חיכיתי לך- פרק 2

פתחתי את התיק והוצאתי מגבת, היה לי קר הקור חדר לי לעצמות ולא הפסיק להכות בי.
הלסת שלי רעשה וככה גם הידיים.
לא רציתי לעזוב את הים, המקום שמרגיעה אותי, שמשראה בי ביטחון וגורם לתחושות שלא מוכרות לי כשאני מחוץ לים, להתעורר.
אבל אני צריכה ללכת לעזוב את הים, לנטוש אותו, אחרי שהוא בגד בי.
פתחתי תא נוסף
בתיק ודחפתי מימנו את הטלפון שלי לחצתי על כפתור ההדלקה וחיכיתי שהוא ידלק.
הנחתי אותו על התיק ובחנתי את יד ימין שלי, היא הייתה מלאה בדם וראיתי חתך עמוק.
שריטות עיטרו את הזרוע שלי, וחתכים קטנים ועמוקים היו מהכתף שלי עד לכף היד.
הרגשתי ששורפים לי את כל היד, שהיד שלי נשרפת בלהבות.
נאנקתי מכאב ודמעות החלו לרדת מעיניי.
ניגבתי את הדמעות עם כף היד השמאלית שלי ובחנתי את הרגל הימנית שלי.
הקרסול כאב לי מאוד וגם הוא שרף לי.
כל הרגל נתפה דם וגם בה היה חתך עמוק.
פנסים גדולים התפזרו ברחוב והעירו על החוף, נעזרתי באורות ובחנתי את החתך.
הבחנתי בחלק לבן מבצבץ מתוך החתך ונירטעתי מהרגל שלי.
הדמעות לא הפסיקו לרגע, הכאב עצום ומייגע.
צליל שמעיד על כך שהטלפון שלי נידלק העיר אותי מהמחשבות על כמות הכאב העזה שעוברת לי בגוף.
חטפתי את הטלפון מהתיק והקשתי את קוד הגישה שלי לטלפון.
הקשתי את מספר הטלפון של אמא וחיכיתי שתענה לי.
הפעם האחרונה שדיברתי עם אמא שלי הייתה לפני שלושה ימים כשהיא הייתה בעבודה ומידי פעם כשהייתי ממש צריכה אותה בבית הספר.
עם הבכי הגיעו קולות הרקע שמעידות על כמה כואב לי.
לא רק כאב פיזי עבר בי אלה גם נפשי.
לא יכולתי יותר להתמודד אם המציאות שאני חיה בה.
״אושר יפה שלי איפה את אני מחפשת אותך משמונה בערב״ אמא שלי אמרה בכאב ובדאגה
״אמממ…א א…ני בחוף ששש…ליד בית הספר״ אמרתי בגמגום לא יכולתי לדבר ברור אבל אמא מבינה אותי תמיד היא הבינה.
״מה קרה? למה את בוכה?״ היא שאלה דואגת ולחוצה
״אמא פששש..וט תגיעי עם אביב וו..וכמה שיותר מהר״ אמרתי לה מייבבת בבכי מר
״בסדר אני באה ״היא אמרה לי לחוצה וניתקה.
הבכי לא פסק לרגע, הכאב רק התעצם מרגע לרגע והרגשתי איך הדם נוזל לי מהגוף.
הסתכלתי סביב ואף אחד לא היה שם, אף אחד לא היה שם בשביל לעזור לי, לתמוך בי ולתת לי יד לעזרה.
הרגשתי את הראש מסתחרר לי והתחלתי לראות שחור.
נלחמתי ידעתי מה זה אומר, אני לא מוכנה לאבד את ההכרה לא עכשיו.
אני צריכה להיות חזקה, ערה, להילחם לא להתייאש.
שמעתי מכונית מגיעה והבנתי שאמא הגיעה.
הגיעה לעזור לי לתמוך בי להרגיע אותי.
העיניים נעצמו לי בלי רצון, לא יכולתי להילחם יותר נאבד לי הכוח.
״אושרררררר״ שמעתי את אביב צועק והרגשתי איך כל גבי משתטח על החול וראשי נחבט בחול.
הדבר היחידי שיכולתי לעשות הוא להרים את היד שיבחינו בי ותוך שניה איבדתי סופית את ההכרה

************************************************

התעוררתי כששמעתי צליל מצפצף.
הצליל היה קרוב מידי אליי וגרם לכאב ראש חזק להופיע בפתאומיות.
פקחתי את העיניים לאט מפחדת לראות איפה אני.

