חי? פרק 4: בית

rinini 12/07/2014 706 צפיות 2 תגובות

"מצטערת." אני אומרת לו, לא יודעת על מה בדיוק אני מצטערת, על זה שאני צריכה להרוג מישהו שמנשק כל כך טוב או על זה שנתתי לזה לקרות בכלל.
"לא" הוא אומר "אני מצטער".
"אני חושבת שאני אלך עכשיו" אני מתקדמת לכיוון הדלת והוא עוצר אותי, חוסם את דרכי ומשום מה אני שמחה שהוא עושה את זה.
אני מביטה לתוך עינייו ולא מסיטה את מבטי, מחקה לתגובה שתבוא ממנו.
לא עוברת חצי דקה ולשנו שוב מחליקה לפי.
אני לא עוצרת אותו להפך, אני מנשקת אותו בכל כוחי.
הפעם הוא מוריד לי את החולצה ולא מבקש ממני לעשות את זה וכששפתינו מתנתקות לרגע אני שמה לב שבמבטו יש משהו אפל שלא ראיתי קודם אבל זה עובר ברגע ששפתינו חוזרות.
הוא מביל אותי אל המיטה שבמרכז החדר.הוא מנשק את גופי, מלטף את היצירה החדשה שעל גבי, את הקעקוע שרק היום צייר לי.
אחרי חצי שעה בערך אנחנו מסיימים להתנשק ופשוט שוכבים זה לצד זו, אני לא אומרת מילה ומחקה שישבור את השתיקה.
"את יודעת, כשנפגשנו לראשונה אתמול לא תיארתי לעצמי שאת מסוג הבחורות האלו שפשוט תוריד חולצה ליד גבר זר ותתן לו לנשק את גופה בצורה כזאת" הוא אומר בקול הכי מתגרה שהוא יכול לגייס ואני בתגובה לדבריו לובשת את החולצה שלי ומנשקת אותו שוב,הפעם נשיקה קטנה ועדינה.

"איפה היית?" שואל דניאל השותף שלי לדירה ולעבודה, אפשר להגיד שדניאל גידל אותי למרות שהוא גדול ממני רק בשלוש שנים, אני בת עשרים ואחת והוא עשרים וארבע, אני ודניאל גרים ביחד מאז שאני זוכרת את עצמי,והוא זה שהכניס אותי לעסקים האלו.
"עבדתי ועשיתי גם קעקוע חדש" אני עונה ומתיישבת לידו מול הטלוויזיה.
"קעקוע?" הוא שואל, תמיד רציתי אחד ופחדתי לעשות והוא יודע את זה.
"אפשר לראות?"הוא שואל ובלי לחשוב פעמים אני מראה לו, הוא מעביר את ידו על גבי.
"וואו" גם אני אגבתי ככה.
"איך היה היום שלך?" אני שואלת בזמן שאני לובשת את החולצה שלי שוב.
"היה בסדר, חיסול נקי וקל."
אני מחברת את הפלאפון שלי לטעינה ונכנסת להתקלח וכשאני יוצאת דניאל אומר שהיה לי טלפון מ'המטרה הבאה' פיטר.
אני מחזירה לו שיחה.
"היי ילדה" הוא עונה בקול ישנוני.
"אתה ישן?" אני שואלת.
"לא,התקשרתי אלייך"
"כן,בגלל זה התקשרתי" אני עונה "רצית משהו?"
"שתגידי לאקו שעליתי עליו" טוב, בשלב הזה אני ממש מופתעת.
"אקו?" אני שואלת, מעמידה פנים שאני לא יודעת על מה מדובר.
"הוא לא שלח אותך לשמור עליי?"
"לא" זה לא שקר.
"אז אם ככה בואי נפגש" הוא אומר.
"עכשיו"
"כן" הוא עונה.
"בסדר" אני לא יודעת למה אני אומרת את זה, אבל זה מה שיוצא לי מהפה.
אני קמה מהמיטה שלי והולכת לארון הבגדים, אני מתחילה להתלבש.בהתחלה אני לובשת ג'ינס קצר וחולצה כחולה פשוטה ואז אני נזכרת בקעקוע החדש שלי ומחליפה חולצה למשהו עם גב פתוח.
"לאן?" שואל דניאל.
"סתם,אני יוצאת קצת"
אני ופיטר נפגשים ליד החנות שלו.
"היי ילדה" הוא אומר.
"לאן אתה רוצה ללכת?" אני שואלת.
"לאן שהאופנוע שלי יקח אותנו.


תגובות (2)

מהמם! קראתי עכשיו הכל. מחכה להמשך (:

12/07/2014 22:43

    תודה רבה ;-)
    אני קצת לחוצה בזמן עכשיו אבל אני מבטיחה להמשיך לכתוב….

    13/07/2014 21:20
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך