חיים

הלכתי ברחוב, היה חושך , כמה מנורות לפני עמעמו וגרמו לרחוב להרגיש יותר אפל ממה שהוא.שמתי את הכובע של הקפוצ'ון והוצאתי את שני האוזניות שהסתבכו לי בתיק. היה מאוד שקט בלילה הזה בדרכי לבית של סאם, אפילו חתול אחד לא עבר. תוך כדי שפתחתי את האוזניות חשבתי על העובדה שלא כדאי שאני ישים אותם כזה מאוחר בלילה,כשאני הולכת לבד. עברתי בתוך שדרה של פרחים אדומים ורודים כשדילגתי מעל כמה ג'וקים שהתרוצצו, החזרתי את האוזניות לתיק והמשכתי בדרכי. הסתכלתי לשמיים השחורים וצליל של חרגול מעצבן נשמע מרחוק, "בסדר על תדאגי עוד שנייה את שם, הכול בסדר! אנשים לא מסתובבים ברחובות בשעה כזאת בכל מקרה, נכון?" אמרתי כדי להרגיע את עצמי. היה רעש של כמה עלים נמעכים מאחורי, הסתובבתי בבהלה והסתכלתי מי שם. לא חזרתי ללכת נשארתי לעמוד , אחרי כמה שניות החלטתי להגיד "מי שם?" היה שקט, אף אחד לא ענה , רציתי להסתובב כדי להמשיך ללכת אבל אז כלב קטן יצא מהשיח, הוא רץ אלי שאוזניו קפצו קלות על צידי פניו, התכופפתי כדי ללטף אותו, הוא קטן, מאוד קטן, לבן עם עיגול חום בהיר מסביב לעינו הימנית, "היי, מה אתה עושה פה באמצע הלילה?" הוא ליקק אותי ביד כששמעתי מישהו קורא "צוציק, צוציקקק" הכלב הסתובב ורץ למשמיע הקול, איש כלומר נער, בין איש לנער, הוא יצא מהשביל הנגדי, "מה נראה לך שאתה בורח , מה?" הוא התכופף עליו, וליטף את פניו. נעמדתי, ובדיוק שרציתי להסתובב הוא קרא לי "הייי רגע?" הסתובבתי והורדתי את הכובע מהראש "מה את עושה ברחוב בשעה כזאת בלילה?" לאיש, זאת אומרת לנער היה שיער חום תלתלים, עם עיניים ירוקות שיכולתי לראות למרות החושך, הוא עמד זקוף, לבש חולצה טי-שירט שחורה עם ג'ינס שחור פשוט. "הולכת לחבר" הוא הנהן "רוצה שאני ילווה אותך זה לא רעיון טוב ללכת לבד בשעות כאלה" הסתובבתי והמשכתי ללכת "ולמה שאני יבטח בך?" הכלב התחיל ללכת לידי ורעשים של ריצה נשמעו מאחורי "היי חכי" הוא הגיע אלי והלך לידי "אני רציני זה לא רעיון טוב ללכת לבד באמצע הלילה, במיוחד שאת נראת ככה" עצרתי והסתכלתי עליו מבולבלת "ואיך בדיוק אני נראת?" הוא צחק "לא התכוונתי לזה במובן רע , ואת יודעת את זה" הרמתי גבה והמשכתי ללכת . הוא לא דיבר במשך כמה דקות הייתה שתיקה מביכה אז החלטתי לשבור אותה "צוציק, באמת?" הוא עצר, אז הסתובבתי עליו "היייי " הקול שלו היה צרוד, אהבתי את זה "אתה הולך לעקוב אחרי כל הלילה או לפרוש מתי שהוא?" הוא השתעל "מה הבעיה בשם צוציק?" היה משב רוח חזק, אז שמתי את הכובע בחזרה "אתה עדיין תקוע על זה?" הוא קרא לצוציק כדי להרים אותו והמשיך ללכת "לגבי השאלה שלך, כן אני הולך ללוות אותך עד הבית של החבר הזה שלך ואז אני ילך" חייכתי לעצמי. המשכנו ללכת, עמדנו על קצה הכביש והתחלתי לעבור את הכביש, הכביש היה שקט, שום מכוניות לא נראתה מרחוק, כשהייתי באמצע הכביש אופנוע החליט לחתוך אותי מצד ימין הנער\איש התפרץ לכביש תפס אותי ביד ומשך אותי אחורה "תיזהרי משוגעת" שתקנו לכמה דקות כשהמשכנו ללכת "תודה" הוא הסתכל עלי והנהן. המשכנו ללכת, הייתה הליכה שקטה, בלי הרבה דיבורים היא לא הייתה כל כך מביכה בגלל שהוא דיבר עם הכלב. עצרתי כשהגענו לבית והסתובבתי כדי ללטף את צוציק "הגענו, תודה" פתחתי את השער עליתי במדרגות לכניסה לבית "רגע , איך קוראים לך ?" באתי להיכנס לבית אבל עצרתי