חיי המשונים-פרק 3 – שיברון לב למתחילים

לאחר שנגמר יום הלימודים חברותי ניסו לשכנע אותי ללכת איתם ביחד בדרך חזרה אמרתי להם
"לא קשה לי בחברת אנשים כרגע אני מעדיפה להיות כרגע לבד אולי בדרך הביתה אני אוכל להירגע או לפחות יגמרו לי הדמעות" ועשיתי פני כלבלב
"אל תדאגי את עוד תתגברי על זה ואני מצטערת שצעקתי עלייך" אמרה בר
"אל תדאגי את יודעת שאני סולחת לך" אמרתי בשקט למרות שבפנים זה מילא אותי עצבים

*רטט*

sms מגל 'חכי לי בשער עוד שניה אני מגיע'
"מהשהו מיוחד" שאלה בר בהתעניינות
"לא סתם הודעה מאמא שלי" אמרתי "טוב ביי תדברי איתי מאוחר יותר" הוספתי
'בוא מהר כבר אני מתגעגעת הם סוף סוף הלכו' שלחתי לגל
הרגשתי את מגע יד על כתפי על כתפי הסתובבתי וחיבקתי אותו או יותר נכון חשבתי שאני מחבקת אותו מרוב התרגשות לא הסתכלתי זה היה אור אחד מהחברים הכי טובים של גל אופסי ואת זה רק קלטתי אחרי שפתחתי את העיינים שלי איך אני ימצא לזה הסבר
"אםם אלינור מה את עושה" אמר אור בצורה משונה
"אהה אור זה אתה סליחה אני ממש מצטערת חשבתי שאתה מישהו אחר" אמרתי עושה כאילו אני מסכלת בנעליים שלי
"אהה לא נורא" אמר בחיוך
"שניה אתה נגעת לי בכתף אז מה רצית?" אמרתי בחשדנות
"אהה רציתי להגיד ששמעתי עליך ועל גל נראתם מתאימים אחד לשני אני מצטער שהייתם להיפרד הכול בסדר איתך? כי זה היה נראה בהתחלה כאילו לקחת את הפרדה מאוד קשה" אמר בדאגה
"לא זה בסדר" חייכתי חיוך מאולץ "זה קצת קשה אבל אפשר להתגבר" אמרתי בעצבות מזויפת
"טוב ביי אלינור" אמר אור והלך
"מה זה היה?" שמעתי את קולו של גל קצת נבהלתי ממנו
"לא הייתי בטוחה שאתה זה הוא פעם הבאה תבוא יותר מהר" אמרתי בגיחוך
"אוקי אני מצטער שעיכבתי אותך מאדאם אלינור" אמר בחיוך
"אתה יודע שאני שונאת שאתה קורא לי ככה" אמרתי בכעס
"טוב בואי נתרחק קצת מהבית ספר את רוצה לבוא אליי אף אחד לא יבוא אליי היום" אמר
"בסדר גמור" אמרתי לו
אוי הרגעים האלה כל כך מרגיעים אותי להסתובב עם גל לבד בלי אף אחד על הראש שלנו מחזיקים ידיים ומחייכים אחד אל השני גל פתח את הדלת את דלת ביתו אני הלכתי לכיוון הסלון והוא לכיוון המטבח מדליקה טלוויזיה היי יופי נפלתי על שידורים חוזרים של 'מופע שנות ה-70' אני פשוט חולה על הסדרה הזאת "את רוצה פיצה או ציפס" צעק גל מכיוון המטבח
"אני לא יתנגד לפיצה" אמרתי
"וואי מתי תפסיקי כבר עם ה'אני לא יתנגד' הזה" אמר תוך כדי הליכתו לסלון
"מתי אתה תפסיק עם ה'וואי' הזה שלך" אמרתי בכעס גל כבר היה ממש מולי
"אני יפסיק רק מתי שאפסיק לאהוב אותך" אמר ונישק אותי
"אמרתי לך שאני אוהבת אותך כבר היום" אמרתי לו בחיוך מלא
"אמרת אולי לפחות 20 פעם אבל אני תמיד אשמח לשמוע את זה שוב" אמר תוך כדי שהוא צוחק צחוק מושלם

*תקתוק בדלת*

"חשבתי שאמרת שאף אחד לא בא אליך היום" לחשתי לו
"אני יודע אני הייתי רציני את יודעת" לחש גם הוא
"אז תשאל מי זה כבר אולי" לחשתי

