חלום שהובל למציאות פרק 58 .

התעוררתי לליטופים של יישי בשערי " התעוררת?" שאל כשנשמתי עמוק .
" כן " אמרתי עוד ישנונית ," מה השעה?"
"ארבע אחר הצהרים " הוא צחק, " מה ?" שאלתי המומה ותפסתי את היד שלו כדי לראות אם הוא מתלוצץ או לא , אבל לא השעה כבר הייתה שבע בערב .
" כול כך הרבה זמן ישנתי? שאלתי המומה את עצמי יותר מאשר אותו ." תקשיבי זה הגיעה לך , האמת שאמא שלך התחילה להילחץ כשראתה שאת לא קמה אבל ארגעתי אותה ואמרתי לה שאת נושמת ושהכול בסדר איתך "
" אתה צוחק עלי" זלזלתי .
"לא אני שיא הרציני " אמר ברצינות .
" ומה עם אוראל?" שאלתי ושחכתי שעוד לא סיפרתי לו את השם , " אופס" אמרתי והנחתי את ידי על פי.
" היי , את מצאת לו שם ולא אמרת לי ?" הוא עשה פרצוף נעלב, הוא היה נראה כול כך מגוחך שלא יכולתי לשלוט בעצמי ." יישי אתה נראה כול כך מגוחך אל תעשה את זה פליז.." בקשתי עוד צוחקת עד שהבטן התחילה לכאוב לי ואז הצחקוקים הפכו לאנחות כאב.
" מה ?" יישי שאל בדאגה ," סתם צחקתי יותר מידי " הסברתי .
" טוב אני לא יכול להישאר במיטה עוד שתי שניות נוספות אני חייב ללכת מפה" אמר וירד מהמיטה מתמתח , הסתכלתי עליו מותח את כול השרירים שלו ונראה לי שהזלתי ריר.
" את באה לטיול ?" יישי שאל לא מודע בכלל למה שמתחולל לי בתוך הבטן בגללו .
" מה , טיול מהחדר שלי לחדר שלך ?" שאלתי הציניות .
" כן לא יזיק לך ללכת קצת ברגל " אמר והצביע עלי .
" היי , לא אומרים דב רכזה על אישה שילדה שלשום " התעצבתי עליו .
" תירגעי סתם צחקתי , את בכלל הסתכלת במראה שאת מתנפלת עלי ככה ?" שאל בגבות מורמות .
" לא , היה לי יותר מידי דאגות כדי להוסיף להם עוד בטן מנופחת " אמרתי מרימה את סנטרי בהתרסה .
" לא פלה שהתעצבנת עלי אם היית רואה איך את נראית היה לך משהוא שנון להגיד לי ולא את מה שאת אמרת" אמר עוזר לי לקום ומושך אותי למראה שיש באמבטיה .
" תראי את עצמך " הוא אמר מסובב אותי כדי שאני יהיה מול המראה , התבוננתי במראה עצמות הלחיים שלי בלטו יותר וידים היו רזות יותר והרגלים והבטן נעלמה כמעט לגמרי , " איך זה הגיוני?" אלתי המומה .
" אני צריך להזכיר לך שבשבוע שלא הייתי את כמעת ולא אכלת , והיית עושה ספורט לפני שנכנסת להריון . אז הבטן שלך כבר הייתה חזקה מקודם והיא פשוט נכנסה לבד" הסביר בפשטות . הייתי גאה בעצמי כול זמן שהתאמנתי בסוף היו שווים את זה.
" כן אבל יש לך עוד קצת להוריד " הוא אמר מצביע על הבטן הקטנה שנשארה ומזיז אותה כמו גלי.
" יישי , " התעצבנתי " הייתה חייב להרוס?" צעקתי עליו והוא ברח ממני בחצי דילוגים בגלל הרגל , " איי די.. די..די אני נכנע " הוא אמר מתיישב על המיטה משפשף את הרגל .
"סורי" אמרתי והתיישבתי לידו בזהירות .
" זה בסדר אני התגריתי בך .." תירץ .
" טוב אתה רוצה את הטיול הזה שדיברת עליו , אני לא חושבת שאני יכולה להישאר פה עוד שנייה" הצעתי .
" כן" הוא אמר ולקח את הקביים שלו הוא כמעט ולא נעזר בהם כבר עוד יום יומיים והוא כבר לא יצטרך אותם .
יצאתי אחריו אל מחוץ לבניין אל עבר מרפסת גדולה שבה יכולנו לראות את השמים הכחולים והכוכבים מעלינו, יישי שם עלי יד נשען עלי למחצה , עמדנו בשתיקה לבד ולא עשינו כלום , רק עומדים ומתבוננים בשמים היפים שיש מעלינו .
" את יודעת לא משנה איפה נהייה תמיד שנינו נסתכל על אותו השמים " יישי שבר את השתיקה לבסוף.
" מאיפה זה צץ לך פתאום ?" שאלתי לא מבינה מה נפל עליו .
" לא יודע " אמר בכנות " זה סתם מחשבה שעברה לי בראש" הוסיף.
הטלפון של יישי צלצל , הוא הסתכל על הצג ואז הראה לי אותו 'עומר' .
" למה הוא מתקשר אליך ?" שאלתי לא מבינה .
" לא יודעה בואי נראה למה" הוא ענה וסם על רמקול .
" אחי איפה אתה אני פה עם כולם בחדר של אריאל ואף אחד לא פה " עומר התעצבן .
" אה , אנחנו כבר באים " אמרתי לעומר.
" יופי אנחנו פה " שמעתי את נוי קוראת בקול .
איזה כיף לי לחשתי ליישי והוא התחיל לצחוק , " מה זה הצחקוקים האיילה ?" נוי שאלה עצבנית שהשאירו אותה מחוץ לבדיחה .
" כולם " יישי אמר וניתק , לקחנו את אוראל והתקדמנו בחזרה לחדר , איך שהכנסתי את העגלה כולם קפצו עליו ," יה איזה חמודי איזה מאמי " נשמעו מכול אוור ." כן אני בסדר אתם א צריכים לדאוג לי , סתם חשבתי שהוא מת ורציתי למות גם אבל די זהו עבר " אמרתי בסרקסטיות מוחלטת אבל הם לא שמו לב אלי בכלל אז התיישבתי על המיטה עד שיירגעו , לא יכולה להסתיר את זה שאני נהנית מההנאה שלהם .
אחרי חמש דקות שהם רק משחקים עם אוראל נוי נזכרה שאני נמצאת , " נו איך היה ?" היא שאלה בסקרנות .
" את לא רוצה לדעת!" אמרתי ובזה עזבנו את הנושא אני עוד לא מוכנה לדבר על הסבל שעברתי ביומיים האיילה זה סתם עוד מעמסה רגשית .
הם סיפרו לימה היה בבית ספר ועל מה הם למדו ואיך המורה התעצבנה עם מתן בשיעור, דבר שלא היה רגיל , כי בדרך כלל היא אוהבת אותו , צחקנו קצת ודיברנו מלא , עומר סיפר איך הם עמלו עם אבא שלי כדי שחדר הארונות שלי יהפוך לחדר של התינוק , " הכול כבר מסודר" הוא הבטיח לי , לא יכולתי שלא לחבק אותו , הוא נתן לי כול כך מלא נחת עכשיו , אני יודעת שכשאני חוזרת יש לי איפה לשים את אוראל לישון .
" תודה " מלמלתי בהתרגשות .
" רק אל תבכי לנו פה " אמר בציניות והתחיל לצחוק .
" לא מצחיק " אמרתי ומחיתי את הדמעה שהתחילה להצטבר בעין שלי .
" יה היא באמת בוכה" נוי אמרה והתחילה לצחוק .
" די , אתם לא מבינים כמה הרגעתם אותי עכשיו שאמרתם לי שהכול מסודר לא ידעתי מה לעשות , הוא היה צריך לצאת עוד חודשיים ועד אז הכול כבר היה צריך להיות מסודר" אמרתי ובכיתי כמו ילדה קטנה .
" די .. אל תבכי , זה בטח עוד שאריות מההורמונים " יישי אמר וחיבק אותי מהצד , " רק אתה מבין אותי " אמרתי משפט כול כך אופטימי בנימה בכיינית שזה אפילו הצחיק אותי .
עמדנו שם צוחקים עד שהאחות המאוסה הזאת הייתה בבוקר הגיע שוב, "אני לא מבינה היא לא הולכת אף פעם הביתה ?" לחשתי ליישי .
" אני צריכה שתפזרו את ההפגנה נגמרו שעות הביקור " היא אמרה מצביע על השעון , הסתכלתי על השעון " וואו כבר שש בערב הזמן טס לי , אמא נכנסה לקחת כמה דברים שהיא שחכה בחדר ואמרה לי שמחר אני כבר יכולה להשתחרר עם אוראל , היא עזרה לכולם לצאת מהחדר חוץ מיישי שנשאר להיפרד ממני כמו שצריך .
" ביי מאמי, אני חוזר הביתה עכשיו אבל מחר אני אראה אותך טוב ?" אמר ונשק למצח שלי .
