חלום שהוביל למציאות פרק 46 .

הגשם לא הפסיק לרדת בחוץ, לא יכולנו להוציא את האף החוצה בלי להירטב , אמא אבא ויוני פרשו לחדרים שלהם אז נשארנו רק אנחנו בסלון רועי ויישי דברו על איזה קבוצת כדורגל שהם אוהבים ואני ואשרת הקשבנו להם משועממות .
" אשרת רוצה לבוא לחדר שלי ?" קטעתי את יישי בדיוק כשהזכיר מה היה באחד המשחקים האהובים עליו, אשרת הסתכלה עלי לא מבינה למה אני רוצה להיות איתה לבד ." אני רוצה לשאול אותך משהו לבד " הסברתי , " אהה " היא המהמה והתקדמה אחרי לחדר .
התיישבנו על המיטה אחת מול השנייה אשרת סקרה את החדר בעיניה וחזרה להביט בי בציפייה שהתחיל לדבר ." מה קרה לנו כשהיינו בנות 5 ?" רציתי לדעת אם החלום שהיה לי זה זיכרון או סתם המצאה של המוח המעוות שלי .
" זה לא היה יפה את בטוחה שאת רוצה לדעת ?" יכולתי לראות על פניה שהיא לא רוצה לדבר על זה .
" אוקי אז אני רק אשאל אותך שאלה קטנה " הצעתי , היא הנהנה אז המשכתי .
" היה איזה רגע ששכבת על הרצפה ואחד מהם היה איתי במיטה וליטף לי את הבטן ?" שאלתי מקווה שהיא תסיים לי את ההתלבטויות .פניה לבשו הבעת תדהמה ," ואת זוכרת מה קרה לך אחרי ?"
" לא בדיוק , חלמתי את זה ואחרי את סוג של הסתובבת אלי והתעצבנת עלי ששכחתי אותך .." הרכנתי את ראשי מסרבת להביט לה בעיניים , אני אשכרה שחכתי מאחותי התאומה , אני לא יכולה להאמין לעצמי .
" תקשיבי אל תייסרי את עצמך אם אני הייתי במקומך הייתי עושה את אותו הדבר , אני עדיין רוצה לשכוח את הכול " היא עצרה שנייה כדי לנשום עמוק , עיניה נדדו לזמן אחר בתקופה שונה בחיים שלה , ידעתי שהזכרתי לה את הכול ולא נעים לי , רואים שזה כואב לה להיזכר.
" תקשיבי , אריאל . זאת הייתה התכופה הכי נוראית שהייתה לנו , זה שאת שכחת את זה, זה ברכה ולא משנה לי אם שכחת גם אותי על הדרך , אני סולחת לך על זה ואני מקווה בשבילך שאת גם לא תיזכרי בזה בחיים שלך" היא אמרה בארשת ]פנים חמורות , היא הייתה רצינית מאוד כשהיא אמרה את זה " אני גם לא חושבת שחסר לך דאגות עכשיו ": היא אמרה והצביע על הבטן שגדלה לי כול יום .
" עד כדי כך ?" שאלתי כמו מטומטמת .
" כן עד כדי כך " היא אמרה רצינית באופן מפחיד , אבל לא יכולתי רציתי לדעת עוד, המוח שלי לא שתק אני רוצה לדעת מה קרה שם מה הם עשו לנו שזה כול כך נוראה , מה יותר נוראה ממה שקרה לה כול לילה במשך שנה .
" אני לא חושבת שאני אצליח לעזוב את זה " התוודיתי, היא התרוממה לפתע הורידה את החולצה שלה הסתובבה עם הגב אלי והראתה לי את כול הצלקות שיש לה על הגב , היא לקחה נשימה עמוקה והסתובבה שוב מראה לי את הצלקות הנוספות שיש לה על הבטן . הבטן שלה כאילו נחצתה לאורך ואז בעוד כמה מקומות היה צלקות יותר קטנות היא הורידה את המכנס שלה והראתה לי את הצלקות שיש לה ברגלים .
עכשיו כול מה שקרה לי נראה כול כך מועט לעומת מה שקרה לה , הבטתי בא פעורת פה כשהיא לבשה בחזרה את המכנס והחולצה , היא התיישבה בחזרה, אבל , זה הדרך היחידה שאני יכולה לתאר את המבט שהיה לה בפנים .
אבל לא יכולתי להניח לזה היה לי כול כך הרבה שאלות המוח שלי עבד שעות נוספות בייצור שאלות , הייתה לי שאלה אחת הכי חשובה שלא הייתי יכולה לדחות אותה " למה לי אין את כול הצלקות האיילה חוץ מזאת ?" שאלתי והראיתי לה את הצלקת הקטנה שיש לי ליד עצם האגן בצד ימין , לא הבנתי למה לי שי רק צלקת קטנה ולה יש כול כך הרבה צלקות .
אשרת נשמה עמוק , היא נכנעה ראיתי את זה בעיניים שלה , אני לא יודעת למה קל לי כול כך לקרוא אותה , אולי בגלל שהיא אחותי התאומה .
" זה בגלל שלאחד מהם היה איזה אובססיה אליך , מה שאת נזכרת בו זה שאת שוכבת על המיטה ומישהו מלטף לך את הבטן , היה לו אובססיה אליך מהרגע שהוא ראה אתך והוא לא הסכים שיגעו בך עד שיסיימו איתי , הם עשו בי ניסוים ואת ראית את הכול , עם כול זה שאני חוויתי את הכול אני חושבת שלך היה יותר נוראה , את הסתכלת עלי ואת ראית מה הולכים לעשות לך" היא סיימה . הזדעזעתי לא יכולתי לחשוב על זה יותר .
" לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה להרבה שנים , עד שרועי הגיע האמת , כולם הסתכלו עלי וצחקו , אף פעם לא הייתי בים או בברכה , לא לבשתי חולצות בטן ותמיד החלפתי בגדים לבד כדי שאף אחד לא יראה את הצלקות " היא שפכה את הכול , היא הייתה צריכה להוציא את הכול והייתי מוכנה להיות האוזן קשבת שלה .
"טוב אני חושבת שמספיק עם זה להיום " היא אמרה והזדקפה " עכשיו אני פה , שוב בבית שלי עם המשפחה שלי אני יסתדר!" היא אמרה בבטחה .
" נכון " אמרתי החזרתי לה חיוך .
נשכבנו אחת ליד השנייה וסיפרתי לה על כולם , על עומר איך הוא היה איתי מאז שהייתי קטנה ועם נוי ומתן החבר שלה , על איך בבית ספר, הכול כול מה שחוויתי בחיים שלי , בסופו של דבר היא נרדמה כאילו ספרתי לה סיפור לפני השינה,הרגשתי שמחיצה גדולה מאוד שהייתה בנינו התרסקה עכשיו , חייכתי לעצמתי את עיני נותנת למחשבות שלי לרוץ לבד כמו סרט ונרדמתי לידה .