ששמעתי את השאלה, הסתובבתי עליו "ג'ו, ג'ו דאימונד" הוא חייך לעצמו , זה לא ממש היה לעצמו כי ראיתי את זה "לוגן, לוגן הדוויג" נתתי לו חיוך קטן ונכנסתי. אף פעם לא ראיתי אותו בשכונה, בכל מקרה הוא היה נראה גדול, משהו כמו בין 17 ל19 כזה, תאמת שאף לא שמעתי על משפחת הדוויג, השכונה שלנו די קטנה, שמועות עוברות פה מהר ולא היו שום שמועות על משפחה חדשה שעברה לפה. הלכתי לכיוון המדרגות, היה די חשוך בבית אבל ראיתי את מנורת הכתיבה של גברת ניקולס, התחלתי לעלות במדרגות ושמעתי את סאם שר איזה שיר ממכר שכבר שבוע הוא חופר עליו "ג'ו? זאת את?" הוא יצא לפתח החדר כדי לבדוק שזאת אני, נופפתי לו נפנוף דבילי הוא חייך לי חיוך דבילי וזה היה האישור שלי להיכנס לחדר. שמתי את התיק ליד הדלת והתיישבתי על המיטה, החדר שלו היה מבולגן, כמו תמיד יש בגדים בכל מקום ולפעמים גם תחתונים אבל לזה כבר התרגלתי "תגיד, יש משפחה חדשה שעברה לפה?" הורדתי את הנעליים עליתי על המיטה וחיכיתי לתשובה "הלווו, סאםםם" הוא השתעל והסתובב עלי "מה?מה שאלת?" סידרתי את התנוחה שלי על המיטה תוך כדי שהוא בא לשבת עליה גם "יש משפחה חדשה שעברה לשכונה?" הוא לקח את הטלפון שלו מהשידה ליד המיטה והסתובב אלי בחזרה "לא נראה לי, למה?" "סתם" באמת אין לי כוח שהוא יתחיל לשאול שאלות, כן הוא ידיד מדהים אבל יש דברים שהוא מגזים, כמו שהוא היה עושה לי הרצאה על למה אסור לדבר עם אנשים שאני לא מכירה באמצע הלילה. "אזזז מה עשית היום?" נשכבתי על הגב "לא הרבה תאמת סתם למדתי וציירתי קצת, אהה, אני לא נשארת הרבה רק באתי להביא לך את המטען" קמתי לתיק שלי לקחתי את המטען ושמתי לו על השולחן "תודה" חזרתי לשכב ושנייה קפצתי למצב ישיבה כי היו רעשים למטה, הסתכלתי על סאם במבט חשוד "חכי פה, אני יבדוק את זה" צחקתי צחוק ציני "אני לא נשארת פה לבד!" קמנו בשקט מהמיטה, הבית היה כולו חשוך, התקרבנו למדרגות והוא התחיל לרדת ראשון, תפסתי אותו ביד וירדתי איתו, הדלת הראשית שהייתה מול המדרגות הייתה נעולה וגם החלונות משני צידיה, קולות של חתולים מייללים נשמעו מחוץ לחלון בסלון והאור שהאירה מנורת הרחוב עמעם, כמו כל המנורות בשכונה הזאת, מישהו חייב לתקן אותם! זה גורם לשכונה להראות כמו שכונת פשע. האור על שולחן הכתיבה של גברת ניקולס עדיין דלק, אבל היא לא הייתה באזור, סאם עזב לי את היד והלך לכבות את האור שעל השולחן, בלי לחשוב פעמיים הלכתי לכיוון שלו כדי לחזור להחזיק לו ביד אבל לפני שהספקתי יד תפסה אותי מאחור ומשכה אותי לכיוון המדרגות, ניסיתי להתחמק מהאחיזה, וכמובן שהצלחתי, שהסתובבתי לראות מי זה היה לא הייתי מופתעת בכלל, ג'ייק, כמובן,האח הגדול של סאם "ששש הוא לא חייב לדעת שזה אני" הוא קירב אותי לקיר והתחיל לנשק אותי בצוואר "ג'ייק לא די תפסיק, זה לא הזמן ולא המקום" לי וג'ייק אין עבר פשוט, וכשאני אומרת עבר פשוט אני מתכוונת מבחינה מינית. יום אחד שבאתי לסאם הוא לא היה בבית אז ג'ייק הציעה שאני יחכה לו בחדר שלו כדי שאני לא השתעמם, אחרי כמה זמן הוא הציעה שנשחק באקס בוקס בחדר שלו ומפה לשם העניינים התגלגלו, ועכשיו הוא יודע שאני לא יכולה לעמוד בפיתוי שלו, כי טוב הוא נראה כמו אל יווני, לא מגזימה! ומאז הוא עושה לי חיים כל כך קשים כי כמובן שסאם לא יודע כלום. הוא תופס אותי ברגעים שסאם לא באזור ומסכן את הכל.
