חיים של נערה מתבגרת פרק 60-

לפני שמתחילים תקראו את רציתי להוסיף זה חשוב!!!!!!!

נקודת מבט עדי:
"אנחנו צריכים להיפרד" הוא אמר לי והסתכל עליי "מה?" מלמלתי עלו לי דמעות בעיניים. "אני.. שונאת.. אותך" מלמלתי ורצתי מהחדר עדן ושיר רצו אחרי. הוא ניסה להסביר ולהגיד לא נתתי לו.
שישה חודשים אחרי:
"היי דיד!!" חייכה אליי שיר וחיבקה אותי "מה קורה?" שאלתי "סבבה.." היא מלמלה. היא קיבלה הודעה ממישהו "היא ממאור?" שאלתי וצחקתי "מה? מי?" היא מלמלה ותקתקה בפלאפון שלה "ההודעה.." מלמלתי זה היה כמו שיח של חרשים. "היא לא ממאור" היא צחקה "מעומרי!" אמרתי "מי זה עומרי?" שאלה אותי וצחקה. "עומרי.. נו יצאת איתו.. או משהו כזה.." מלמלתי ונתקפתי געגועים לדניאל. "זה תובל" אמרה והסתכלה עליי, חוששת מהתגובה שלי. "מה?!" צרחתי "אין מצב.." אמרתי "יש מצב" היא חייכה "דיברנו והכל הסתדר" אמרה והמשיכה לתקתק "טוב את מוכנה לעזוב את הפלאפון שלך?!" צרחתי "אני במצב רגיש" "את במחזור?" שאלה אותי "כי יש לי טמפונים אם את צריכה.." מלמלה ופתחה את תיקה. "מה? לא.. שיר תקשיבי לי!" אמרתי וניענעתי אותה "אני מקשיבה" אמרה והסתכלה עליי "משהו מוזר בקשר לדניאל.." "דניאל?" שאלה אותי "כן.. זה לא הגיוני איך שהוא נפרד ממני.." "עדי זה היה לפני שישה חודשים, את צריכה להתגבר!" אמרה לי "טוב לי קשה להתגבר! אני לא כמוך, מוצאת גברים בכל פינה , כמו זונה" פלטתי "סליחה?!" היא צרחה "איך קראת לי?!" היא נעמדה ודמעות עלו בעיניה "שיר.. אני.. אני מצטערת לא התכוונתי.." מלמלתי "פשוט תעזבי" אמרה לי ורצה משם. אני כל כך מטומטמת. למה עשיתי את זה עכשיו?!. "היי" שמעתי קול מאחורי הסתובבתי וזו הייתה עדן. כן.. היא עדיין עם ליאור. זוג חמוד ומקסים שכזה. אני יכולה להתערב שהם עוד יתחתנו. הם מדהימים ביחד "אני וליאור נפרדנו" פלטה והתיישבה לידי. נכון מה שאמרתי קודם לגבי החתונה? תשכחו מזה. "מה.." מלמלתי לא ידעתי מה להגיד "סתם!" צחקה והסתכלה עליי "מה קורה? התגברת כבר על המניאק?" שאלה אותי "הוא לא מניאק" "מי שעוזב את החברה שלו ביום הולדת שלה הוא מניאק ענקי" "די עדן.. הוא ממש לא מניאק" מלמלתי "פשוט תסתמי". אמרה לי והקימה אותי מהספסל שישבנו עליו.
נקודת מבט דניאל:
"ניסית לדבר איתה?" שאלתי את לירון בשנייה הראשונה שהוא נכנס לחדרי "כן.. היא לא מוכנה להקשיב.." אמר לי "אני לא מאמין. שבגלל התערבות טיפשית איבדתי אותה. אם לא היית מכריח אותי להיפרד ממנה רק כדי שאתה תראה את הפרצוף שלה.. כל זה לא היה קורה!" אמרתי לו בכעס "אל תאשים אותי!" התגונן "לא אני כן יאשים אותך! הכל בגלל!" צרחתי וכמעט הבאתי לו אגרוף. "מזל שאתה לא איתה" אמר לי והתקרב לדלת היציאה של החדר שלי "היית מרביץ לה אם היא הייתה מעצבנת אותך, היא היית מוכה!" אמר לי "מה אתה דפוק?!" צרחתי הייתי עצבני בטירוף. אני בחיים לא נגעתי בה ואני בחיים לא אגע זה ברור לך?!" צרחתי "ברור ברור.." מלמל ויצא מהחדר במהירות.
נקודת מבט עדי:
"זה אני תפתחי לי!" שמעתי את קולו של לירון. הוא דפק כמו משוגע "אני חייב להגיד לך משהו" אמר לי "לא רוצה לשמוע" אמרתי לו "את חייבת עדי.." אמר לי "אני לא חייבת כלום, זה הוא שלח אותך להגיד לי נכון? מניאק!" אמרתי "די.. עדי.. את לא חושבת בהגיון" הוא מלמל "אני חושבת בהגיון!" אמרתי לו "הוא עזב אותי! מגיע לו שיסבול!" צרחתי "את לא רואה שאת יורדת מהפסים?!. את צורחת על כולם את עצבנית, שמעתי שרבת גם עם שיר, מה עובר עלייך?!" צרח עליי "החיים עוברים עליי! אני מרגישה שאני נרמסת!" צרחתי "אני חייב להגיד לך את זה!" "כבר אמרתי לך שאני ממש לא רוצה לשמוע!" צרחתי גם אני "הוא לא באמת נפרד ממך!" פלט "זו הייתה סתם התערבות" אמר לי "מה?!".