חלומות חדשים מונחים על שולחן העבודה – פרק 6

פרק 6
בינתיים האחות קראה לאביטל להכין את התינוקות לברית משותפת. כבר עברו שמונה ימים שלמים , שבהם אביטל התלבטה הרבה על שמות שתתן לשישייה שלה. האחות תמכה בזרועה ועזרה לה ללכת עד לכיסא הגלגלים.
אביטל ישבה על כיסא הגלגלים בחוסר כוחות, והאחות הזמינה את המעלית ואז נכנסה לתוכה. אביטל שנאה מעליות מטבעה כי היא נתקעה בתוכה כשהייתה בת שתיים עשרה. מאז יש לה פוביה ממעליות, היא שונאת את זה והיא מעדיפה לעלות במדרגות. כשהן הגיעו לפגייה , ואביטל הרגישה שהיא חייבת לקחת נשימה עמוקה. אביטל ירדה והתיישבה על הכיסא , האחות הלכה להכין את התינוקות לברית משותפת , ועשתה לכל אחד מהם בדיקות דם כלליות . כל התינוקות היו מחוברים לאינפוזיה תחת האינקובטור .
האחות החזיקה בראשו של התינוק הקטן והביא אותו לאביטל החלשה. אביטל החזיקה אותו בעדינות והניקה אותו , התינוק החל צורח ובוכה בקולי קולות.
" חמוד שלי , אתה רעב נכון? אוי, מתוק שלי. כמה שאימא אוהבת אותך. אתה מלאך קטן , נכון. מלאך קטן של אימא!" אמרה אביטל ונשקה למצחו.
" שימי לב! בעוד שעה תהיה באולם התפילה הקטן, הברית של השישייה שלכם. אני רוצה שהתינוקות יהיו מוכנים ומזומנים לכבוד הברית , עשיתי לכולם בדיקות דם כלליות והם בסדר גמור. הם עדיין קטנים ומשקלם נמוך מאוד. תסיימי להניק את התינוק הראשון ותתארגני לקראת הברית. מסכנים , מה הם הולכים לעבור! עד החתונה זה יעבור. אני רוצה שהם יהיו מוגנים היטב . תלבשי אותם , טוב?" ביקשה האחות.
אביטל הסתכלה על התינוק הקטן שלה , הוא בסך הכול בן שמונה ימים וגודלו היה עדיין כגודל אצבע. היא נשקה למצחו וסיימה להניק אותו. היא הלכה להלביש את השישייה לקראת הברית המשותפת.
התינוקות התחילו לבכות במקהלה, אביטל לא ידעה מה לעשות. התינוקת ורודת הלחיים התעוררה משנתה והתחילה לצרוח עוד יותר.
כשהתינוקת ורודת הלחיים הפסיקה לבכות , התינוק השני התחיל לצרוח במקומה. אביטל הרגישה חסרת אונים ולא ידעה את מי להרים ראשון. התינוק השלישי גם קם והתחיל לצרוח, הבטן כאבה לו והיו לו גזים, הוא צרח עוד יותר. היא נלחצה והרימה את התינוקת ורודת הלחיים. תינוקת ורודת הלחיים הצטרפה לאחיה וצרחה אף היא.
היא איבדה את סבלנותה והתחילה להילחץ. היא הלבישה את התינוקת ורודת הלחיים כשהיא המשיכה לצרוח. " די , מתוקה שלי. אל תבכי, הנה סיימנו!" ניסתה להרגיע אותה ונשקה לה למצחה.
היא הלבישה את חמשת התינוקות האחרים , ואת שלושת התינוקות היא הלבישה בבגד גוף לבן שקוף וחבשה להם כובעים קטנים.
האחות לקחה את שלושתם לאולם התפילה הקטן , שם כבר חיכה לאביטל חורש והרב שהיה חבר קרוב של הוריו המנוחים. ואת שלושת התינוקות האחרים לקחו שתי אחיות נוספות.
כשהתחילו בטקס , אביטל התרגשה כאילו מדובר בה עצמה. כשהתינוק הראשון צרח , אביטל בכתה ביחד איתו . " ויקרא שמו בישראל יצחק ראובן כהן בן אביטל וחורש, שיזכו לגדלו לתורה ולמצוות ולחופה. " אמר הרב בקדושה והתינוק צרח עוד יותר בקול רם. כשהביאו את התינוק הראשון לאביטל , ידיה לא הפסיקו לרעוד. התינוק הקטן בכה וצרח כשהחזיקה אותה בין ידיה. כשהיא מנסה לעשות סדר במחשבותיה.