"ג'ו? איפה את?" לקחתי את היד של ג'ייק ויצאו לכיוון סאם "אני פה, זה היה ג'ייק" סאם הדליק את אור והלך לכיוון המטבח "אתה לא יכול לעשות את זה עוד פעם" לחשתי, הוא התקרב אלי יותר קרוב, אז דחפתי אותו וחזרתי על מילותיי בתקווה שהוא יכניס את זה לראש שלו "אני רצינית, אתה לא יכול לעשות את זה עוד פעם, שמרנו את זה בסוד עד עכשיו אז אני לא מתכוונת שהכול התגלה" הוא עזב לי את היד ובלי להגיד מילה עלה לחדר. כל כך רציתי לעלות אחריו, כל כך כל כך רציתי, אבל לא עליתי, אם סאם ידע מכל זה ושהסתרנו את זה ממנו כל כך הרבה זמן הוא יפגע ולא יסלח לי. הלכתי אחרי סאם למטבח והוא החליט להכין אוכל, "מה עם אבא שלך? איך הוא מסתדר?" לאבא שלי מאוד קשה בזמן האחרון, אולי בגלל שהתאריך מתקרב, הוא לא מרוויח הרבה בעבודה ואני מנסה לעשות כל מה שאני יכולה כדי לעזור לו. "הוא בסדר, בינתיים, אני הולכת מחר לחפש עוד עבודה אני חייבת לעשות משהו" הוא הנהן ושבר שתי ביצים לתוך מחבת, "את יודעת שאני תמיד פה כדי לעזור גם" הוזזתי את הכיסא מהשולחן בשקט כי ידעתי שההורים שלו ישנים והתיישבתי "אני יודעת אבל אני לא מתכוונת לקחת את העזרה שלך, זאת לא הבעיה שלך" הוא הסתכל עלי במבט של מה נראה לך שאת מוציא מהפה שלך את המשפט הזה "ג'ו נו באמת. המשפחה שלך היא כמו המשפחה שלי, אני חי בבית שלך מאז שאני זוכרת את עצמי" הנהנתי, הוא הגיש את החביתה וכמה גבינות מהמקרר "אני יודעת אבל אני לא מצפה לשום עזרה ממך" הוא חייך והתחלנו לאכול. שמתי גוש של גבינה לבנה בצלחת חתכתי את החביתה למלא חתיכות טבלתי כל אחת בגבינה ואכלתי.
"חשבת איפה באלך לחפש?" האוכל היה טעים, סאם 'מבשל' מעולה,זה רק חביתה אבל לא אח שלו, בקושי קורנפלקס עם חלב הוא מצליח לעשות "תאמת שלא ממש, אבל אמרתי אולי אני ינסה בחנות הקומיקס והדיסקים במורד הרחוב" הוא הנהן "את יודעת אני יכול לסדר לך משרה בקולנוע" אוקי אני נחנקת אני צריכה מים, קמתי מהכיסא ומזגתי לי קצת, כשג'ייק החליט שהוא נכנס למטבח בלי חולצה ומגבת על המותניים. איך הוא התקלח כל כך מהר, עבר רק 10 דקות. ניסיתי לא להסתכל שהוא הרים את יד ימין שלו ליד הראש שלי כדי לפתוח את הארון, והריחחחח, הריח שלו יכול להרוג אותי. לא ג'ו מה את עושה? תצאי מזה "אז כמו אמרתי סאםםם אני לא צריכה, אני רוצה לנסות למצוא עבודה לבד" ג'ייק סגר את הארון הסתובב עלינו והקשיב לשיחה "אני יודע אבל אני יכול לעזור אם את רוצה" הנהנתי והסתכלתי על ג'ייק "אתה צריך משהו?" "לא לא תמשיכו זה לא מפריע לי" דפקתי לו מבט, לקחתי את הביס האחרון מהחביתה קמתי לשים את הצלחת בכיור ותוך כדי התחמקות 'מקצועית' מג'ייק הלכתי מהר לחדר לקחתי את התיק וירדתי למטה כדי להגיד שלום לסאם "רגע מה את כבר הולכת?" הנהנתי "כן, אמרתי לך, רק באתי להביא לך את המטען" פתחתי את המנעול של הדלת "לא לא את לא הולכת בשעה כזאת לבד בואי אני ייקח אותך" אוי לא , אני יודעת בדיוק מה ג'ייק מתכנן, וזה לא טוב. הוא יודע שאני גרה לבד,הוא ירצה לעלות אלי וזה יגמר כמו שזה נגמר פעם שעברה נרדמנו ביחד מתחת לשמיכה מחובקים,אני באמת לא רוצה שזה יגמר ככה עוד פעם.
