חיי מרגלים = פרק 2

זה היה המא"ן של ההורים שלי.. (תזכיר: מא"ן זה ראשי תיבות של מטוס אישי נייד..)
"תקפצי פנימה, לולה!" אלא היו אחיי הגדולים
"כמה שאני שמחה לראות אתכם!!" חייכתי והלכתי לחלון בדילוגים מאושרים.
"חכי! מה איתי!?" שמעתי את אדם מאחוריי.
"זה בסדר, אני יצור איתך כבר קשר! ביי!" צעקתי אליו, עליתי על המטוס הקטן וקשרתי את עצמי למטוס כדי שלא אפול.
"מה!?" אדם צעק שנייה לפני שנעלמתי לו והחזקתי חזק במטוס הקטן כדי לא ליפול.
האחים שלי טסו ישר הביתה.
"תגידו.. אמא יודעת שאני כאן?" שאלתי אותם בצעקות,מנסה להתגבר על הרוח.
"לא… אבל את חייבת לנו… "הם צעקו בדיוק כמוני.
"אוקיי.." הסכמתי והגענו בדיוק לחלון של החדר שלי.
ירדתי בחדר שלי והבטתי בהם ממשיכים לטוס.
התקשרתי אל אחי הגדול.
"לאן אתם הולכים בדיוק?" שאלתי אותו ביובש.
"לסיבוב… אל תגידי את זה לאמא.." הוא אמר ואז קפא.
"אה, *לא* להגיד?" שאלתי אותו בנימה דרמטית מסוימת.
"אוקיי.. אז אל תגידי ואת לא חייבת לנו…" הוא אמר באנחה כבדה.
"לאב יו!" אמרתי וניתקתי.
יופי… עכשיו אני בלי חובות לאף אחד… החיים יפים!
ירדתי למטה כדי לאכול משו.
אמא שלי בדיוק אכלה במטבח.
"היי אמא.." חייכתי אליה.
"אני יודעת מה עשית.." היא אמרה בקור.
התאבנתי וסובבתי אליה את הראש שלי כמו מישהו שנתפס לו הצוואר.
"ל-למה את מתכוונת!?" גמגמתי בפחד.
"את נשארת על הגג ההוא עוד קצת כדי להסתכל על המוכר ההוא יותר טוב!" היא התחילה לחייך כמו שהיא תמיד רגילה.
נשמתי לרווחה ואז צחקתי צחוק חושש.
"הבאת לי את התמונות?" היא שאלה אותי.
"כן…" מסרתי לה את התצלומים של המוכר עושה כלים.
היא חייכה באושר.
"עכשיו, את יכולה להגיד לי מה יש לאכול? אני גוועת." אמרתי והלכתי למקרר.
"אבא הכין קישואים ממולאים בתרד…" אמא שלי אמרה בקול נגעל.
"למה אני לא מופתעת…" אמרתי לעצמי.
לפתע נשמע צפצוף קטן. משהו שמורא לנו שיש עוד משימה.
הסתכלתי בשעון שלי והוא לא הראה כל הודעה מטי-ג'יי(= בחורה אחת שממורמרת מהחיים שתמיד אומרת לנו מה יש לעשות…)
"זה שלי.." אמא שלי חייכה.
היא הביטה בשעון ואז לחצה על המרכז של המחוגים.
נהייתה הולוגרמה קטנה של טי-ג'יי יושבת על כיסא מתגלגל ושותה קפה.
"היי טי-ג'יי, דברי אליי.. מה קרה הפעם?" אמא שלי שאלה אותה כשהיא נוגסת עוד ביס בשניצל שלה.
"הי! איך זה שלך יש שניצל עם ספגטי ולי יש קישוא עם אורז איכסי!?!" שאלתי אותה.
היא חייכה אליי חיוך שאומר:'אופס.. לא היית אמורה לראות את זה..'
"יש לנו את המשוגע הממציא.. הוא כרגע בבנק מנסה לשדוד אותו עם רובה גומי.. בבקשה תיגשי לשם ותחזירי לנו אותו.." טי-ג'יי אמרה בקור ולגמה מהקפה.
"אוקיי.. אני בדרך…" אמא שלי אמר וההולוגרמה נעלמה.
"טוב, כנראה שאני יחזור רק מחר. אני רוצה לבדוק עוד כמה דברים.
אז מחר על הבוקר בשעה 8:00 תתייצבי ברחוב מידטאון תהיה לך שם עוד משימה…
המכשירים שתצטרכי נמצאים בחדר שלך על המיטה…" אמא שלי אמרה כשהיא לוחצת על השרשרת שלה והלבוש השחור של המרגלים התפרס על גופה.
"איזו משימה?" שאלתי.
"קוראים לה… בי"ס!" היא אמרה לי ואז יצאה.
"מה!?" לא רציתי בי"ס, בכלל!
לפתע אבא שלי נכנס.
"היי לולה.. טעמת ממה שהכנתי? נראה לי שא-" הוא ניסה לומר אבל שמתי ריצה לחדר שלי.
"לא יכולה לדבר! צריכה להתארגן לבי"ס!" צעקתי אליו ונעלמתי לתוך החדר עצמו.
סגרתי את החדר עם מפתח והלכתי למיטה שלי.
ראיתי את כל המכשירים.
זה לא היה מכשירים.
