חלום שהוביל למציאות פרק 56

יישי מתח את צווארו להסתכל על משהוא , שמעתי צעדים והרמתי מיד את הראש כדי לראות אם זאת אמא שלי, היא נכנסה מלווה ביפה . ניסיתי להתיישב מהר וכאבים חזקים והופיעו בבטן התחתונה " אסור לך להפעיל כוח על הבטן שלך למשך חודש " יפה אמרה בחומרה כאילו היא מסבירה לילד קטן משהוא שהוא לא יודע.
" מה עם התינוק?" שאלתי מיד לא מתעסקת במה שהיא אמרה , פניה נפלו והיא שתקה .
" מה הוא מת ?" שאלתי בקול רועד.
" א, לא ," היא מיהרה להבהיר" אבל הוא לא מתעורר , זה פעם ראשונה שדבר כזה קוראה לי , בדרך כלל הם מתעוררים ברגע שמגיע להם חמצן לריאות אבל הוא לא מתעורר , בנתיים מנשימים אותו עד שמישהו יחשוב על משהוא יותר טוב , או שהוא יתעורר" היא הסבירה , התחתי את הראש בקרית שלי , " זאת אשמתי" מלמלתי .
" לא , לא מאמי זאת לא אשמתך " אמא מהרה לידי ," את היית מצוינת, היית ממש גיבורה" ניסתה לעודד אותי , אבל מילים יפות לא יעזרו לנו פה .
" תקשיבי , בנתיים תלכי לישון אני אקרה למומחה פגים הכי טוב שלנו שיבחן את המצב , ואולי הוא יתעורר אפילו עוד הלילה " יפה הציעה .
" אני לא אצליח לישון" הודעתי "אבל אם יש איזה שינוי קטן , ולא מעניין אותי אם אני ישנה או לא אתם מעדכנים אותי
"הבהרתי לכולם , יפה הנהנה לאות אישור , ואני הרשתי לעצמי לקחת אוויר להישען אחורה ולנסות ללכת לישון .
אמא יישי ורבקה נשארו איתי עוד קצת אבל מהר מאוד אמרו להם שהם צריכים ללכת , השעה כבר הייתה שבע בער ואני הייתי צריכה ללכת לישון עצמתי עיניים , אבל לישון הצלחתי איך שהוא רק אחרי אחת בלילה .
התעוררתי מחלום נוראה ובו התינוק שלי מת לי בידיים , הזעתי כולי והרגשתי נוראה , רציתי נוראה להיכנס להתקלח התגלגלתי על הצד מתקדמת כמה שיותר לקצה של המיטה וכשהגעתי אליו שלחתי את הרגליים למטה והתרוממתי בזהירות מנסה כמה שפחות להכאיב לעצמי .
נכנסתי לאמבטיה מורידה את כול הבגדים שלי וזורקת לרצפה , דלגתי על להסתכל על המראה , אני יודעת שעוד יש לי בטן אני יעבוד עליה בהמשך , וחוץ מזה לא חסר לי דאגות לדאוג לגביהם .
סתמתי את החור ניקוז והתמקמתי בנוחות באמבטיה נותנת למים לזרום החוצה מהברז. אחרי שהמים כיסו את כולי סגרתי אותם ונתתי להם לרפות את כול הפצעים , למזלי לא הייתי צריכה תפרים וגם לא כול כך כאב לי אז האמבטיה הזאת ממש הקלה על הכאבים שכן היו לי, השענתי את ראשי לאחור ועצמתי את עיניי.
"אריאל " שמעתי את קולה של אשרת מהחדר .
" אני פה " צעקתי , הוצאתי את הידיים שהתקמטו לי כבר מרוב שהיו בתוך המים , יצאתי התנגבתי מהר ולבשתי הלבשה תחתונה , הנחתי עלי את המגבת למקרה ורועי גם שם ויצאתי לחדר מרגישה הרבה יותר טוב .
כשסגרתי את הדלת היא הסתובבה וכשרתה אותי התקדמה אלי וחבקה אותי " איך את מרגישה ?" שטלה בדאגה ובחנה אותי.
