חלומות חדשים מונחים על שולחן העבודה – פרק 3

פרק 3
" נו, קדימה! תדחפי כמה שאת יכולה! יותר חזק , בבקשה! הנה עוד מעט התינוקת תוולד, קדימה! יותר חזק! עוד אחד קדימה אני רוצה לראות. יפה מאוד, הנה אני מחזיק בראש שלה. הנה עוד דקה אני אוציא אותה , קדימה מתוקה שלי עוד מאמץ אחרון וזהו. הנה אני מחזיק בראש שלה , לא להתייאש! את יכולה! את רואה שאת מסוגלת! תנשפי ותנשמי עמוק , תנשפי ותנשמי אוויר. בדיוק, את מצוינת." אמר הרופא המנתח בעידוד.
" תנשמי ותנשפי אוויר , תנשפי אוויר החוצה ותנוחי טיפה. קדימה אביטל , התינוקת כמעט בחוץ תני לי עוד כמה דחיפות קטנות . כן , קדימה! את מצליחה! הנה , סיימנו. איזו תינוקת יפהפייה יצאה לכם. " הרופא המנתח החזיק בעדינות בראשה של התינוקת השנייה.
" וואו, אני לא מאמינה! יש לנו עוד בת!" אמרה אביטל בהתרגשות.
" כן , נשמע מאוד מלהיב," הוסיף חורש ביובש.
" אביטל , עכשיו מאמץ אחרון והתינוקת האחרונה צריכה להיוולד! קדימה את מצליחה! הנה , תדחפי ככל יכולתך! יותר חזק! קדימה מתוקה שלי , אנחנו מסיימים את הלידה וגמרנו עם זה! נו, תנשפי ותנשמי! תנשפי ותנשמי! עוד כמה נשימות והיא בחוץ! הנה , אני מחזיק בראש שלה. נו , אביטל את יכולה! את מצליחה, יופי יופי! תדחפי ותנשפי! לא לוותר. עוד נשיפה אחת , סיימנו! את אלופה אין עלייך עברת את הלידה כמו גיבורה!" הכריז הרופא המנתח בשמחה.
" וואו, חורש! תסתכל על התינוקת. איזו חמודה היא! היא דומה לי יותר . יש לה את העיניים התכולות שלי ואת שיער השחור כעורב בדיוק כמוני!" הוסיפה אביטל בהתלהבות. חורש התבונן בתינוקת ואז הוא הביט באביטל במבט מוזר.
" טוב, קחו גם אותה לחדר המיוחד. כי היא נולדה פחות מהתינוקות האחרים. זו תינוקת מיוחדת , מכיוון שהיא וורודת לחים." הכריז הרופא המנתח בחגיגיות.
" אח , למה כואב לי? אוי, זה כואב מה שאתה עושה. זה יותר כואב מהלידה עצמה." אמרה אביטל בכאב כשהרופא המנתח עשה לה תפרים באזור הבטן והיא מאוד סבלה מזה.
" עוד כמה דקות אני מסיים וזהו. את עברת לידה של שישה עוברים בבת אחת, את יודעת מה זה? זו טראומה לגוף שלך , ואת צריכה להתאושש מזה. הלידה הזאת גורמת לשינויים במצבי הרוח שלך , ולכן את מדוכדכת." הסביר הרופא המנתח באריכות והחדיר את המחט לזרועה של אביטל. אביטל זעקה מרוב כאבים וכל תזוזה היתה גורמת לה לסבל רב.
" תירגעי אביטל, עוד כמה דקות הוא יסיים, וזהו. את סתם לחוצה. תתאזרי בסבלנות ותאמיני לי שככה הכאב יעבור לך." הרגיע אותה חורש.
" תירגע אתה בעצמך , אתה לא רואה איזה סבל אני עוברת? מה יש לך אתה? כל הגוף שלי מלאים בתפרים ואתה יושב רגל על רגל על הכיסא , אז תפסיק להתלונן, טוב?" התעצבנה עליו אביטל.
" בסדר, בסדר.. הבנתי , תפסיקי עם הלחץ הזה. זה לא עושה לך טוב. רגע , אם הוא סיים אז עכשיו לאן יעברו אותך?" התעניין חורש מתי כל הסיפור הזה של הלידה יסתיים , כל הסבלנות שלו לאביטל ולמצבה אזלו.
" ובכן עכשיו נעביר אותך לחדר התאוששות , סיימנו לתפור לך את כל אזור הבטן ומשם נקרא כל פעם שתצטרכי להניק את אחד מהתינוקות כי הם נולדו מאוד קטנים." אמר הרופא המנתח ולקח את מיטתה של אביטל לעבר המעלית.
חורש הלך אחריהם והסתכל על אביטל במבט קשוח , בתוכו הוא התרגש אך הוא לא העז להראות את רגשותיו בגלוי . הוא לא רצה שאביטל תגלה שהוא גם מתרגש מהלידה ומכך שיש לו שישייה. ושהם נכנסו למעלית , חורש ניסה לדחוק את רגשותיו כשהם היו בדרכם למחלקת ההתאוששות .
הוא לא האמין שהוא כבר אבא לשישייה, איזה כובד של אחריות מוטלת על כתפיו והוא הביט באביטל במבט מוזר.
אביטל כל הזמן בכתה מרוב התרגשות , היא עצמה לא האמינה שהיא אימא לשישייה ובתוכה היא לא ידעה עד כמה היא תוכל לטפל בהם ולדאוג לכל מה שהם צריכים. היא הביטה בחורש ואז הביט ברופא המנתח. היא לא ידעה אם היו לה כוחות לטפל בשישייה כי היו לה כאבים עזים וחזקים בבטן. והיא סובלת מדימום .