חלום שהוביל למציאות , פרק 27 .
טוב אז החלטתי להמשיך את הסיפור מקווה שתהנו , אוהבת מלא.
התעוררתי, קולות רמים נשמעו בחלל החדר, אני לא יודעת איך אבל הייתי חבוקה בזרועות יישי , הוא ישן והיה נראה כול כך שלו וחסר דאגות .
'בום ,בום ', נשמע שוב בחלל החדר, הוא מנסה לפרץ את המחסום , " יישי, יישי" הערתי אותו לחוצה.
, מה…. מה ?" הוא שאל בבלבול , וכשראה איפה הוא ושמע את הקולות הרמים הבין .
ישבנו חבוקים ומפוחדים, מקווים שהמחסום יחזיק מעמד עד שאבא שלו יגיע.
לצערי הוא לא ממש החזיק מעמד, הפתח נפרץ וכול הדברים שיישי סם על מנת שיחסמו את הפתח עפו לכול כיוון , צרחת פחד נפלתה מפי , שנינו נעמדנו מהר בורחים לפינה הכי רחוקה של החדר, הם נכנסו לחדר מחויכים ושמחים שהצליחו לפרצו את המחסום .
" חשבתם שתצליחו לחסום אותי?!" הבחור עם הצלקת על הלחי שאל עם החיוך המעצבן שלו, ראיתי שמץ של כעס בפנים שלו אבל בעיקר שמחה שהצליח להיכנס , הוא התקדם אלינו לאט ,לאט.
נעמדתי מאחורי יישי , פחדתי ,אבל לא כמו מקודם , הרגשתי בטוחה יותר , יישי משוחרר ואבא שלו בדרך מה כבר יכול לקרות ?.
הוא המשיך להתקדם אלינו הבחור השני התקדם גם מטר אחריו , יישי סוכך עלי בגופו נעלמתי מאחורי גבו סומכת עליו שהוא ימנע ממנו לגעת בי .
ידעתי שיישי פצוע מאוד והידיעה הזאת הרגה אותי מבפנים , אבל הייתה לי הרגשה מוזרה כזאת וידעתי שהוא לא יצליח לעשות כלום ,עכשיו אבא של יישי קרוב עם עזרה ,הייתי מלאת אדרנלין וידעתי שאם הוא יצליח לפרוף את החומה של יישי אני אוכל להגן על עצמי.
הוא התקדם אלינו מאגרף את ידו מוכן להנחית את המכה יישי נשאר עומד זקוף מוכן לספוג את הכול במקומי אבל הוא לא הספיק ,חמישה שוטרים נכנסו אחד אחרי השני , רואים איך הוא מחזיק בחולצה של יישי וידו מונפת אחורה מאוגרפת.
" תעזוב את הילד " אחד השוטרים צעק מכוון את האקדח אליו .
הוא נראה מבולבל , כאילו לא הבין איך מצאו אותו , הוא חיפש דרך להשתחרר מהמצב הזה אבל לפני שהצליח לעלות על רעיון אחד השוטרים שהיו יותר קרובים אליו קפץ עליו ואזק את ידיו .
שוטר נוסף תפס את הבחור השני שניסה ברוח בשקט , אבא של יישי הופיע בפתח עומד זקוף מסתכל על בנו , על פניו נסוך מבט מודאג אך מלא הקלה , הוא התקרב אלינו , הביט ביישי , רק ביישי , ועוצר מרחק מה מאתנו .
כול האדרנלין שהיה לי נעלם קרסתי על שני בירכי מלאת הקלה , דמעות של אושר מילאו את פני ,היה לי גוש שמילא לי את הגרון , עולה לאט מנסה לצאת , הקאתי אותו החוצה , הקאתי והקאתי למשך כמה שניות ,ראותי שוועו לאוויר .
" אריאל ?" יישי שאל מודאג , התקרבו אלינו שוטרת וחובשת מחשבותיי התערפלו הכול עבר סביבי כול כך מהר , הייתי מנותקת מעצמי ישבתי בתוך שלולית של הקיא של עצמי בוהה בחלל האוויר נשענת על הידיים שלי , שגם הם בשלולית , שמעתי במעומעם את יישי אומר לי משהוא , שמעתי אותו אבל מה ששמעתי לא הגיע למוח , המידע לא נקלט במוח , הוא הסתובב וקרא לחובשת שתבוא יותר מהר , היא מהרה לבוא שאלה אותי כמה שאלות אבל לא הצלחתי לענות לה ,הרגשתי שהמוח שלי כמו עיסה , לא מצליח לחבר משפט אחד אבא של יישי נשאר רחוק מסתכל , חושש להתקרב.
