חלומות אסורים

פרק 1 ג'ייק
אני מוסיף עוד קו אחד. זהו, הציור מוכן. אני מתבונן בו בתדהמה, בדמות האדמונית שמסתכלת עליי בחזרה. הדמות שהופיעה בחלומי בחודשים האחרונים. אני מעביר את אצבעי על הדף,מוודא שהצבע התייבש. אני מרים את מבטי אל השעון. לעזאזל, אני מאחר..! אמורים להציג את החדשים עכשיו. אני שומע צפצוף, ואחריו "כל התלמידים לבוא למבואה, התלמידים החדשים מגיעים." המנהלת קוראת בכרוז. אני מכניס את הציור אל תוך תיק העבודות שלי ויוצא מסדנת האומנות. אני הולך במסדרון הנקי והמואר, אל עבר המבואה. כשאני פותח את הדלת שלה, קולות הרעש מבהילים אותי, לעזאזל, כל התלמידים החדשים כבר הגיעו. אני הולך אל עבר המנהלת, מיס ברנשטיין, "פספסתי את ההצגה של התלמידים?" אני שואל בחשש, מפחד שהפסדתי, "לא ג'ייק, אנחנו בדיוק עמדנו להתחיל, אבל בפעם הבאה אם תאחר, אתה לא תכנס" היא אומרת ואני מהנהן לעברה בחוסר דעת. אני הולך להתיישב ליד החבר הכי טוב שלי, אלכס. אנחנו מחליפים כיפים ומילות שלום.
"תלמידים יקרים, אני מתכבדת להציג את התלמידים החדשים…" היא מתחילה להציג את התלמידים, ובזה אחר זה הם עולים לבמה. אני בוהה בבמה בלי באמת לשים לב, עד ששם אחד תופס את תשומת ליבי; "אווה דוקיין, בת 17 מצטרפת לכיתה י'3" אני מסתכל ולא מאמין למראה עיניי. זאת היא, הדמות מהחלומות שלי, הדמות שמילאה את מוחי ואת ציוריי בחודשים האחרונים, זו שלא האמנתי שאי פעם אכיר… "אחי, מה יש לך? אתה נראה כאילו פגשת רוח, בנאדם" אני מסתכל לכיוון הכללי של אלכס, לא באמת מתרכז. "מה..?" "שאלתי מה יש לך?" "אה.. כלום זה פשוט ש…" "רגע רגע, זאת מי שאני חושב?!" הוא מיסתכל על אווה, וסימני היכר מופיעים על פניו. "זאת לא זאת ש… אתה יודע… רגע, חיטטת בתיקים של החדשים? משם אתה מכיר אותה?" "לא אחי, אני נשבע, בחיים לא ראיתי אותה קודם" ובכל זאת, שברי זיכרונות מתחילים לעופף בראשי… פנים יפות רוכנות כלפיי, פיקניק על הדשא, ריצה בפארק… אבל אני לא זוכר שחוויתי את החוויות האלה, כאילו נכנסתי לראש של מישהו אחר, כאילו אני צופה לו בזיכרונות… כאב פתאומי וחזק מפלח את ראשי עד העצם, הכאב כה חזק שאני חייב להחזיק את הראש בידיים ונופל לקרקע. אני שומע קולות אבל לא מצליח להבין אותם. אני מרגיש יד קרירה על המצח והכל משחיר.