חלום שהוביל למציאות , פרק 21 .
סורי שהפרק קצר היה לי יום נוראה ואיום !! אני אנסה לפצות אתכם עם פרק נוסף .. אני ממש אשתדל ..
אוהבת , ותנסו להינות מהפרק…
" היא בסדר?" שמעתי את אמא שואלת ," היא במצב יציב כרגע , היא צריכה להתעורר בכול רגע ." שמעתי קול עונה , כנראה הדוקטור .
פתחתי עיניים , כולם היו סביבי, אבא, אמא, נוי, מתן ועומר. היחיד שהיה חסר הוא יישי .
" יפה שלי התעוררת ?" אמא שאלה בדאגה.
הייתה לי תקווה קטנה שיישי יפתח את הדלת ויכנס אלי בפרצוף המודאג הזה וישאל אותי אם אני בסדר.
הדלת נפתחה לאט לאט אבל לא יישי ניכנס משם ניכנס מישהו עם חלוק, היה לו חיוך על הפנים , חיוך כזה שנותנים לכול מטופל, לא רציתי את החיוך הזה , רציתי את החיוך של יישי את החיבוק שלו , התרגלתי כול כך לזה שהוא תמיד לידי ועכשיו שהוא לא , הרגשת הריקנות מופיע והא חזקה , חזקה מידי.
" מאמי איך את מרגישה ?" אמא שאלה מודאגת , לא רציתי להיות פה רציתי להתכרבל במיטה שלי בבית שלי .
" מתי אני יוצאת מפה?" שאלתי את אמא , היא היתה מופתעת שזה מה שאני עונה לה , " מתי אני יוצאת ?, אני לא רוצה להיות פה." אמרתי קצת עצבנית .
" אריאל , הכול בסדר?" היא שאלה מבולבלת ומודאגת .
" מה נראה לך ?" שאלת עצבנית " שאני בסדר, שעכשיו שהתעוררתי אני מרגישה נפלא?!, אני לא רוצה להיות פה המקום הזה עושה לי צמרמורת ! " אמרתי עצבנית " אני רוצה הביתה !" הוספתי בקול רועד.
" אני מבינה " היא אמרה , ידעתי שפגעתי בה עם התשובה הזאת , אבל לא היה אכפת לי באותו הרגע , רציתי הביתה .
" מתי אני הולכת ?" פניתי לאח שעמד והסתכל עלינו עם פרצוף דורש בוקס.
" אההה.." הוא התחיל לגמגם , " אני אלך לבדוק לך" הוא אמר ומהר לצאת .
רציתי להוציא את האינפוזיה המציקה אבל פחדתי להוציא את זה לבד .
" אריאל " נוי שאלה חוששת , לא רציתי להתעצבן גם עליה, הייתי ממש מתוסכלת מהמצב אני עצבנית ואני לא יודעת למה , כואב לי ביד מהאינפוזיה וזה התנפח , כואב לי החזה , ואני מתנהגת כמו חול אהבה.
" אני רוצה להיות לבד..:" אמרתי , אמא בקשה מכולם לצאת מהחדר ויצאה גם .
הסתובבתי לצד ושקעתי ברחמים עצמיים.
הרופא אישר לי להשתחרר הביתה , כול הנסיעה הייתה שקטה כשהגעתי הביתה הלכתי ישר לחדר ונשכבתי במיטה , מתחילה לחשוב מה עם יישי מה הוא עושה עכשיו עם מי הוא ומתי הוא יחזור , מעניין אם הוא כבר הגיע הביתה, ואיך הבית שלהם נראה .
אבא פתח חצי דלת ותיקתק , " אפשר להיכנס?, שאל , כשלא אמרתי כלום הוא נכנס התיישב על המיטה והושיט את ידיו לחיבוק, התרוממתי אליו הוא חיבק אותי חיבוק חזק, ולא שיחרר, עצרתי את הדמעות שהציפו אותי , כול הפחד וכול הדאגה והלחץ.
" פינוקי שלי " הוא אמר מלטף את השיער שלי , לא יכולתי להתאפק יותר והתחלתי לבכות , יישי אמר לי שאני פינוקי שלו .." מה קרה מאמי ?" אבא שאל ברוך .
" אוף אבא .. אני מתנהגת כמו ילדה קטנה .." התלוננתי .
" זה לא חדש לי .. אני די רגיל לזה " הוא צחק.
" אוף .. זה לא מצחיק, אני לא יכולה אני מתגעגעת אליו כול כך .." המשכתי עדיו חבוקה בזרועותיו .