" תפסיק לבכות , חמוד שלי! אני אוהבת אותך מאוד." אמרה אביטל ברגש ודמעותיה לא הפסיקו לרדת. התינוק המשיך לצרוח והיא המשיכה לבכות מהתרגשות.
כשהתינוק השני התחיל לצרוח, אביטל הרגישה מחנק בגרונה והיא לא יכלה לראות שהוא סבל. התינוק צרח וצרח עד שהיא לא התאפקה והתחילה לבכות מרוב כל ההתרגשות שאחזה בה כל היום. " ויקרא שמו בישראל נדב איתמר כהן , שתזכו לגדלו בנחת ובסבלנות לחופה ולמעשים טובים ולתורה ומצוות בעזרת השם." אמר הרב בטהרה את שמו של התינוק השני. התינוק המשיך לצרוח והרב מסר לחורש את התינוק השני, וחורש החזיק את התינוק בראשו וניגש לעבר אביטל הבוכיה.
כשהוא מסר לאביטל את התינוק , ידיה לא הפסיקו לרעוד. התינוק הקטן המשיך לצרוח. היא נשקה לו על מצחו והביאה אותו לאחות.
חורש ניגש אליה כי ראה שהיא באפיסת כוחות לגמרי. הוא ניסה להרגיע אותה. אך היא לא היה לה המצב רוח לדיבורים מיותרים. כשהגיע תורו של התינוק השלישי, אביטל עמדה שם וניסתה להחזיק מעמד כמה שיותר. התינוק התחיל לצרוח, אביטל כאבה בדיוק באותו הרגע בשבילו. היא לא רצתה לראות אותו בוכה , ליבה נקרע לגמרי.
" ויקרא שמו בישראל אברהם עקיבא כהן שתזכו לגדלו ברוב נחת ובאהבה, שיגיע לחופה , ויהיה בחור ירא שמיים שומר תורה ומצוות בעזרת השם. ונאמר אמן." אמר הרב והטקס הסתיים. הבכי של התינוק התגבר. אביטל בכתה איתו וכבר לא יכלה להפסיק מלבכות. חורש ראה שהיא בכתה ,הוא הרים את התינוק הקטן בזרועותיו.
חורש נתן לה את התינוק הקטן והיא לקחה אותו בזהירות , הוא מיהר לנגב את הדמעות שבעיניה על ידי ידו. היא נתנה את התינוק בחזרה לאחות.
לאחר כמה דקות אחדות , היא באה להחזיר את אביטל לחדר שבו הייתה מאושפזת. אביטל התיישבה על כיסא הגלגלים בחוסר רצון. חורש בא אחריהם ותהה בעצמו האם אביטל תחזור לעצמה ומתיי.
האם השינוי אכן יהיה לטובתה , זה הרבה יותר תלוי בה והשאלה אם היא רוצה להשתנות. הוא לא יודע את התשובה ושכבר הוא נכנס לזה , הוא מעוניין לדעת האם זה יקרה ומה ישתנה ביחסים שלהם. גם כשהם היו במעלית , הוא חשב על אביטל ולא הפסיק לחשוש שיום אחד הוא עשוי למצוא את עצמו במקום אחר.
כן , אבל אם דבר כזה יקרה, הוא יחצה את הגשר כשהוא יגיע עד אליו. הוא רצה להישאר עם אביטל בכל מצב נתון שיהיה. לא משנה מה היא תעשה , היא תמיד תהיה האישה בשבילו. איתה הוא קם כל בוקר והולך לישון ביחד בלילות. האחות הכניסה אותם לחדר ולפתע מחשבות ליבו כמו נדמו ולא חזרו יותר. משהו בו , מן הקשיחות שלו התמעטה והוא נותר רך למדיי. הוא ישב לידה והחזיק לה את היד כאילו הם עומדים להיפרד. הוא שאהב אותה כל כך , שמשנאה תהומית ובלתי נתפסת שהייתה בו כלפיה , נהפכה לאהבה כל כך גדולה וחזקה. היום הוא למד שעליו לדעת לפעמים לשים את הקשיחות שלו בצד ולתת לצד הרך שבו לצאת החוצה. בפעם הראשונה שהיא באה אליו הביתה , הוא היה קשוח אליה ולא נתן לה הזדמנות לבטא את עצמה. ועכשיו , היא כל כך חשובה בעיניו כאבן יקרה שהוחזרה לבעליה. הוא נשק לידיה ונתן לה נשיקת לילה –טוב.