" עכשיו קצת יותר טוב , עשיתי מקלחת ארוכה וזה הקל עלי" אמרתי , ולבשתי את הבגדים שאמא הכינה לי בתיק , " איפה אמא את יודעת?" שאלתי והתיישבתי על המיטה .
" כן היא מדברת עם הרופאה , ראיתי את התינוק הקטן זה היה מלחיץ " אמרה בליווי פרצוף שלא ממש מרגיע אותי .
" אחד, זה לא מרגיע אותי שאת אומרת את זה , בדיוק ההפך , ושנים זה לא פיר שאת ראית אותו ואני אפילו לא הצצתי בו הוא לקח אותו ישר איך שהוא יצא, אמרתי מיואשת , יישי ורועי נכנסו לחדר גם , יישי כבר נראה יותר טוב מאתמול .
" איך את מרגישה?" הוא שאל ונתן לי נשיקה על המצח . " הרבה יותר טוב " אמרתי " גם אתה ראית אותו?" שאלתי מקווה שאני לא היחידה שלא ראתה אותו .
" כן אבל ראינו אותו ממש מרחוק הוא היה באינקובטור בתוך חדר גדול " אמר .
" אני רוצה לראות אותו, זה לא הגיוני שאני היחידה שלא ראיתי אותו" הכרזתי .
" את יכולה ללכת ?" אשרת שאלה בהרמת גבות .
" כן אני לא נכה וחוץ מזה אם זה כדי לראות את הילד שלי אז אני מוכנה לתפס על ההר הכי גבוהה גם "
" אוקי " היא הרימה ידיים , איך שבאנו לצאת אמא בדיוק נכנסה ," אנחנו הולכים לראות אותו" הכרזתי עוקפת אותה לאט ולא נותנת לה שנייה לסרב.
" אהה, אני בדיוק באתי לשאול אותך אם את רוצה לראות אותו" אמרה בחיוך .
" כן , אישרתי ועקבתי אחריה , הייתי כול כך לחוצה שלא יכולתי לסבול מישהו לידי , זה ממש מוזר אבל גם את היד של יישי שאחזה בי לא יכולתי לסבול כמעט , הלב שלי דפק, בום ,בום , והידיים התחילו להזיע לי .

נעמדתי מול חלון גדול , מאחורי החלון הוא היה שם , רופא אחד עמד ובדק את המכונות שהיו קרובות לתינוק שלי .
ניסיתי לראות את הפנים של התינוק אבל הצלחתי לראות רק את הגוף שלו הרופא הסתיר את הכול . זזתי במקום מחפשת זווית עד שהרופא זז קצת ויכולתי לראות אותו , היא היה מחובר למלא צינורות ומכונות , צינור שהיה גדול לעומת גופו הקטן, היה מחובר לצוואר שלו הרופא הסתובב עוד פעם והסתיר אותו שוב, הנחתי את ידי על פי שהחל לרעוד , גוש דגול של דמעות חנק את הגרון , לא יכולתי לראות אותו ככה לא יכולתי , זה היה נוראה לראות תינוק כל כך קן מחובר לצינור גדול שתקוע לו הצוואר , זה פשוט לא נתפס.
אמא מהרה לחבק אותי מנסה להרגיע.
אני יודעת שהתינוק לא בדיוק היה מתוכנן, אבל כול לילה שיישנתי והרגשתי אותו וכול פעם שגדלה לי עוד קצת הבטן בגללו ,וכול פעם שהתעוררתי כי לא הצלחתי לישון כי אני ישנה רק על הבטן בדרך כלל, זה גרם לי להתחבר אליו , כבר תרגלתי לזה שהוא נמצא איתי , התרגלתי לרעיון שיהיה לי ילד קטן שצריך אותי , אני לא יכולה לוותר על זה עכשיו.
צפצוף צורם של מכונות נשמע , ידעתי מה זה הצפצוף הזה , משהוא לא בסדר , התנתקתי מאמא מהר ונצמדתי לזכוכית דופקת עליה דורשת לדעת מה קורה שם . יפה רצה לתוך החדר ביחד עם עוד אחות הם נעמדו מול הזכוכית והסתירו את הכול דפקתי על החלון מנסה להסב את צומת ליבם אלי , לא יכולתי לחכות עוד זמן אני צריכה לדעת מה קרה לו עכשיו ולא עוד מעט.
