חלום שהוביל למציאות , פרק 28 .

"אני שונאת את המקום הזה !! "התלוננתי לאמא ששכבה לידי על כורסת בית החולים .
" אני יכולה להבין אותך , זה ממש לא נוח פה." היא התלוננה מנסה למצוא תנוחה נוחה יותר על הכורסה .
"מתי אני הולכת מפה ? " שאלתי את אמא מנסה לסחות ממנה מידע, היא מתעלמת ממני ואני לא מבינה מה יש לה ,"מה הבעיה שלך , למה את לא מוכנה להגיד לי מתי אני הולכת מפה, או איזה בדיקות עוד הם יעשו לי , והכי חשוב, האם לקחו אותם לכלה והם נשארים שם " , הרמתי את הקול קצת.
"אוף ,תפסיקי להתלונן זה הרעיון של אבא שלך לא להגיד לך כלום " היא התלוננה גם , אני חופרת לה כבר חצי שעה עכשיו , היא בטח משתגעת בפנים .
" נוו אמא , את בעצמך אומרת שזה רעיון של אבא ואת לא מסכימה איתו אז תגידי לי.." נסתי לשכנע אותה .
" מי אמר שאני לא מסכימה איתו?!" היא התגרתה בי, סוף סוף מוצאת את התנוחה הנוחה ושוקעת בכורסה .
" נו באמת אמא.." התלוננתי שולחת את ידי לצדדים וגורמת לדקירת כאב בגלל המחט שתקוע לי היד.
" אוף נו …למה לא מרדימים אותך ?" היא התלוננה וצחקה , הצטרפתי לצחוק שלה וצחקנו שנינו, אבל אחרי שהצחוק שכח נהייתה שתיקה מעיקה , אמא נאנחה ואני אחריה , הסחת הדעת הרגעית שהייתה לי נגמרה כבר לא היה על מה להתלונן, כאילו כן היה אבל זה סתם יכער את האווירה , נשענתי אחורה על המיטה הלבנה .
" זה ממש כאילו אני עטופה בטלית לבנה בדרך קבר " פלטתי לפני שהצלחתי לסנן את מה שיצא לי מהפה, אמא הסתכלה עלי מודאגת .
" אין לך מה להיות מודאגת אני לא מתחילה לפתח נטייה להתאבד." הרגעתי אותה , " אני רק מציינת את הברור מאליו , הסדינים פה לבנים וזה לא משפר את המצב רוח שלי " התלוננתי .
" חזרת להתלונן ?" היא שאלה .
" כן !" קבעתי מתגרה בה , היא התרוממה מהכורסה , " רק בגללך אני מאבדת את התנוחה היחידה שהייתה לי נוחה, " היא מלמלה בדרך החוצה .פתחה את הדלת וסגרה אחריה , " מה לאן ?" קראתי אחריה אבל היא כבר נעלמה , "אוף , אני לבד " מלמלתי לחלל האוויר.
הטלפון שלי צלצל , בדיוק בזמן , אמרתי ועניתי לנוי , " הלו.." אמרתי .
"היי אני ומתן באים אליך איפה את ?" היא שאלה ונשמע מרוצה מעצמה.
" מה את נשמעת כול כך מאושרת ?" שאלתי אותה קצת עצבנית על זה שאני תקוע פה עם זיכרונות לא נעימים והיא מרוצה מעצמה .
" יש לי את כול הזכות להיות מרוצה מעצמי, החברה הכי טובה שלי שנחטפה והשד יודע מה קרה לה שם חזרה אלי , אז מותר לי" היא אמרה , " נו באיזה חדר את ?" שאלה שוב.
"קומה 4 חדר 25 , בואי מהר אני לבד." אמרתי מהר וניתקתי , הדלת נפתחה , " וואו זה היה מהר.. אמרתי לנוי , אבל זאת לא הייתה נוי , " אמא ?! לאן נעלמת ?" התלוננתי .
" תירגעי , אמרת שעושה לך דיכי הלבן אז קניתי לך סמיכה בצבע כתום , את אוהבת כתום ",היא אמרה והראתה לי את הסמיכה ," יש" התיישבתי מהר מאושרת וחטפתי לה את הסמיכה, העפתי את הסמיכה הלבנה למיטה השנייה והתכסיתי בכתומה .
" היי ", נוי התפרצה לחדר עם זר ענק, מחויכת כולה ומתן מסתרך אחריה.
"ואוו " זה הדבר היחיד שיכלתי לפלוט מהפה .
