חלום שהוביל למציאות פרק 30 .

היי כולם אל תתעצבנו עלי שלו העלתי בסוף פרק ביום חמישי , נהרס לי המחשב בבית ודי בניתי עליו , למרות שגם אם הוא לא היה נהרס אני לא חושבת שהייתי יכולה לפרסם עוד פרק, הייתי במסיבת סיום של אחותי וזה היה כול כך משעמם ונמשך כול כך הרבה זמן .. סיוט !
מקווה שתהנו , אוהבת את כולכם :* .

"חמודה .. חמודה .." משהיא אמרה ונערה לי את הכתף .
" מה ?" שאלת עדיין ישנונית , " חמודה את צריכה לקום ,את לא יכולה להישאר פה.." היא אמרה , כנראה זאת האחות.
"לא רוצה " קבעתי וניסיתי לחזור לישון .
" אני מצטערת אבל את לא יכולה להישאר פה , את מפריעה לו " היא אמרה בעודה מפעילה קצת כוח, מנסה להרים אותי משם , ואני שלא הייתי מוכנה לזה כמעט נפלתי .
" אוי, מצטערת , את בסדר?" היא נבהלה אחזתי במיטה נעמדת על שתי רגלי שכבר ברצפה , הסתכלתי על האחות עצבנית , " מה נראה לך ?" שאלתי אותה .
" אני מצטערת אבל את לא יכולה להישאר פה את מפריע לו לשון " היא אמרה בנימה מתנשאת.
הסתכלתי על יישי שישן כמו בול עץ , ככה זה נראה לפחות , " את רצינית ?" שאלתי אותה מצביע על יישי שישן ,היא הסתכלה עלי ועל יישי לסירוגין .
" אני.. את לא יכולה להישאר פה !" היא גמגמה מעט .
" למה ?" שאלתי מיואשת עוד עצבנית .
" מה הולך פה?," יישי שאל מבולבל בעודו משפשף את העיניים מהשינה .
" היא מגרשת אותי " אמרתי לו , הוא התיישב על המיטה מושך אותי לשבת לידו " היא נשארת פה !" קבע .
האחות הסתכלה עליו מובסת הסתובבה והלכה .
" ברוך שפטרנו מזאת " , מלמלתי ומיקמתי את עצמי מולו יושבת בסיכול רגליים .
" אוף, מתי עפים מפה?" הוא שאל משפשף את העורף בעייפות ועצבים בייחד.
הדלת נפתחה גבר עם חלוק נכנס נעמד מולנו " גם את פה ?!" ספק שאל ספק אמר.
" כן דוקטור , מתי אנחנו משתחררים מפה?," יישי שאל חסר סבלנות .
אני חושב שאתם יכולים כבר להשתחרר , אולי עוד כמה דקות , אני צריך לעשות כמה בדיקות אחרונות ואני משחרר אותך , ואת ." הוא אמר והצביע עלי," את צריכה ללכת לחדר שלך , הרופא שלך ממש ברגע זה בדרך לשחרר אותך הביתה" .
הוא אמר , קפצתי מהמיטה של יישי , הוא נתן לי נשיקה חטופה על הלחי לפני שהלכתי והשארתי אותו לבד עם הרופא.
אמא ישבה בחדר , כוססת את הציפורניים אבא ישב על הידית של הכורסה מניח את יד מנחמת על כתפה של אמא .
" סליחה שהלחצתי אתכם " אמרתי ברגע שהבחינו בי .
" זה בסדר חמודה , היה לך את כול הזכות שבעולם ללכת ככה " אבא אמר והתקרב לחבק אותי חיבוק חזק .
" ידענו שאת תלכי ליישי ,ככה שישר הלכנו לשם וראינו את שניכם ישנים בייחד, אז לא דאגנו," היא אמרה" ואני חייבת לציין אתם כול כך חמודים " היא אמרה בחצי חיוך מאומץ, חייכתי גם ועליתי למיטה .
הרופא נכנס בדק אותי והחליט שאני רשאית להשתחרר הביתה .
אבא ירד לטפל בכול התפסים של השחרור, ואמא נשארה איתי אורזת את המעט שהיה לי שם , היא שתקה , מה שלא אופייני לה בדרך כלל ,ראו שמשהו הציק לה , " אמא מה יש?" שאלתי אותי מתבוננת בה מהמיטה מתהלכת בחדר .
" כלום " היא התיישרה וחיכה חיוך מאולץ .
" אל תנסי לעבוד עלי , משהו קרה , מה זה בגלל כול מה שקרה לי בימים האחרונים, נכון?" אמרתי, ידעתי שזה מה שמציק לה, זה בטח קשה לה , לראות את הבת שלה אחרי יומיים נוראים שלא ידע איפה היא ובסופו של דבר כשראתה אותה , היא ראתה אותה מכוסה כולה בחבורות ודם נוזל לה מהרגלים , אני הייתי משתגעת במקומה , אני לא יודעת מאיפה הכוחות האלה שלה לא להתחרפן לי פה .
נכון שאת הטראומה אני חוויתי , אבל זה היה גם טראומה בשביל אמא , אני יכולה להתגבר, אני יודעת בסך הכול מה זה , אני יודעת מה הוא עשה לי , אמא לא יודעת כלום , היא יכולה רק לדמיין מה היה .
" אנחנו משוחררים" אבא קטע את המחשבות שהתרוצצו לי בראש. " מה את עוד לא לבושה ?" הוא שאל מצביע על המכנס והחולצה של הבית חולים , " קחי" אמא הושיטה לי מכנס וחולצה .לקחתי את הבגדים נכנסתי לשרוטים הצמוד והתיישבתי על האסלה , נשמתי עמוק, מנסה להירגע אחזתי בראשי עם שתי ידי , אני לא יכולה לראות את אמא ככה יותר, אם היא תמשיך ככה אני לא אוכל להסתכל עליה , אם היא תמשיך ככה אני לא יצליח להשתחרר מזה אני לא אצליח להתגבר על זה , הנשימה שלי נהייתה מהירה , אוף אני שונאת את התקפי החרדה האלה, הצטנפתי לכדור שוכבת על ריצפה הקרה נותנת לקור של הרצפה להעיר אותי , אולי ההתקף הזה יעלם , נשמתי עמוק כמה פעמים עוצמת את העיניים מדמיינת את יישי לידי עוטף אותי בידיו החזקות והחמות .
"אריאל , תזדרזי." שמעתי את אמא קוראת מחוץ לדלת ," אריאל?, היא קראה שוב כשלא שמעה אותי, "אריאל אני נכנסת " היא אמרה ופתחה את הדלת בהיסוס.
התרוממתי לאט מתעלמת מהסחרחורת שנהייתה לי היא סגרה אחריה את הדלת מתבוננת בי מודאגת , " אני בסדר , יש לי רק סחרחורת " אמרתי לאט , החלפתי את הבגדים ויצאתי עם אמא, היא נתנה לי יד , לא רוצה לעזוב, מפחדת שאם היא תעזוב אני אתמוטט על הרצפה , והאמת זה מה שהיה קורה אם היא לא הייתה מחזיקה אותי , היא הדבר היחיד שהחזיק אותי במציאות שהזכיר לי שאני עם אמא עכשיו בטוחה, תמונות מהיומיים ריצדו לי בראש כבר לא ידעתי מה מציאות ומה לא , אמא לחצה את ידי מנסה לנחם .
" גם אתם משתחררים עכשיו ?" שמעתי את יישי שואל .הוא הצליח לחזיר אותי למציאות בין רגע, התמקדתי בעיניים שלו לשנייה ,הוא הסתכל עלי קצת מודאג , " הכול בסדר?" הוא שאל והתקדם אלי, הוא החזיק את ראשי בין ידיו , מכריח אותי להסתכל לו בעיניים ," כלום אני בסדר אני רק צריכה להגיע הביתה, לא נחמד לי פה." אמרתי בשקט , " אוקי " הוא מלמל סם עלי את הזרוע שלו , מחבק חצי חיבוק , נשענתי עליו נהנית ממגעו . יישי החליט לבוא אתנו ברכב , ההורים שלו שסוף סוף הופיעו, חזרו לבד .
ישבתי מאחורה עם יישי , הייתי ממש עייפה אז נשענתי על יישי ונרדמתי.