אלא היו תיק, קלמר, תלבושת וכל הספרים שצריך לבי"ס…
"למה אני לא מופתעת?" שאלתי את עצמי.
"מסטר לולה… ברוכה השבה הביתה." שמעתי את הרובוט הקטן שלי.
כן, אני יודעת שזה נדוש..
אבל הוא נראה כ"כ מגניב וחמוד על המדף של הקניות למרגלים שלא יכולתי להתאפק וקניתי אותו!
ומאז שקניתי אותו קראתי לו ג'ו, נכון שם מגניב?
רובו, ג'ו רובו…(באותה המנגינה של 'בונד, ג'יימס בונד…')
אני ממש אוהבת את ג'יימס בונד! הוא חתיך והמרגל המושלם!
בכל מקרה.. הלכתי לישון ובבוקר הצטיידתי בכמה מהמכשירים של המרגלים.
כמו השעון שלי, המא"ן שלי, המסטיק שהופך לבועת אוויר ואת מכשיר מחליף הצורה.
ובגלל שהבי"ס שלי היה כמה רחובות לידנו לקחתי את הרולר שלי ונסעתי לבי"ס.
זה לא היה רולר רגיל.. הוא יכל להפוך לכל מיני דברים.
לסקייטבורד, לאופניים, למצנח, לסנובורד, למחליקיים, קורקינט, וכל הדברים האלא..
כשהגעתי לבי"ס נכנסתי ישר לחדר המזכירות.
ושאלתי איפה הכיתה שלי וכל זה.
הם אמרו לי שהם לא בטוחים בכלל שאני אמורה ללמוד פה.
בהתחלה אני כזה :"מה!? יאו אמא! את מה זה מתה!"
אבל אח"כ הם הסבירו לי שיש כמה בנינים לבי"ס שלהם ואני אמורה להיות בבניין השני.
יצאתי בחיוך מתנצל משם והלכתי למזכירות האמיתית.
שם באמת קיבלתי את המערכת שעות ואת הכיתה שלי.
הלכתי לכיתה שלי והתפלאתי לגלות שאף אחד עדיין לא הגיע.
התיישבתי במקום אחד בסוף הכיתה ומלמלתי קללות.
למה? כי מסתבר שהכיתה בעצם מתחילה ללמוד רק בשעה 8 וחצי ולא ב-8!
אחרי כמה זמן הגיעה קבוצה של בנות.
משהו כמו 6 בנות שדיברו אחת עם השניה.
לא רציתי עכשיו חיי חברה אז סתמתי את הפה.
אבל הם פשוט באו ופנו אליי.
"היי! תגידי.. כאילו.. ממצב וזה?" אחת מהן שאלה אותי כשהיא לועסת את המסטיק שלה בפה פתוח.
"אה…" לא הייתי בטוחה במה להגיד.
"שיאו! את הילדה החדשה כאילו, נכון?!" השנייה שאלה.
"כן." הנהנתי כשאני עדיין מנסה לנתח את הדמויות שלהן.
זה לא הצליח.. (=זה תמיד התפקיד של אבא שלי…)
"אז את לוזרית כאילו?" שאלה השלישית.
"כ- מה? לא!" מיהרתי לתקן.
הן צחקו עליי.
"למה לא שתקתי, למה!?" רציתי להרביץ לעצמי.
"יאו! כאילו, תראי מי הגיע!" הרביעית לחשה לראשונה.
הן הסתובבו ישר לדלת של הכיתה.
"חתיכי!" הן צעקו ביחד ורצו אל אותו נער שעמד בכניסה.
"אדם?!" נדהמתי למראה עיני.
(אם אתם לא זוכרים הוא היה בעל שיער שחור ועיניים כחולות…)
הוא בא עם התלבושת של הבנים.. שזה חולצה לבנה מכופתרת, עניבה אדומה ומכנס שחור.
אדם לבש את החולצה קצת פתוח ואת העניבה קצת רופפת והוא בכלל לא הכניס את החולצה למכנסיים כמו כל הבנים האחרים.
אותו כן הצלחתי לפענח.. הוא המגניב של הכיתה.
הבנות התחילו להסתובב מסביבו אבל הוא לא התייחס אליהן.
הוא המשיך ללכת למקום שלו.
שכנראה היה… לידי.
"או-קיי… עכשיו זה באמת מוזר.. את עוקבת אחריי?" הוא שאל אותי.
"מה? לא! אני לומדת כאן!" אמרתי לו.
"תקשיב.. אתה לא סיפרת לאף אחד את הסוד שלנו, נכון?" שאלתי אותו בלחש.
כנראה שללחוש לבן אדם מקובל זה לא כזה פשוט.
כל ה- 6 בנות שמעו את זה.
"איזה סוד!?" אחת אמרה.
"אל תגיד לי את זה!" השנייה אמרה.
"אתם הייתם ביחד?!" השלישית נדהמה.
"כאילו, ביחד- ביחד!?" הרביעית אמרה וכל השאר עשו קול כזה של eeoo…
"כאילו, eeoo!!" החמישית אמרה.
"מה!? אנחנו ממש לא ככה!" צעקתי עליהן.
לפתע הוא ליפף את הזרוע שלו על הראש שלי וחיבק אותי.
"אתן יכולות לקנא אם אתן רוצות…" הוא אמר בקול סקסי.
"הו, גאד…" אמרתי בייאוש.

ההמשך יבוא…