"לא זה בסדר ג'ייק אני ילך ברגל הדירה שלי היא עשר דקות מיפה" הוא נדנד בראשו " לא לא לא , לא מספיק באת לפה לבד מאוחר ועכשיו את גם תחזרי מאוחר אני לא ייתן לזה לקרות בואי קדימה, תיקחי את הטלפון שלך מהשולחן ותחכי לי אני ייקח אותך" כמובן שעשיתי מה שהוא רצה שאני יעשה, גם אם אני ימשיך להגיד לו לא הוא ימשיך להתעקש ואז הוא יחזיר לי על זה ואני גם בטוחה שהוא יחזיר לי על מה שעשיתי לו במדרגות. הוא בא פתח לי את הדלת ויצאנו. היה עדיין חשוך בחוץ, ושחור יותר ממה שהיה קודם, הצרצר המעצבן עדיין נשמע מרחוק והחתולים שייללו קודם ברחו כשראו אותנו יוצאים מהבית, התקרבנו לאוטו, הוא החליט להיות ג'נטלמן ופותח לי את הדלת "פתאום אתה נחמד. אתה לא תקבל כלום!" הוא צחק תוך כדי שהלך לצד השני של האוטו כדי להיכנס למושב הנהג "בטח, ואני גם מאמין לך, שנינו יודעים שזה לא נכון" נכנסתי לאוטו, שמתי את התיק בין הרגלים וחגרתי חגורה , הוא עשה אותו דבר כמוני רק שהוא לקח את התיק שלי והעביר אותו אחורה. הסתכלתי עליו במבט שאומר מה אתה מנסה לעשות "אני רק מפנה מקום, כדי שיהיה לך מקום לרגליים" הנהנתי "בטח בטח" הוא התניע את האוטו "הי הי לא כל מה שאני חושב שאני רואה אותך זה משהו מיני את יודעת" הנהנתי את אותו הנהון של מקודם "מה שתגיד" הנסיעה הייתה שקטה. כמה דקות לפני שהגענו הוא החליט להודיע "אני עולה אליך" הסתכלתי עליו "ידעתי שיש כוונה נסתרת, לא אתה לא! אתה נשאר באוטו כשאני יוצאת ואז אתה נוסע הביתה" הוא הסתובב בפנייה וחזר להסתכל עלי "את בטוחה שאת מתנגדת לי עוד פעם?"כל הנסיעה הזאת פשוט מועברת במבטים של עזוב אותי, מה אתה רוצה, שתוק, כל אלה הולכים לחזור אלי, וזה הולך לכאוב. כשהגענו הביתה שלי הוא באמת יצא מהאוטו כמו שאמר שהוא יעשה, עלינו במדרגות הוא תפס אותי במותניים ונישק אותי בצוואר, אז דחפתי אותו ממני. כשהגענו לקומה שלי לפני שפתחתי את הדלת החלטתי להתחכם איתו כדי שהוא יהיה מספיק רחוק ואז אני יוכל לנעול אותו בחוץ. "אתה יודע מה, אני שלך" הוא הסתכל עלי במבט מופתע "את רצינית?" הנהנתי ונתתי לו להנות מחיוך קטן, כמו שאני מכירה את ג'ייק, ואני מכירה אותו, הוא יצמיד אותי לקיר ליד הדלת וינשק אותי בצוואר כדי לחמם את שנינו, וזה בדיוק מה שהוא עשה. הוא תפס אותי, יד אחת על הגב התחתון והיד השנייה מייצבת את שנינו על הקיר, בזמן שהוא עשה את זה אני ניסיתי להרחיק את שנינו מהדלת. לאט לאט, זזנו יותר ויותר רחוק מהדלת.
כשחשבתי שאנחנו רחוקים מספיק שמתי את שני הידיים שלי על קצוות החולצה שלו ונתתי לו סימן להרים ידיים כדי שאני יוכל להוריד לו את החולצה, הוא התרחק ממני קצת וזה היה הסימן שלי.
הרמתי את החולצה שלו עד לקטע שזה מחסה את הפרצוף שלו, עזבתי אותו ככה ורצתי לדלת, פתחתי אותה נכנסתי ונעלתי אותה אחרי. עמדתי ליד הדלת כדי להקשיב למה שהוא אומר, והוא לא אמר כלום, הוא פשוט צחק. שמעתי צעדים הולכים ואחרי שנייה חוזרים "התחלת מלחמה" הוא אמר והיה שקט.