" כן.. תגידי איפה יישי? " היא שאלה מחפשת אותו בחדר .
" לא יודעת , זה עוד אחד מהדברים שאמא שלי לא מוכנה לספר לי" אמרתי מחמיצה פנים לאמא .
" מה למה ?" היא שאלה בבלבול מביטה באמא שלי ממתינה לתשובות , אבל אמא נשארה שותקת כמו דג .
הדלת נפתחה האחות מלווה בשני שוטרים נכנסה לחדר, " אני צריכה שתפנו את החדר " היא פנתה לנו ומתן , " מה יש ?" אמא שאלה אותה.
" אנחנו צריכים לשאול אותה כמה שאלות והיא צריכה להיות לבד" השוטר המבוגר יותר אמר.
" איך קוראים לך ?" אמא שאלה אותו בחומרה , עצבנית על זה שהוא רוצה שאני אשאר איתם לבד.
" דן." הוא אמר והראה לה את תעודת השוטר שלו.
אני רוצה להתקשר לבעלי , הוא צריך להיות פה עוד כמה דקות , ואני לא משאירה אותה לבד שיהיה ברור. " היא אמרה והסתובבה להתקשר לאבא שלי .
אחרי כמה שניות היא חזרה " הוא יהיה פה עוד כמה דקות " הודיע וסימנה לנוי ומתן לצאת החוצה .
" טוב אז אנחנו נתחיל " דן אמר אחרי שנשארנו רק אני ואמא בפנים .
"אני צריך לדעת כמה דברים על הלילה שחטפו אותך .." הוא התחיל , " איפה היית , מה עשית, ואיך הכול קרה" .
" אז ככה" אמרתי בגרון סתום , ניקיתי אותו קצת והמשכתי , " הייתי במסיבה , לא שתתי מלא אבל כשנכנסתי לשירותים השארתי את הכוס שלי בחוץ , ואני חושבת שהוא סם לי משהוא שם .. כאילו אני בטוחה , הוא אמר לי , הוא שאל אותי איך אני מרגישה ואז אמר שהוא שם לי משהוא בכוס כדי שאני לא אשתולל לו " .אמרתי והשתתקתי, אבא נכנס ונתן לי נשיקה על המצח .
" ומה קרה אחרי זה ?" הוא לחץ עלי, היה לו מבט אטום בעיניים כאילו הוא שומע דברים כאילה כול יום אז כבר לא אכפת לו , אין לו טיפת הזדהות איתי , הסתכלתי עליו במבט כועס , אם מבטים היו יכולים להרוג הוא כנראה כבר מזמן היה מת , ולא בגללי , אמא שלי כול הזמן הזה נתנה לו מבט חודר וכועס.
" אממ.." גמגמתי " כשחזרתי ליישי, חבר שלי , לא הצלחתי לעמוד על הרגלים אז הוא קח אותי לשאוף אוויר וכשהיינו בחוץ החוטף כבר עילף אותו " . סיימתי .דן המשיך להסתכל עלי..
" מה ?" שאלתי מבולבלת לא הבנתי הוא רצה לדעת איך הוא תפס אותו.. מה הוא רוצה עכשיו ?.
" מה קרה אחרי" הוא שאל כאילו זה ברור מאליו , התעצבנתי עליו מה נראה לו שהוא באה ושואל אותי את כול זה , אבא כנראה הבין את המצוקה שלי , " אני חושב שזה מספיק להיום " הוא אמר לו .
" הוא עשה פרצוף לא מסופק ושאל " בטוח אי אפשר לסיים עם זה היום ?! " הוא היה מעט עצבני וחסר טקט בעליל.
" אתה רוצה לדעת מה היה אחרי.." התפרצתי עליו מרימה את הקול שלי , " הוא לקח אותי לאיזה חור בשום מקום , קרע ממני את הסמלה שלי ואנס אותי במשך כול הלילה ואז כשהתעייף הוא הזריק עוד סמים למערכות שלו והתחיל לפרק לחבר שלי את הצורה , אני מאמינה שאתה ראית איך הוא נראה , ומידי פעם חזר לדפוק אותי עוד קצת " כבר צעקתי עליו עצבנית , לקחתי את המקל של האינפוזיה ויצאתי מהחדר בסערה , שמעתי את אבא צועק עליו שהוא יתלונן עליו , הלכתי לקבלה ושאלתי אותה איפו החדר של יישי , לא היה אכפת לי שאמא לא רוצה שאני אלך אליו , היא נתנה לי את מספר החדר והלכתי ליישי , למקום המפלט שלי