חיי מרגלים = הקדמה

הקדמה
עליתי לקומת גג בבניין וקשרתי את עצמי ברצועת בטיחות.
"אמא צריכה להפסיק לשלוח אותי למשימות כאלה מפגרות!" אמרתי לעצמי כשאני מורידה את את החבל למטה.
זה היה אולי גובה של 60 קומות… מזל שאין לי פחד גבהים.
היי, אני לולה תומס.
ואני באה ממשפחה מאוד מאוד מאוד… מוזרה.
שלא תבינו אותי לא נכון! אני אוהבת את 2 האחים הגדולים שלי ואת אמא ואבא.
אבל אנחנו לא רגילים.
אנחנו מרגלים לטובת המדינה.
אתם יודעים, מן CSI משפחתי שלנו.
אם אתם שואלים איפה אני עכשיו?
אני על גג בניין מתצפתת באור היום על איזה שהוא מוכר במכולת שלנו שאמא שלי חשדה בו.
אם תשאלו אותי היא סתם רוצה תמונות שלו.
הוא חתיך.
הכנסתי את המשקפת שלי לתיק ואז החלקתי עם החבל עד למטה בשקט ובנקודה כזאת שאף אחד לא רואה אותי.
אתם מכירים את המקום הזה שזה החיבור בין 2 בניינים? ששם גם תולים את הכביסה?
שם אף אחד לא יכל לראות אותי.
או לפחות ככה חשבתי.
נתקעתי באיזה שהיא רשת. (כנראה הרשת של הכביסות) ונתקעתי שם.
שחררתי את עצמי מהחבל וניסיתי להגיע לקיר.
אבל כשניסיתי לקום נקרעה חלק מהרשת והייתי תלויה בין שמים לארץ רק הפוכה.
הרגל שלי היא היחידה שהחזיקה אותי.
נאנחתי.
הבטתי ימינה ושמאלה לפתע ראיתי חלון אחד פתוח ומתוכו הביט בי בהלם נער אחד, חצי עירום למעשה.. הוא לבש רק תחתונים.
ידעתי שיכול להיות והוא יגלה שאני מרגלת ובגלל זה לא יכולתי לסכן את עצמי ב'לדבר איתו.'
"זה רק חלום…. אתה רק חולם…!" ניסיתי להישמע עם קול של רוח רפאים.
זה לא עבד, הוא המשיך לבהות בי.
עכשיו התייצבו בפניי שתי אפשרויות.
1. או שאני מבקשת ממנו עזרה ומבקשת ממנו לשמור על הסוד שלי בסוד.
או 2. לבקש מאמא ואבא שלי שיבואו לאסוף אותי עם המא"ן (=מטוס אישי נייד… דבר כזה למרגלים.)
אם אני ינסה את האפשרות השנייה אני בטוח ימות…
אמא שלי תשתגע.
אבא שלי ינסה לפוצץ את הבית עם החביתה המתפוצצת שלו והאחים הגדולים שלי לא יתנו לי לשכוח את הפשלה הזאת.
אז…. כדאי לי?