אחרי כמה דקות של דפיקה ללא הועיל , ויישי מנסה להרחיק אותי מהזכוכית בטענה שאני מפריע להם לבצע את העבודה שלהם , הם התרחקו ממנו , יפה הסתובבה עדיו מסתירה את כול המכונות ואותו , היא הסתכלה עלי ואז על אמא שלי ועשתה לא עם הראש בליווי פרצוף מצטער .
" לא…לא…לא…לא" לא הייתי מוכנה לזה , זה לא קוראה לי , אלוהים נותן מתנות ,לא לקח אותם.
פתחתי את הדלת ונכנסתי בכוח לא נותנת לאף אחד לעצור אותי , יפה סימנה להם שהם לא צריכים לעצור אותי ונגשתי ישר לאינקובטור שכבר היה פתוח , המכונה צפצפה מודיע לי שאין דופק ידיו של התינוק היו שמוטות חסרות חיים , הסגרת יד שנפוצה אצל כול התינוקיים לא היתה אצל התינוק שלי.
הנחתי את שני ידי על פני לא מאמינה למה שאני רואה , התינוק שלי מת , התינוק שסחבתי שבע חודשים בבטן שלי , התינוק שדאגתי לו וסבלתי כשהוא יצא ממני , הוא מת .
יישי נעמד מאחורי מניח את היד שלו על כתפי מראה לי שהוא פה בשבילי , נשענתי אחורה נותנת לו להחזיק אותי ידי היו שמוטות בצדי גופי ורגלי כמעת כשלו , יישי עטף אותי מחזיק אותי עומדת השענתי את ראשי עליו חסרת כוחות , ואז נזכרתי שאפילו לא הרגשתי אותו , לא אחזתי אותו בידיים שלי אפילו פעם אחת .
כולם עמדו מסתכלים עלי , מנסים לראות מתי אני אשבר .
נעמדתי על רגלי בכוחות עצמי והושטתי את ידי הרועדת בזהירות רבה אל התינוק , הנחתי את יד ימין שלי על מרכז לוח ליבו של התינוק ודמעה קטנה נחתה על הפה שלו , גופו הקטן רעד למגע ידי ועיניו נפקחו בבת אחת , בכי דק יצא מפיו וידיו נסגרו.
הסתכלתי המומה על כולם כדי לראות שאני לא מדמיינת את זה והתינוק שלי באמת חזר לחיים בדרך נס .
הרופאים היו המומים , הם ניגשו לבצע כמה בדיקות כדי לראות שהכול תקין ,החזקתי לו את היד לא מרפה ממנו לרגע , נהנית מההרגשה של היד שלו עוטפת את האצבע שלי .
" הכול תקין , הוא בסדר גמור" יפה אמרה בחיוך ," אני לא יודעת מה עשית אבל הוא בסדר עכשיו" הוסיפה מאושרת כמעט כמוני .
" מתי אפשר להוציא לו את הצינור הנוראי הזה " שאלתי מזועזעת מהמראה .
" ממש עכשיו, הוא לא זקוק לו יותר" אמרה , " אבל הוא יצטרך להיות בהשגחה עוד קצת זמן כדי שנוכל לראות אם הוא בסדר גם לטווח הארוך " הוסיפה .
הנהנתי ולקחתי צעד אחורה כדי שיוכלו להוציא את הצינור הנשמה , כולם יצאו מהחדר חוץ ממני עמדתי בצד מאושרת ולא יודעת איך להכיל את כול האושר הזה .
אחרי חמש דקות כבר יכולתי להרים אותו אלי , לבשתי כפפות מיוחדות וסמו עלי גם חלוק מוזר כדי שאני לא אביא לו מחלות מיותרות .
לקחתי את גופו הקטן אל בין זרועותיי הנחתי אותו על החזה שלי נושמת את הריח שלו אל הריאות שלי .
חיוך התפרס על פני , אתה רואה אלוקים לא לוקח מתנות כשהוא מביא אותם .
לחשתי לתינוק שלי ,מביטה בו והוא מביט בי .