ראיתי מטושטש הריאה לא הייתה סדירה, מה שקורה לי תמיד אחרי שאני ישנה.
פתחתי וסגרתי את העיניים מספר פעמים וראיתי חדר לבן.
מתקן לאינפוזיה עמד לידי ולידו מוניטור.
סיבבתי את ראשי וראיתי את אביב חצי שוכב חצי על כורסא מוזרה שהתמקמה בקצה החדר בפינה.
ראיתי מהחלון שהשמש זורחת וקרני השמש מבצבצות מהחלון.
ונזכרתי במה שקרה אתמול בלילה.
הסתכלתי סביב שוב וראיתי את היד שלי מונחת על מתקן כלשהו ועלייה גבס לבן והדוק.
ניסיתי להתרומם ולהתיישב אבל היה לי קשה.
כאב לי הגב נורא והרגל עוד יותר.
נזכרתי בכמות הכאב שהיה לי בלילה.
הרגל התחילה לכאוב, כל הכאב שהיה לי אתמול בלילה חזר.
התחלתי להרגיש את הרגל בוערת, נשרפת וככה גם היד.
הרגשתי בכל מלימטר בגופי כאב.
״אי״ אמרתי בקול רם כשזזתי וניסיתי להרים את גופי
ראיתי את אביב מתעורר הוא היה כל כך שלו ושקוע בחלום כשהוא ישן, ולא רציתי להעיר אותו.
הוא פקח את עיניו והסתכל לצדדים מנסה להבין איפה הוא נימצא.
עיניו נעצרו בי ונפתחו, כאילו ראה חייזר.
הוא התרומם במהרה מהכורסא שבה ישן והתקדם לעברי.
״איך את מרגישה? מה כואב לך? הכל בסדר?״ הוא התקיף בשאלות שלקח לי זמן להבין מה הוא רוצה מימני.
סחרחורת עברה בראשי ותפסתי בו בחוזקה.
אביב התקרב אלי והניח את ידו מתחת לראשי תומך בי.
״ הרגל כואבת לי מאוד וגם היד והגב שורף לי כאילו נותנים לי אגרופים בגב״ אמרתי ונאנקתי שוב מהכאב החד שהכה בגבי
״מה את צריכה? את רוצה שאני יעזור לך במשהו? להביא לך משהו?״ הוא שוב תקף בשאלות הסתכלתי עליו וניסיתי להעלות את החיוך על פני אני אוהבת את איך שהוא מתנהג איתי הוא תמיד שומר עלי ורוצה בטובתי.
הוא תמיד לצידי ומגן עליי גם אם אני לא צודקת.
הוא תמיד גורם לי להיות שמחה.
״אתה יכול לעזור לי להתרומם קצת״שאלתי אותו מקווה לתשובה חיובית רציתי להתיישר ולהזיז את הגב שלי מהמזרון הקשיח שלא מפסיק להכאיב לי.
הוא הינהן ותמך בי עם ידו להתרומם.
הוא סידר לי את הכריות כך שאוכל להישען עלייהם בזמן הישיבה ושיחרר אותי כדאי שאוכל להתמקם .
״תודה״ אמרתי לו. הבעת פניו היתה מוטרדת. הרגשתי שהוא רוצה לשאול שאלות ולדעת המון דברים אבל הוא לא עושה את זה. הוא מסתגר בתוך עצמו ולא שואל.
״תשאל״ אמרתי לו והבעת פניו השתנתה ללא מבינה
״רואים שיש לך מלא שאלות״ אמרתי לו והשתתקתי שוב הכאב הכה בגבי.
לרגל וליד אני כבר לא מתייחסת הכאבים ששם בהרבה יותר חזקים.
הוא הנהן חזר לפינת ומשך את הכורסא בשביל להתיישב לידי.
הוא מיקם את הכורסא במקום הפנוי שהיה סביב המיטה שלי בצד שמאל והתיישב.
״למה ברחת? למה לא אמרת לי? למה עשית את זה?למה פגעת בעצמך?״ הוא שאל וקולו נשבר דמעה זלגה במורד לחיו והוא הסתכל עלי.
אנחנו מספרים אחד לשני הכל, תמיד סיפרתי לו את מה שאני מתכננת לעשות או מה אני רוצה להיות או איך עבר עלי היום.
הוא היה דמות עיקרית בחיי ונישאר אחד כזה.
הושטתי את ידי וניגבתי לו את הדמעות שזלגו.
הוא אף פעם לא בוכה סתם ככה הוא תמיד החזק מבינינו.
הבנתי עד כמה פגעתי בו, עד כמה בדאגתי אותו, עד כמה הוא מאוכזב מימני.
״רציתי להשתחרר לחשוב על עצמי על העתיד שלי על ההווה שלי.
אני תמיד חושבת על כולם, ורוצה שלכולם יהיה טוב בזמן שלי רע.
אמא תמיד בעבודה ואין לה זמן לשמוע מה עובר עלי, מה שאני מרגישה או חווה, היא תמיד עסוקה בעבודה.
ואבא אבא אותו הדבר כמו אמא.
אז הלכתי לים להשתחרר.
אני לא פגעתי בעצמי בכוונה גלשתי והרוח העיפה את השיער שלי על הפנים כשהשתלטתי על השיער פגעתי בסלעים ועפתי עלייהם ולבסוף נפלתי למים העמוקים״ אמרתי לו בבת אחת בלי לעצור והוא היה מרותק למה שאני מספרת לו.
הסדרתי את הנשימה והסתכלתי עליו לפתע הוא קפץ עלי וחיבק אותי.
הרגשתי איך הכאבים ביד מתחזקים ואיך הגב שלי נשרף מחדש.
״אייי״ צעקתי בטעות והוא ישר נירטע מימני
הוא הניח את היד שלו על הפה והיה מבוהל.
״מצטערת שצעקתי פשוט כל כך כואב לי״ אמרתי לו והוא עדיין הסתכל עלי בהלם
״אני מצטער שכחתי לרגע שכואב לך הכל״הוא אמר והנהנתי ידעתי שהוא לא רצה לגרום לכאבים להתעורר ולחזור.
״אני מקווה שתיתני לי לעזור לך להשתקם והזדמנות נוספת להיות אמא יותר טובה״ שמעתי קול מוכר והסתובבתי ראיתי את אמא מסתכלת עלינו במבט עצוב ומלא בחרטה.