" היי זה לא מספק אותי " אמרתי ותפסתי את החולצה שלו ,הוא הסתובב עם חיוך ממזרי על הפנים והדביק לי נשיקה סוערת שמזמן לא הייתה לי , הפה שלי נפתח ולשונו חקרה ביסודיות את חלל הפה שלי ,חקרתי גם אני את חלל פיו ואחזתי בצווארו מושכת אותי אליו יותר ויותר קרוב .
אוף כמה שאני אוהבת אותך " אמרתי מתנשפת
" אני יכול להמשיך ככה כול היום בלי להתעייף " אמר מצמיד עוד נשיקה לפה שלי, כמעט בולע אותו לתוכו .
כרכתי את ידי סביב צווארו מושכת אותו אלי וקוברת את פני בצווארו הוא מחץ אותי אליו בדיוק כמו שאני מחצתי אותו אלי .
" אני לא רוצה שתלך " אמרתי .
" אני יודע אבל אני יחזור מחר אני מבטיח " אמר .
" לא.." מלמלתי חצי בוכה .
" אוראל מה יש לך למה את ככה?" שאל ואחז בפני בשתי ידיו .
" אני מפחדת …" גמגמתי " שלא .. תחזור"
" אני אחזור מבטיח "
הנהנתי ונתתי לו נשיקה אחרונה לפני שהוא עזב , הוא לקח את הקביים שלו ודילג אל מחוץ לחדר .
האחות באה מיד אחרי זה ולקחה את אוראל ואני נשארתי לבד מפחדת לעצום עיין .

התעוררתי עם קרני השמש הראשונות הבנתי שאני לא אוכל להמשיך לישון אז סימסתי לאמא שתתקשר אלי איך שהיא קמה , היא מיד התקשרה אלי , " מתי אתם באים ?, שאלתי וקולי עוד היה צרוד משינה .
" אנחנו מסיימים להתארגן ובאים הם צריכים לעשות בדיקות אחרונות לאוראל ואז אנחנו חוזרים הביתה" אמרה ברוך .
" אני רוצה את המיטה שלי .." התבכיינתי .
" אל תדאגי עוד היום את תהיי במיטה שלך " היא הרגיע אותי , הנהנתי לטלפון כאילו היא רואה אותי וניתקתי , ארגנתי את הדברים שלי ויצאתי לסיבוב , חדר האוכל היה פתוח אז החלטתי ללכת לאכול משהו , לקחתי לי חביטת ירק ולחם וקצת גבינה ואכלתי לאט מעבירה לי את הזמן , כשסיימתי חזרתי לחדר שלי והתיישבתי במיטה , הרגשתי מתה בלי אף אחד לידי , רציתי כבר שהם יגעו, החלטתי להיכנס להתקלח עשיתי מקלחת ארוכה ושרבתי לצאת עד שהם מגיעים , שמעתי את הדלת נפתחת ואת יישי קוראה לי.
כול העצבות והדכדוך שהרגשתי נעלמו בין רגע וניצתה בי אש , התנגבתי מהר והתלבשתי עוד יותר מהר , יצאתי מהמקלחת וקפצתי על יישי מבהילה אותו מאחורה .
" היי" הוא אמר מופתע והתכופף מעט כדי לא ליפול , העברתי את הידיים מהכתפיים שלו למותניים מצמידה את ראשי לגב שלו.
" אני מבין שממש התגעגעת אלי " אמר וצחק .
" אתה לא מבין עד כמה ?" אמרת והתנתקתי ממנו נותנת לו להדביק לי נשיקה על השפתיים ולקחת את הדברים שלי .
הרופאים ערכו עוד כמה בדיקות וכשראו שהכול בסדר ואפשר לשחרר את אוראל אמא ואבא חתמו על כמה דברים ויצאנו לדרך ,אוראל מקדימה אבא נוהג ואמא ישבה איתי ועם יישי מאחורה , הנחתי את הראש על יישי נהנית מהנסיעה .
אבא החנה את האוטו ממש ממול לבית , זה היה יום שישי וכול והפארק ליד הבית היה מלא ילדים קטנים שמשחקים .
אבא לקח את הסל קל , ואמא את הדברים האחרונים מהאוטו , נכנסנו הביתה וכול הבית היה מלא בלונים כחולים ולבנים הייתה עוגה קטנה וחמודה על השולחן ומסביבה כולם ישבו ואיחלו לי 'מזל טוב לחזרתי הביתה 'במקלה.
חייכתי לכול החברים שלי ולמשפחה של יישי , מאושרת שהכרתי אנשים כול כך טובים בחיים שלי.
" תודה לכולם " אמרתי מופתעת, וכול אחד חיבק אותי בתורו .