————— מנקודת המבט של גל ————-

מי לעזאל רוצה אותי עכשיו עד שאני סוף סוף שוב עם אלינור לבד איזה אנשים מעצבנים
"מי זה?" שאלתי בחשדנות
"זאת דור" קולה של דור בקע מעבר לדלת
מה היא רוצה נו באמת
"טוב אני הלכתי להתחבא בשירותים זאת דור אם היא תראה אותי אנחנו מתים" אמרה אלינור בלחש
"רק רגע אני כבר פותח את הדלת דור" קמתי אלינור כבר נכנסה לשירותים ופתחתי את הדלת
"היי" אמרה דור

אתם בטח לא מכירים את דור היא ילדה בלונדינית עם עיינים ירוקות-כחולות בערך בגובה של אלינור וחברה מאוד מאוד טובה שלה היא מצחיקה ונחמדה לפחות ככה אני מכיר אותה מוזר בדרך כלל דור לא לובשת בגדיים חושפניים היום היא לבשה חצאית מיני וחולצה בעלת מחשוף ענק

"היי" אמרתי לה
"אני יודעת שלא ציפית שאני יבוא לכאן" אמרה בקול סלחני
"כן מה את עושה כאן?" שאלתי
"אםםםם יש משהו שאני צריכה לספר לך" אמרה בקול שקט

משהו במראה של דור גרם לי להתפתות, שניה לא אבל אני אוהב את אלינור, מה קורה כאן, למה דור נראת לי כל כך מושכת פתאום

"מה? את רוצה לספר לי דור" אמרתי לה בהתעניינות מלאה
"גל אני רוצה להגיד לך שאני רוצה אותך" אמרה לי בקול מפתה ונישקה אותי אני לא יודע למה אני לא יודע איך אני רציתי לנשק אותה גם לא יכלתי ופשוט הסכמתי לנשיקה

—————- מנקודת המבט של אלינור—————-

החלטתי זהו אני יוצאת מהשירותים חחחח לצאת מהשירותים יצאתי ולא האמנתי ראיתי את גל מנשק את דור דמעות לא הפסיקו לרדת לי מהעיניים לקחתי את התיק והסתלקתי משם תוך כדי הדרך חזרה התקשרתי למישהו שאפילו לא חשבתי שאיי פעם אחייג אליו לאור

*מתקשרת לאור*

"הלו" אמר אור בקול עייף
"היי תגיד הערתי אותך או משהו?" אמרתי בבישנות
"לא לא מה פיתאום הכול בסדר אלינור?" שאל בדאגה
"זוכר שאמרתי לך שהכול בסדר ביני לבין גל" אמרתי כולי מלאת דמעות
"מה קרה?" הוא נשמע אפילו עוד יותר מודאג
"פשוט שטעיתי הכול רע אור הכול פשוט רע" אמרתי כאשר ים של דמעות זולגות משתי עיניי
"תחכי לי בבית שלך אני כבר בא" אמר אור
"אוקי" אמרתי
"ביי" אמר
"ביי" אמרתי

ישבתי בבית ובראשי נתקעה התמונה הייתי שבורה הרוסה כואבת אז ככה זה בסדרות טלוויזיה שהלב נשבר אבל רק שאני לא יכולה לעצור את ההרגשה המגעילה שבתוכי כל גופי רעד שמעתי תקתוק

*תקתוק בדלת*

"מי זה?" אמרתי בקול שקט
"אור" אמר
"פתוח" אמרתי תוך כדי בכי
"אלינור מה לעזאזל קרה לך" הוא הסתכל עלי בהבעת פנים מבועתת
הוא רץ אלי וחיבק אותי בכיתי כמו שאף פעם לא בכיתי
"אור" אמרתי כשעיני הפכו כבר אדומות
"מה?" שאל
"ראיתי אותו מתנשק עם דור מול הפנים שלי אני ראיתי את זה ורצתי הבייתה אני מצטערת שאני חופרת לך עכשיו ושהכתמתי לך את החולצה בדמעות" אמרתי
"זה בסדר מה שחשוב שתרגעי ותנוחי" אמר לי
"אור אני צריכה שתעזור לי במשהו" אמרתי
"אני צריכה שתעזור לי לאסוף את כל הזכרונות שלי ושל גל אני לא רוצה אותם אצלי יותר" אמרתי
הוא עזר להיכנס לחדר והושיט לי קופסא שהורתי לו להביא לי הוא הסתכל עלי בוכה ושברירית אוספת כל זיכרות כל התמונות המתנות הקטנות המכתבים הכול בקופסא הזאת
"מה את רוצה לעשות עם הקופסא?" שאל אותי
"אני רוצה שתבוא איתי לגל, אני לא רוצה זיכרונות של אנשים ששברו את ליבי" אמרתי לו בכאב
בכיתי אור חיבק אותי והחזיק אותי הבן אדם היחיד שלעולם לא ציפיתי שישבור את ליבי עשה זאת