חיי לירז – פרק 2
"אבא, מה קרה?" שאלתי בתמימות.
"את חושבת שאני מטומטם?!" ענה בעצבנות.
"לא, למה?" עניתי בקול שקט.
"איפה היית? למה חזרת מאוחר? למה את תמיד משקרת לי? האם זה נכון שהיית אצל
'חבר שלך'?" שאל אבא.
ואו כמה שאלות בשנייה.
"קודם כל הייתי אצל בר, חזרתי מאוחר כי עשינו עבודה, אני לא משקרת לך.
ולא, אני לא הייתי אצל חבר שלי כי אין לי חבר אתה יודע את זה!" אמרתי בעצבנות
זה כבר נמאס שהוא לא סומך עלי! פשוט נמאס!
להגיד לו את האמת? בחיים לא, הוא לא רוצה שיהיה לי כרגע חבר. אני לא יודעת למה
הוא לא רוצה. אבל אני לא הולכת להיפרד מעומר! אני אוהבת אותו כל כך ואין מצב שאני
בכלל שוקלת את הרעיון!
"טוב סליחה. את צודקת, אני סתם חשדן." אמר אבא ונתן לי חיבוק.
בכל זאת הייתי עצבנית, הוא לא סומך עלי! אוקיי, אז אני משקרת. אבל הוא לא יודע, אבל
הוא אבא שלי הוא לא צריך להיות כזה חשדן! אוף.
דפיקה בדלת חדרי.
"מי?" שאלתי.
"אני יכולה להיכנס?" פתחה אמי את הדלת.
ישבתי על המיטה והסתכלתי לכיוון האייפון, חיכיתי שישלח לי הודעה.
"לירוש, אני יודעת שהוא מקשה אלייך, פשוט זה קשה לו לשמוע שלבת שלו יש חבר.
כרגע לא נספר, אבל מתישהו הוא יצטרך לדעת את זה. לא נוכל להסתיר את זה כל
החיים!" אמרה לי אמי.
"בסדר. אבל לא כרגע, הרי אני יודעת מה התשובה שלו תהיה, ואני ממש לא הולכת
להיפרד ממנו!" אמרתי בשקט.
"אל תדאגי, הכל יהיה בסדר. מבטיחה!" אמרה לי אמא ויצאה מחדרי.
הסתכלתי שוב על האייפון אך הפעם הייתה הודעה מעומר.
עומר- 'ערה?'
אני- 'כן, חיכיתי להודעה שלך.'
עומר- 'חיכיתי שתעבור שעה. מה קרה בסוף?'
אני- 'כרגיל, אבא שלי חושד. החלטתי שכרגע אני לא אומר לו. אבל באיזה שהוא שלב אני
כבר לא אוכל להסתיר את זה ממנו ואני אצטרך לספר לו.'
עומר- 'אבל את יודעת מה תהיה התשובה שלו כשהוא ישמע את זה, נכון?'
אני- 'כן, אבל אין מה לעשות. אני חייבת להגיד לו. אבל ברור שאני לא הולכת להיפרד
ממך!'
עומר- 'מזל, כבר נבהלתי!'
נקישה בדלת.
"מי?" שאלתי.
"אני רוצה לדבר, אפשר?" שאל אבא.
שלחתי לעומר הודעה
אני- 'תקשיב אבא שלי פה, אני אדבר איתך אחר כך.'
עומר- 'טוב קטני'
הדלת נפתחה ואבא נכנס.
"אני יודע שאת אוהבת את עומר, אבל את יודעת שאני לא מרשה לך חבר" אמר אבא.
"לא, אל תדאג. אני כבר לא אוהבת אותו." אמרתי והרגשתי שעוד שנייה אני מתפוצצת!
"אה יופי, אני שמח!" אמר אבא.
"למה אתה עושה לי את זה? למה?! מה הבעיה שיהיה לי חבר? עד שאני כבר אוהבת
מישהו, והוא אוהב אותי. אז למה? אני בטוחה כשהיית בגילי הייתה לך חברה!
אז למה אתה עושה לי את זה?" צעקתי והתחלתי לבכות.
"ואו. אני לא חשבתי שככה את מרגישה" לפתע אבא אמר.
"מה זאת אומרת?" אמרתי וניגבתי את הדמעות.
"אני לא ידעתי שככה את מרגישה, הרי אמרת שאת לא אוהבת את עומר." ענה אבא.
"בטח שאני אוהבת אותו! אני אמרתי את זה כי אני לא רציתי שתדע.." אמרתי בעצבנות.
"לא רצית שאדע מה?!" שאל אבא.
ואי הוא חייב לעשות לי חיים קשים? טוב אין מה לעשות, אני הולכת לספר לו את זה!
תגובות (3)
תמשיכי דחוף!
תמשיכי מהר מהרר!!
כשיהיו עוד תגובות אני אמשיך (: