חלום שהוביל למציאות פרק 5 .

הפרק מוקדש לכותבת האהבה , מקווה שתהני , היום יהיה שני פרקים מבתיחה.

התעוררתי בבוקר חבוקה בזרועותיו של ישי , פני היו חבויות בצווארו ,הנשימות שלו ליטפו את אוזני . צלצול השעון מעורר של ישי צלצל , הוא הסתובב ועצר אותו ,התיישבתי ישיבה מזרחית על המיטה , הוא שילב ידיים מאחורי הראש , " איך את מרגישה ?" הוא שאל . " אני מצטערת שנפלתי עליך באמצע הלילה ככה.." , אמרתי . " זה בסדר.. אבל .. את יכולה להסביר לי מה קרה ? " הוא שאל חושש " את רעדת כול הלילה ואגרפת את הידיים רוב הזמן , אני חושב שפצעת את עצמך , את ממש הדאגת אותי ". הוא הוסיף . לקחתי נשימה עמוקה ," אני לא רוצה לדבר על זה .." .
הוא אגרף את ידיו לקח נשימה עמוק וניכנס למקלחת להתארגן . פתאום הרגשתי לא רצויה , ידעתי שאכזבתי אותו , הוא דואג לי ואני לא משתפת אותו בכלום , הרגשתי שלא אכזבתי רק אותו אלא גם את עצמי.
יצאתי מהבית שלו והתקדמתי לכיוון הבית שלי , נכנסתי הביתה אחי הקטן עוד ישן נכנסתי לראות אם אמא כבר הגיע , המטה שלה הייתה מבולגנת אבל היא לא הייתה שם , סימן שהיא הגיע מאוחר וקמה מוקדם , נכנסתי ישר לשירותים והמקלחת שטפתי את הגוף , צחצחתי שיניים ועטפתי את גופי במגבת ופניתי לחדרי יחפה פתחתי את הדלת צעדתי צעד אחד קדימה , רגלי נגע במשהו סמיך ורטוב , הפניתי את מבטי לרצפה והזדעזעתי , כול הרצפה הייתה מכוסה בצבע אדום חזק , על הקיר מעל המיטה שלי היה רשום בכתב גדול , 'זה עוד לא נגמר אני ארדוף אותך !!' , צעקה נפלתה מפי , אחי התעורר ובא מהר לראות מה קרה , הוא נעמד לידי , נצמדתי לקיר רוח קרה נשבה לתוך החדר מביאה לאפי את הריח של הצבעים קיא עלה מבעלה גרוני והקאתי מיצי כיבה על הרצפה .
דלת הבית נפתחה בחוזקה , " מה קרה ? " ישי שאל " שמעתי אותך צועקת מה קרה ?" הוא שאל ותפס בי נישא לגרום לי להסתכל עליו , כשהבין שאני שקוע במשהו מאחוריו הוא סובב את ראשו, פניו לבשו הבעת הלם הוא נכנס מהר לחדר הוציא לי מהארון כמה משהוא ללבוש הכניס אותי לחדר של אחי ונתן לי להתלבש , הוא סגר אחריו את הדלת , ורק אז נתתי לעצמי להתפרק בכיתי בכי שקט רק דמעות נפלו על לחיי , התלבשתי מהר רציתי לצאת מפה כמה שיותר מהר לא אכפת לי איך אני נראית או מי רואה אותי בוכה , הוא נכנס לבית שלי לא רק לחלומות שי אלא גם לבית שלי והוא לא ינוח עד שהוא יתפוס אותי , וכשהוא יתפוס אותי מי יודע מה הוא יעשה לי .
צאתי מהחדר מהר , ישי כבר התקשר לעומר ולאמא שלי , " עומר עוד מעט יגיע " הודיע . " בוא נצא מפה" בקשתי בקול רועד , לא רק הקול שלי רעד הייתי ממש על רטט , " לאן את רוצה ללכת ? " הוא שאל , לא יודעת , בוא בינתיים ניקח את אחי לבית ספר ומשם נמשיך .." הצעתי , " אוקי אין בעיה .
יונתן היה מוכן אחרי שני דקות ויצאנו לדרך , באמצע הדרך ראיתי את עומר עצרנו לו ,הוא התיישב מאחורי וסם את ידו על כתפי מנשא לעודד אותי . אמא התקשרה אלי לשאול אם אני בסדר והיא הבטיחה שהיא תבוא היום מוקדם כמה שיותר כדי להיות אותי , והיא גם תזמין חברת אבטחה שתאבטח לנו את הבית כמו שצריך , היא אמרה עוד כמה מילות עידוד ומשהוא שהיה אמור להרגיע אותי , לא הלך לה הייתי מפוחדת ברמות , אם המטרה של הבחור עם הצלקת היה להפחיד אותי זה ממש הצליח לו , אני מפוחדת ברמות .
הורדנו את אחי בבית ספר , " לאן עכשיו ?" ישי שאל ? , " בוא נלך לבית שלי ," עומר הציע" אמא שלי שם " הוסיף כדי להרגיע אותי , הוא יודע שאני אוהבת את אמא שלו , היא אוהבת וחמה מאוד . " שמישהו יתקשר בבקשה לנוי תגידו לה לבוא .." בקשתי , עומר נענה לבקשתי חייג לנוי היא ענתה לו והוא הסביר לה מהר מה קרה יכולתי לשמוע את נוי דרך הטלפון שואלת מה איתי .עומר הסתכל עלי נאנח ופלט " היא בסדר , בערך" . היא אמרה לו משהוא שלא הבנתי והוא ניתק .
נכנסנו לבית של עומר הלכתי ישר לנורית אמא של עומר , היא תמיד מצליחה להרגיע אותי , " היי מאמי מה את עושה פה ! למה את לא בבית ספר ? " היא שאלה. נעמדתי מולה פתחתי את הפה להסביר הכול והתפרקתי , היא מיהרה אלי וחיבקה אותי עד שנרגעתי , לבסוף סיפרתי לה הכול מההתחלה מהיום שהוא נישא לחטוף אותי עד היום בבוקר .
" טוב תקשיבי לפי מה שזה ניראה , הוא מנשא להפחיד אותך , את צריכה להראות לו שזה לא מזיז לך ולהמשיך הכול כרגיל , תאבטחו את הבית שלך ושעומר תמיד יהיה איתך וישמור עליך , עד כמה שהוא יכול ," היא הוסיפה וקרצה . פלטתי צחקוק מבעד לדמעות . "טוב בסדר" , אמרתי , " טוב אז תלכי לבית ספר עכשיו , בינתיים זה המקום הכי בטוח ," היא הוסיפה .
נוי נכנסה בסערה לבית של עומר וקפצה עלי לחיבוק חזק לא יכולתי כבר לבכות נגמרו לי הדמעות ,היא השתחררה מהחיבוק תפסה בכתפיי " תהי חזקה " היא אמרה בפנים רציניות . " טוב , " אמרתי והתכונתי לזה , אני בנאדם חזק יש לי חברים כול כך טובים איתי למה לי לפחד, אני לא אכנע לו אני אלחם בו , החלטתי בלב שלם , ויצאנו לבית הספר .