לגור בבריטניה עם אשתו החדשה. הוא עזב אותנו, ולא נראה שאפילו היה לו אכפת. אחותי כבר הייתה בת שבע עשרה, אבל עוד לא בגיל לעזוב את הבית. לאט לאט, בגלל שהייתי עוד ילדה קטנה, למדתי מאחותי ונעשיתי גם אני סגורה. לא אדישה, אבל סגורה. נעשיתי רגישה יותר. אהבתי לדבר עם אנשים, אבל לא עלי. לא הרבתי לבקר אנשים ולנסות להתיידד עם אנשים. דברתי רק עם מי שנראה לי נחמד. וכמובן, שהמראה החיצוני תמיד מטעה. התחברתי עם אנשים לא טובים, נסחפתי איתם. אחותי בנתיים הגיעה לגיל עשרים. אני הייתי כבר בת חמש עשרה. בסוף היא לא עברה דירה, למרות כל האיומים והתלונות שלה. לא כי היא לא רצתה, כי היא לא יכלה לעזוב אותי ולעבור דירה, כי אני עוד לא הגעתי לגיל שמונה עשרה ולא יכולתי לעזוב את הבית או להשאר בבית לבד. אז היא נשארה פה, והיא בנתיים מחכה עד שאני אגיע לגיל שמונה עשרה, ואז נראה מה יקרה… אף פעם לא שכחתי מאחי שלא תמכו בי ושאף פעם לא אמרו שהם אוהבים אותי. אף פעם לא שכחתי מההורים העסוקים שהיו לנו, שאף פעם לא היו מרוכזים ובגלל זה מצאו את מותם בתאונת דרכים. זאת אני, נעים להכיר." סיימה זואי. איב הסתכלה עליה בפה פעור.
"אבל זואי… את מעודדת את כולם, את אופטימית, את חושבת שאנשים כמו שהתחברת איתם הם חלשים ומזיקים לעצמם! לא יכול להיות שזה הסיפור שלך." אמרה איב בשקט, מנסה לעכל את דבריה של זואי.
"איב, אנשים משתנים. בקרוב את תראי שגם את תשתני. אני הבנתי למה אני צריכה להפוך, ותפסתי את עצמי. אחותי לא הבינה את זה, אבא שלך לא הבין את זה, אמא שלך לא הבינה את זה ואח שלי לא הבין את זה. הרבה אנשים לא הבינו את זה. אבל איב, תדעי לך שחצי מהעולם בחר להיות מישהו רגיל. חצי מהעולם תופס את עצמו כשהוא עושה משהו לא נכון, הוא מבין שמטעויות לומדים אבל שלפעמים יותר מדי טעויות או טעות אחת גדולה ורצינית תשנה את חייו. חלק מהאנשים בצד שלנו איב, וחלק מהאנשים באותו הצד, אבל קצת בצורה שונה. האנשים האלו, שאנחנו מכירות וכועסות עליהם, הם חלק מאיתנו. לא היינו שורדות בלעדיהם. בפנים בפנים עדיין נותר להם שמץ של אהבה, שמץ של הבנה אמיתית. הם לא בובות ברזל. הם לא אנשים רעים. הם אנשים שעושים דברים שפוגעים בנו, בלי להיות מודעים לזה, ולפעמים לצערי, הם מודעים לזה. אבל אף אחד בעולם איב, הוא אדם רע. החיים עצובים, אנשים רעים, תלוי איך אתה מסתכל על הכול."
אמרה זואי בחוכמה.
"את נשמעת כמו אמא מאשר חברה," ככה סכמה איב את פגישתם. זואי חייכה חיוך נבוך ונתנה לאיב כאפה קטנה על העורף.
"אני משהו מיוחד, ואת עוד לא מכירה אפילו רבע ממני."
תגובות (8)
זה…איך לומר…טוב.
אבל לא נפלתי, נהניתי והתחברתי אבל לא נפלתי, זה הכל.
"את חידה לא פתורה, גם לא לעצמך"
מכירה את הסיפור הזה? השם שלו מתאים לך.
את בנאדם מסובך, ואני אוהבת את זה אצלך.
תמיד זה לא יהיה מושלם, כי את לא אוהבת את הדברים האלו.
אבל זה מספיק טוב בשביל לקבל ממך תגובה של "זה טוב"
אני עדיין תקועה במילה "טוב"… לא אכפת לי כבר מהשאר.
סיפור יפהה מחכה לפרק הבא :)))
העלתי פרק ראשון ואני אשמח אם תסתכלי תודה ❤
אהבתי את הדמות של זאוי. היא ממש חכמה. אבל נמאס לי שאני מגיבה לך ואת לא עונה לי על התגובות
מצטערת :( פשוט, אין לי זמן ובדרך כלל אין לי מה לענות…
את תהיי חייבת להבין אותי, כי אין לי איך לשכנע אותך או להסביר לך.
אין לי פשוט מה להגיד על התגובות הארוכות שלך.
הן משאירות אותי עם פה פעור, את לוקחת לי את מילים.
וקשה לי להגיב בכוח. עלה הפרק האחרון בסיפור,
וכולנו נפרדים מאיב :)
לפחות תכתבי לי שקראת את התגובות.
סיימתי היום את פרק שתיים, אני אלעלה אותו ממש בקרוב. ואני מחכה כבר לסיפור הבא שלך :). תגידי יש לך סקייפ?
כן. אבל אני ממש לא הולכת לדבר איתך או אם אף אחד מהאינטרנט בסקייפ, אז אין לך למה לטרוח… אין סיכוי. בעולם.
בקרוב סיפור חדש, אבל תסתכלי בהודעה בפרק האחרון בסיפור, כתבתי שם הודעה זה חשוב אז תסתכלי זה לגבי הסיפור החדש וגם לגבי חלומות שנפצתי.
טוב יקרה אני מבינה. סליחה על שהצעתי.