"מה יש לה ?" שמעתי את יישי שואל את החובשת, " זה בגלל הטראומה שהיא חוותה עכשיו , היא נכנסה למין שוק כזה , היא שומעת אותנו אבל היא לא מצלחה לעבד את מה שהיא שומעת , זה קורה לאנשים שחוו טראומה קשה , היא ענתה לו מנסה להסביר לו כדי שיבין , תביא לי את החולצה שלך נשים לה אותה במקום הסדין המסריח הזה , היא הציעה , יישי הוריד את החולצה הכחולה המוכתמת בדם , החובשת הלבישה לי אותה הורידה את הסדין ועטפה אותי בסמיכה נקייה.
אחרי כמה דקות שיצאתי מהסטרס שנכנסתי אליו , הגעתי איך שהוא לתוך האמבולנס, ישבתי בקצה שלו מתבוננת במבנה שהיה הכלא שלי ביומיים האחרונים מאושרת שהשתחררתי ממנו .
אמא רצה לכיווני , " ילדה שלי" , היא מלמלה חצי בוכה וחיבקה אותי , היא אחזה בפני בשתי ידיה מלאת הקלה שמצאה אותי ושימחה מעולה בעצב על מה שקרה .
" אמא .." מלמלתי ופרצתי בבכי , " די.. די… תוציאי את הכול " אמא מלמלה וליטפה את ראשי.
הרמתי את ראשי מנגבת את הדמעות חיפשתי במבטי את יישי , רציתי לראות שהוא בסדר ,הוא ישב באמבולנס השני , חובש בדיוק סיים לטפל לו בפצעים אביו דיבר איתו, הוא אמר משפטים קצרים ונתן ליישי לענות לו כול פעם מחדש זה היה נראה כאילו אבא של יישי מאשים אותו במה שקרה , החובשת נגשה אליהם , אמרה להם משהוא כנראה עלי כי יישי הסתכל לכוון שלי וכשראה שאני מסתכלת עליו הוא התרומם מיד ממלמל משהו לאבא שלו והתקדם אלי .
הדימום שהיה לו במצח פסק בזכות קשר הפרפר שהיה לו על הפתח , הפנים שלו עדיו היו מלאות חבורות , וידו הייתה חבושה , " איך את מרגישה ?" הוא שאל כשהגיע.
" לא יודעת" אמרתי בכנות , " ואיך אתה מרגיש ?" הושטתי את ידי לפנים שלו מעבירה אותה על החבורות שלו , " זה לא כואב כול כך אם לא נוגעים בזה " הוא רמז , הורדתי מיד את היד מהפנים שלו , " אני בסדר" הוא אמר בכנות מחזיק את ידי ונושק לה, " אני אשאיר אתכם לבד" אמא אמרה ונגשה לשוטרת שאלה אותה משהוא, יישי התיישב לידי , הנחתי את ראשי על כתפו , הייתי זקוקה למגע שלו , הייתי זקוקה לחיבוק שלו , החיבוק החם והאוהב שלו, זה שמבטיח שהכול יהיה בסדר מעכשיו , והוא כאילו קרא את מחשבותיי נעמד מולי ואסף אותי אל בין זרועותיו ," זה נגמר" הבטיח .
חבקתי אותי נושמת אל ראותי את הריח שלו , הריח שלי יישי הריח המיוחד שלו ,אומנם הוא היה מהול בריח של זיע ודם , אבל זה עדייו היה הריח של יישי. נשארנו ככה כמה דקות לא רוצים להרפות אחד מהשנייה .
" אני מצטער" הוא נשבר לבסוף .
" אין לך על מה " אמרתי בכנות מסתכלת אל תוך עיניו היפות שהפנטו אותי כול פעם מחדש , דמעות זלגו מעיניו ואני מחיתי אותם , " באמת אין לך על מה ," חזרתי על עצמי , רציתי שיאמין לי , כול מה שקרה לא היה באשמתו .
תגובות (7)
מקסים! תמשיכי
מושלם התמכרתי תמשיכיי[:
ואוווו!!!! מושלם מושלם מושלםםםםם
תמשיכיייייייייייי מהר מהר מהר ^_^
ואשמח אם תקראי תסיפור האחרון שלי :) ותגיבי אם באללךך^_^
מהממת שלי!!
סוף סוף המשכת!!!!!
אני מכורה לסיפור הוא ממש יפה! את רושמת ממש יפה!
יצא לך פרק מהמם !
אני מתה על הזוג המהמם הזה!!!!!!!!!!
תמשיכייייייייייייייייייייי
חולה עליך ….. [כותבת אהבה] , ותודה שאתם מגיבות זה ממש מעודד !
:*
אוהבת את כולכם !
חחחחחחחח מושלמת שלי תמשיכי!!!
ואי תמשיכייי קראתי מהפרק הראשון ואת כותבת נדייר ♥