" חמודה שלי אם לא היית מתנהגת ככה הייתי חושד שמשהו קרה , את צריכה להבין ,את מתגעגעת אליו עכשיו וזה נורמלי לגמרי … אני לא חושב שמישהו היה מגיב אחרת במצב שלך ," הוא הסביר .
" אוף נמאס לי להיות ככה .." התלוננתי .
" אולי תלכי לשון, אני בטוח שתתעוררי ותרגישי יותר טוב " הוא אמר , הנהנתי בראשי ונשכבתי במיטה .
" אבא " אמרתי לפני שיצאה, הוא הסתובב אלי , " תגיל לאמא שאני מצטערת שאני התפרצתי עליה ככה מקודם " בקשתי , הוא הנהן ויצא .
התעוררתי מעוד סיוט ספוגה כולי בזיעה קרה , הלכתי למטבח מזגתי לעצמי כוס מים קרים " תמזגי גם לי " אמא בקשה , מזגתי לה כוס והתיישבנו אחת ליד השנייה על השיש.
" את מרגישה יותר טוב?" היא שאלה קצת מודאגת .
" כן , סליחה שהתפרצתי מקודם " אמרתי והשפלתי את מבטי .
" נאא זה בסדר " היא אמרה בהינף יד , " עכשיו שאת רגוע יותר , אני רוצה להביא לך משהוא שיישי אשאיר אצלי כדי שאני אביא לך את זה ." היא אמרה והלכה לחדר שלה והביאה מעטפה היא הושיטה לי אותה והשאירה אותי בדד על השיש.
פתחתי את המעטפה , היה כתוב בחזית של המעטפה ל'אריאל' .
הוצאתי את הדף ביד רועדת מעט וקראתי .
אריאל !
אני יודע שקשה לך עכשיו כשאני לא איתך , את בטח מרגישה מתוסכלת ונושכת את השפה התחתונה שלך… אולי כדאי שתפסיקי כדי שלו תפצעי את עצמך .
את בטח כועסת על כולם , לא מבינה מה נסגר איתך ולא סגורה על עצמך אם את בטוחה שאני אחזור או לא , אני רוצה שתדעי , שאני אוהב אותך מאוד מאוד מאוד, ואין מצב שאני לא אחזור אליך , לא משנה מה יהיה , לא משנה כמה אבא שלי יתנגד וימנע ממני ללכת אני בטוח אפגש איתך, אני בטוח אחזור אליך , יש מצב שזה ייקח קצת זמן אבא שלי קצת קשה בעניין הזה.
ואל תחשבי שאני כול ערב עם מישהי אחרת כי אני לא ! , אני לא יודע למה כול הזמן בנות חושבות שאנחנו כול הזמן בוגדים בהם , אתם צריכות להבין אם אנחנו אוהבים אתכם אנחנו לא נבגוד בכם .
אז תדעי אני אוהב אותך ואני לא אבגוד בך !
אני לא יודע מה אבא שלי יעשה ואם אני יוכל ליצור איתך קשר , אני כבר אחשוב על דרך ליצור איתך קשר, אני יודע שאת לא מבינה למה שאבא שלי ימנע ממני ליצור איתך קשר, אבל כמו שאף אחד לא מבין את המוח של הבנות , אני לא חושב שיש מישהו שמבין את אבא שלי .
אל תחשבי שאני נטשתי אותך כי אני לא , אני אחזור אליך , תהי בטוחה בזה !
אני נותן לך את המספר של בת דודה שלי ואת המפתח של הדירה שלי , תאכילי בשבילי את סופי הכלבה שלי , יש את האוכל שלה במזווה , ואת יותר ממוזמנת להיות שם בכול זמן שאת רוצה !
אוהב הכי בעולם , יישי.
נ"ב אני חושב שנישאר אוכל במקרר יש מצב את מוציאה לי אותו משם , לא בא לי ריח של עובש כשאני חוזר, ואני אחזור !
נשיקות…
נ"ב 2 – המספר..0588775134 .
נ"ב 3 –ואני יודע שהכול נשמע תירוצים ושאני הולך לנתק איתך קשר.. אז אני לא מנתק קשר!!
אוהב הכי בעולם , אוף הלוואי שהיית איתי עכשיו .
כאילו את איתי עכשיו , ישנה.
אבל כשתקראי את זה אני כבר יהיה רחוק ,לצערי .
סיימתי לקרוא את המכתב , בכיתי וצחקתי בייחד . " הלוואי שהייתה איתי עכשיו " מלמלתי וחייגתי את המספר של בת דודה שלו , אולי הוא ימצא דרך לדבר איתי דרכה ..
" אלו " היא ענתה אחרי הצלצול השני.
תגובות (1)
איזה כתיבה מושלמת תמשיכי!!!