~חלומות שהיתנפצו ~

-פרק 2-

~בוקר ~

קמתי. כשקמתי ראיתי את השוטר מדבר בטלפון. כניראה הוא דיבר אם מנהלת הפניימיה.
״יאללה בואי , נוסעים לפניימיה .״ השוטר אמר לי. ניכנסתי לניידת. הנסיעה הייתה ארוכה מאוד.
״ דרך אגב , אך קוראים לך? ״ שאל אותי השוטר כשהיגענו .
״ מאי ״ עניתי לו.
ניכנסתי לפניימיה.
״ היי חמודה, אני שיר , מנהלת הפניימיה, שמעתי את כל הסיפור שלך ,ומה שקרה לך אתמול. בואי אני יראה לך את החדר שלך. ״
עלינו במעלית לקומה 3.
שיר-״ תיכנסי, הינה המפתח. ועוד מאת יגיעו לפה עוד בנות.
הלימודים מתחילים ב9:00 , יש ארוחת בוקר ב10:05, ארוחת צהוריים ב 15:00
וארוחת ערב ב19:30. אני מקווה שתיסתדרי ״
אני- ״ אבל אין לי כלום הכל נישרף בבית ..״
שיר-״ אל תידאגי אני יסדר לך הכל ״
אני -״תודה ״
שיר -״בבקשה ״והיא יצאה מהחדר.
״ שמעי ,אני אומרת לך , הוא לא שווה את את הדמעות שלך !! ״ ניכנסו שתי בנות לחדר. אחת בוכה והשנייה מנסה לנחם אותה.
אני-״ היי ״
״ היי ,את החדשה ?״
אני-״ כע״
״אהה, קוראים לי יולי.״
אני – ״ ולי קוראים מאי ״
יולי -״תכירי זאות דני ״ היא הצביעה על הילדה שבוכה .
דני -״ היי״
אני-״מה קרה ? למה את בוכה?״
דני -״ חבר שלי ניפרד מימני״
היתחלתי לנחם אותה.
אני -״ אל תידאגי. הוא לא שווה את הדמעות שלך !!״
יולי -״מאי , הבאת בגדים,מחברות משהו ?״
אני ״לא הבאתי כלום ..״
יולי -״ למה ?״
אני-״ הבית שלי..הוא.. נישרף …״
יולי -״ הבית היה ריק באותו ההזמן ?״
אני -״ לא !!״וברכתי מהחדר, היתחלתי לבכות ולרוץ.
״תזהרי״ בטעות ניתקלתי במישהו ממש חתיך *~*
אני-״סורי״
״ הכל בסדר? ״
אני-״כן , אני חדשה פה ,אז קצת נילחצתי זה הכול״
״איך קוראים לך ? ״
אני-״מאי ״
״ אני דניאל״
שיואוווו הוא כזה חתיייייך