חלום- פרק 9- רייצ'ל

בהתחלה לא הבנתי מי זה האדם המבוגר שעמד מולי אבל אז הבנתי שזה הארי, כי הוא חייך אליי חיוך רחב ואמר לי "את בטח רייצ'ל?" ואני הינהנתי, סקרנית לדעת למה הגעתי הנה.
אבל אז, הבנתי הכל "אתה.. אתה… הנער מחנות הספרים!" הוא הרים את מבטו אליי, המבט הקשה והכואב ואז הפנתי את מבטי אל הארי והוא הניד בראשו "קראנו לך כדי שתרגיעי אותו" הצצתי בנער ואז שאלתי "איך קוראים לו?" ואז שמעתי קול מוכר ממלמל מאחוריי "ג'ייק" הסתובבתי, ראיתי איך ג'ייק מנסה לחייך, אך לא מצליח, הוא חיבק את הבטן שלו ויילל מכאבים "כואבת לו הבטן?" לא הרמתי את מבטי ממנו, רציתי לנסות לדעת מה קורה לו.
"לא" שמעתי את קולו של הארי עכשיו "יש לו כאבי ראש פסיכולוגיים" החטפתי לו מבט שואל ושאלתי "מה זאת אומרת?". "הוא לא באמת מרגיש כאבים, זאת מחלה דיי ידועה בקרב ה-" עכשיו הוא השתתק, מהסס אם להמשיך. "מה קרה?" שאלתי אבל הכוונה שלי הייתה למה הוא השתתק ואז הוא הניח את ידו על כתפיי ואמר "רייצ'ל. אני יכול לבטוח בך נכון?" הינהנתי "תמיד" הוא חייך חיוך קטן ואמר "כל מי שראית את עכשיו בבית הספר, הוא איש- זאב, והמחלה הזאת, כאבי ראש פסיכולוגים, המחלה הזאת דיי ידועה בקרב הזאבים, ובדרך כלל התרופה לזה הוא שמישהו שרוצים לראות, נשאר לידך כל הזמן, עד שהזאב יבריא" הבטתי בו ואז הרכנתי את ראשי ולא ידעתי מה לומר, גיי'ק, ג'ייק, ג'ייק הוא איש- זאב. "זה אומר ש…" הצלחתי להוציא מפיי לבסוף את שניי המילים האלה והאות והוא רק חייך עכשיו חיוך רחב "את תעזרי לג'ייק להבריא". בתוך תוכי קפצתי משמחה, אני לא יודעת, איפושהוא בפנים בתוכי יש לי משהו כלפיו, ועיניו החומות שהביטו בי ברגע שהארי אמר שאעזור לו להבריא הזכירו לי זאת. הינהנתי "אני אעשה כל מה שאוכל" הארי חייך ואמר "תודה. עכשיו, את רוצה לשתות משהו?" חייכתי "כן, כוס מים, וגם לג'ייק" החטפתי מבט לג'ייק כדי לראות מה שלומו והוא רק חייך, חיוכו כבש אותי מכל פינה מבפנים והרגשתי מאושרת שאני עומדת להיות איתו כל הזמן הזה. הארי הינהן "אוקיי, מיד" ויצא מן החדר והשאיר את שנינו לבד.
***
"ג'ייק" מילמלתי, מנסה למצוא את מבטו שמביט עליי, אך הוארק עצם את עיניו בחוזקה ומילמל מדי פעם את שמי. "אני כאן ג'ייק, בבקשה, תפקח את עינייך" אבל הוא רק הניד בראשו כמו ילד קטן שלא רוצה לעשות משהו והמשכתי "טוב אז כדי שאלך.." ובאמת קמי והתחלתי ללכת ואז שמעתי מאחוריי קול "לא, לא! בסדר, בסדר, אני אפקח אותן" הסתובבתי וראיתי את עיניו החומות שתמיד גורמות לליבי לקפוץ מין איזו סלטה מרוב שמחה. "העיניים שלך מיוחדות במינן" ג'ייק חייך "תודה" אמר והרכין את ראשו ואני התיישבתי לידו "זה בסדר מצידך שאני אהיה כאן במשך כל השבוע כדי לרפא אותך, נכון?" הוא הינהן ונראה שהוא דיי שמח שאני נשארת ואז הארי נכנס בחיוך רחב "הנה המים, אם תצטרכי עוד משהו, תקראי לי" הינהנתי "תודה הארי" והוא יצא מהחדר.
"אני לא רוצה לשתות" שמעתי את קולו של ג'ייק וראיתי איך עיניו החומות מתחננות לא לשתות "בתנאי שתבטיח לי שתשתה מאוחר יותר" לא יכולתי לסרב לעיניים המדהימות האלה, הייתי מרגישה נורא אם הייתי מסרבת ואני חושבת שזה בהחלט נכון. הוא הינהן ואמר "בטח, אני מבטיח" ועכשיו קמתי והבטתי סביבי, החדר הזה היה חדר רגיל כמו של כל נער מתבגר ולא של נער- זאב כלשהו. "זה החדר שלך?" שאלתי אותו והתיישבתי חזרה לידו והוא רק הינהן.
"חדר יפה" אמרתי והרגשתי איך הוא מגשש בעזרת ידו כדי למצוא את ידיי, אז קירבתי את ידיי לידו שעדיין חיפשה את ידיי והרמנו שנינו את מבטנו מהידיים שלנו אחד שלני ואז הנדתי בראשי ואמרתי "עכשיו אתה שותה" וג'ייק קם, עליז ומאושר מתמיד "אוקיי, בסדר" ולקח את הכוס והתחיל לשתות, ואני רק חייכתי, שאני עוזרת לזאב להבריא.