כשהתעוררתי כבר הייתי במיטה שלי, התרוממתי רציתי ללכת למטבח להביא לי משהוא לאכול אבל איך שהתרוממתי תקפה אותי סחרחורת .
" אמא " צעקתי , " אמא " צעקתי שוב כשראיתי שהיא לא שומעת , "אמא " ניסיתי את מזלי בפעם השלישית , אבל לצערי לא היה לי מזל , לקחתי את הטלפון מהשידה וחייגתי אליה שמעתי את הטלפון שלה מצלצל ואת הצעדים המהירים שלה .
" אלו " היא ענתה מהר," אמא זאת אני בואי " .לחשתי לטלפון ." מה ?" היא נשמע מבולבלת , אבל הופיע בחדרי שנייה אחרי.
" מה יש ?" היא שאלה ברוך מתיישבת על המיטה שלי .
" יש לי סחרחורת , התלוננתי .
" אני אביא לך תה ומשהוא לאכול ." היא אמרה וקמה מהר להביא לי , אחרי כמה שניות היא חזרה עם תה וצנים . שתיתי את התה לאט כרסמתי את הצנים שהיא הביאה לי וחזרתי לשון .

ככה במשך שבוע , לא יכולתי לקום מהמיטה , אמא נשארה איתי בבית הביא לי אוכל ומידי פעם באה לבדוק מה איתי , יישי באה אלי קבוע אחרי הלימודים משלים י את החומר החסר , נוי גם באה מידי פעם , וסיפרה לי מה הולך בבית ספר, היא סיפרה שכולם כבר יודעים מה קרה וכולם שואלים שאלות מעצבנות , היא רצתה לספר לי עוד כמה דברים אבל יישי נכנס והפריע לה הוא הביא את אחותו איתו היא הייתה ממש חמודה, וממש בוגרת לגילה .
הצטערתי שאני לא יכולה לשחק איתה.