חיים של נערה מתבגרת -פרק 11+12

"היי מה קורה בובי?" שאלתי אותה עמית בעודי חושבת מה אני אומרת לה כשהיא תשאל מה אני עושה פה.
"הכל טוב מאמי שלי מה את עושה פה?" היא ישר שאלה וניסיתי למרוח את הזמן במחשבה על מה אני אומרת.
"אממ… תובל" גמגמתי
"מה תובל?" היא לא הבינה ואת האמת,גם אני.למה אמרתי את השם שלו?
"חיפשתי אותו.פשוט קבענו והוא לא עונה לי אז רציתי לראות אם אסף ידע איפה הוא.." מילמלית.
"הייי שיר מה את עושה פה?" תובך הגיע מאחורי והציל אותי..
"מה אתה עושה פה?חיפשתי אותך..דאגתי,למה אתה לא עונה לטלפונים??" ניסיתי להיראות כועסת.
"ניגמרה לי הסוללה ורציתי עכשיו לעבור שניה אצל אסף,אמא שלי הכינה עוגה והבטחתי להביא לו לטעום." הוא אילתר ממש טוב.
"אז איפה העוגה?" התערבה עמית וצחקקה.
"שיט..שכחתי אותה בבית..איזה דפוקק אני" הוא אמר וצחקנו.
"טוב אז אנחנו הולכים.." אמרתי לעמית וצחקקתי "תודה בכל מקרה …." לא מצאתי את המילים להגיד כדי ללכת.
"רגע!" היא עצרה אותנו.
"אתם רוצים להיכנס? נעשה סוג של דאבל דייט כזה." היא הזמינה אותנו להיכנס ועשיתי לתובל מבט של 'ממש לא' ואז אסף יצא.
"מה קורה עמית?למה את מתעקבת? אה. היי תובל היי שיר..מה אתם עושים פה?" הוא שאל..
"עזוב.. סיפור ארוך." אמרתי וצחקתי.
"בואו 'כנסו." הוא הזמין אותנו וכבר לא היה נעים לנו לסרב אז ניכנסנו.
"בדיוק רצינו להזמין פיצה,איזה תוספות אתם רוצים?" עמית שאלה .
"זיתים ופטריות." תובל ענה
"זה בסדר לא צריך.." אמרתי מאי נעימות,וגם כעסתי קצת על תובל.רציתי להיכנס לראות מה אסף חושב על עדי ועכשיו אני תקועה בדאבל דייט על עמית ואסף.
"נוו.." העיץ בי אסף
"טוב אז אני בלי כלום." נכנעתי בסוף.
"אני ולכת לסלון להזמין אמרה עמית." יופי ,נישארנו לבד עם אסף לכמה דקות.
"אסף את האמת שבאנו לפה כי רציתי לדבר איתך על משהו..רציתי לשאול מה איתך ועם עדי..?" ישר שאלתי ופחדתי לפלוט משהו בטעות.
"מה איתי ועם עדי? מה אמור להיות איתנו?" הוא אמרת בהיתממות.
"אני לא רוצה לפלוט משהו סתם אבל יש לי הרגשה שאת היודע מה היא מרגישה.שמעתי את ההודעה..נכון?" שאלתי ובאמת הרגשתי שהוא יודע.
"כן…" הוא מלמל
"אז?" שאלתי
"אז? מה אז? אני עם עמית ואני אוהב אותה. " הוא אמר והתעצבן.
"אתה לא מרגיש שום דבר לעדי? " ניסתי להרגיע אותו..
"לא.. בעצם.. אני כבר לא יודע מה אני מרגיש. יש לי את עמית והיא מדהימה ומתוקה.."
"אבל.." רציתי לשמוע ממנו מה הוא מרגיש לעדי.
"אבל.. היא ילדותית נורא,ומאוד קשה לי עם זה לפעמים.היא ילדה. ועדי בוגרת למרות שהיא גם קטנה,היא בוגרת באופי שלה והיא לא מחפשת צומי כל הזמן.היא דיי אמיצה ויש לה לב טוב.. אבל עד שאני לא יהיה בטוח במה שאני מרגיש אני לא הולך לזרוק את עמית. אני אוב גם אותה.אני אוהבת את התינוקיות שלה ואני אוהב אותה ."
"באמת?" שאלתי
"באמת.אני חושב שהדבר הנכון עכשיו זה להשאיר הכל כמו שהוא.ככה אף אחד לא ניפגע." הוא ניסה לצאת בסדר אבל זה לא בסדר.כבר התעצבנתי.
"חוץ ממך ומעדי."
"אני אוהב את עמית וזהו." הוא אמר.
"טוב חברים.הפיצה הגיעה." עמית ניכנסה מאושרת
"יופי. אנחנו מורעבים פה" אסף אמר.
אכלנו צחקנו קצת ואחר כך הלכנו.
** ב11 בלילה חזרתי הביתה
שלחתי לעדי הודעה בוואטסאפ:
אני :"דיד,דיברתי עם אסף."
עדי:"את מה?!?!"
אני:"הוא אוהב אותך"
עדי:"מה?"
אני:"סוגשל"
עדי:"מזתומרת סוגשל?"
אני:"הוא אמר לי שהוא שמע את ההודעה,ושאת חמודה ואמיצה ובוגרת לגילך וכשניסיתי לדחוף אותו טיפה הוא אמר שהוא אוהב את עמית וזהו ושעד שהוא לא יבין מה בדיוק הוא מרגיש הוא רוצה להשאיר את הדברים ככה כי ככ אף אחד לא ניפגע.ואז כבר לא יכולנו להמשיך לדבר.."
עדי:"טוב שיעשה מה שבאלו.יש לי את דור. הוא אוהב אותי ואני אתאהב בו.. אני מקווה"
*אחרי עשר דקות
עדי:"אומייגאאד!! איזה פחד! תיראיי"
היא שלח לי תמונה של הודעה ששלחו לה ובהודעה היה כתוב.
"אני רוצה לדבר איתך על הכל.מחר ב17:00 בפארק ליד המזרקה.תבואי לבד. אני לא יפגע בך.מבטיח.
-ע"
אני:"זה בטח אסף.אולי הוא הבין שהו אאוהב אותך ורוצה לדבר איתך.. הכי חשוב אל תיבהלי ודברי איתי ישר אחרי"
עדי:"טוב.. נקווה לטוב. לילה טוב סיס לאב יו :*"
אני :"לילה טוב"