חיים של נערה מתבגרת עונה 2-פרק 1

"הגענו" נהג המונית עצר ליד הבית שלי ויצא להביא לי את המזוודות מתא המטען.
"תודה רבה" אמרתי ושילמתי לו.
עליתי במעלית וכל כך התרגשתי,חודש הייתי בלונדון בסאמר סקול ורציתי לראות כבר את לירון,שיר,עדן,הדר .. והכי מכולם את דניאל.. כל כך התגעגתי.. לדבר בסקייפ זה לא אותו הדבר.. רציתי לנשק אותו ולחבק אותו כבר,התגעגעת לחיבוק שלו,לרח הבושם שלו.. להכל.. דפקת בדלת ואף אחד לא ענה.צילצלת בפעמון ועדייין אף אחד לא ענה. פתחת את תיק הגב שלי והוצאתי את המפתח.פתחתי את הדלת והבת היה ריק.
"לירון?" צעקתי "אמא?אבא?" ניסתי לראות אם שמישהו בבית.
מה יכול להיות שהם הלכו לאינשהו ולא זכרו שאני חוזרת היום??
אבל הזכרתי להם כל כך הרבה פעמים בסקייפ.. אולי יש מישהו למעלה?
עליתי במדרגות לחדר שלי פתחת את הדלת וראיתי שם את הנורא מכל..
דניאל יושב על המיטה ומישהי יושבת עליו והם מתנשקים בלי סוף והם אפילו לא שמו לב שנכנסתי.
התקרבתי לראות מי הזונה וגיליתי שזאת שיר!!
"איך יכולתם לעשות ל את זה?!?!" צעקתי והם לא התחסו,כאלו לא שמעו שאני שם בכלל.
יצאתי מהחדר והתישבתי בוכה על המדרגות.
"עדי.. דיד נסיכה שלי קומי" שמעת את קולה הרך של אמא.
פתחתי את העינים והבנתי שכל זה היה חלום.. שרק ישנתי.
"תודה לאל" מלמלתי וקמתי.
"יאללה יש לך חצי שעה להתארגן והאוטובוס יוצא" אמא אמרה ויצאה מהחדר.
"בוקר טובב דיד התעוררת??" ראיתי הודעה משיר .
"כן הרגע אני מתארגנת נדבר" שלחתי לה ועוד ניסיתי להתאושש מהחלום.
"בוקר טוב אהובתייי ♥ תהניי אנייי כבר מתגעגע!" ראתי עוד הודעה מדניאל.
"בוקר טוב מושלם שלייי אני מתגעגעת יותר ♥" שלחתי לו והתחלתי להתארגן.
היום זה היום הראשון של החופש,אני יעלה לכיתה י"א בסוף החופש,עברה חצי שנה מאז שאני ודניאל חזרנו אחרי ההתערבות המפגרת שלו ושל לירון ואני עדיין כועסת על לירון שהוא בזבז לי חצי שנה שיכלה להיות מהממת והפכה לדיכאון.
אבל ממש לא בא לי להזכר בזה.היום הוא יום גדול,היום סוף סוף אני שיר ועדן הולכות למחנה שחלמנו עליו מגיל 13 למחנה "קיממה" . זה מחנה בצפון מחנה יוקרתי כזה ומגיל 13 אנחנו חוסכות כדי ללכת לשם וסוף סוף השנה לפני שעדן מתגייסת הצלחנו לאסוף מספיק כסף ולסוע.
התלבשתי ,התאפרתי, אכלתי לקחתי את המזוודה וירדתי.
"בוקר טובב חברותת!!" צעקתי מאושרת באוטובוס לשיר ועדן.ישבנו במושב האחרי באוטובוס,ריכלנו,צחקנו ועשינו שטויות כל הדרך עד שהנהג הכריז "תחנה אחרונה מחנה קיממה".
"יווו איזהה כייף אנחנו סוף סוף פהה!!" שיר התלהבה.
בחצי שנה האחרונה קרו כמה דברים,שיר ותובל חזרו… עוד לא הבנתי איך. אני ודניאל גם חזרנו,הדר ולירון נפרדו חזרו ושוב נפרדו ושוב חזרו וליאור ועדן… טוב אני לא הבנתי איך הם עוד לא התחתנו..
נכנסנו בשער של המחנה וראינו 7 נערים ונערות מדברים בניהם ,מתחבקים וצוחקים.
"היי מה קורה?" שאלתי אותם מנסה להשתלב,כולם בהו ב בצורה מוזרה,לא ענו וחזרו לעיסוקים שלהם.
"סתם סנובים דיד אל תתלהבו" עדן אמרה לי.
"היי אתן בטח עדי שיר ועדן? אני גבי מנהל המחנה.ברוכות הבאות" בא אלינו גבר מבוגר נריאה בשנות הארבעים לחייו והושיט לנו יד.
"תודה רבה " עדן אמרה והציגה אותנו "אני עדן זאת שיר והגמדה פה זאת עדי" היא אמרה בחינניות.
"סתומה" סיננתי לה וצחקתי.
"זאת מור הבת שלי" הוא הצביע על אחת הבנות והיא באה להגיד לנו שלום .
"היי אז אתן החדשות?" מור באה אלנו.
"לא אנחנו ותיקות ואת פשוט לא מכירה אותנו ילדת יער" עדן סננה וצחקקה.
"מה אמרת?" מור התעצבנה.
"כלום הא סתם מפגרת" אמרתי וסימנתי לעדן לסתום.
"אני עדי ואלה שיר ועדן" הצגתי אותנו.
"מור" הא אמרה בחיוך מזויף והלכה.
"אל תתרגשו פשוט קצת קשה להם לקבל כאן חדשים.. יהיה בסדר" גבי חייך והלך.
"יופי אז מה עכשיו? גם כולם הולכם לשנוא אותנו וגם אין לנו מושג מה לעשות פה" שיר התבכינה.
"תרגע הולכים לבקתת בנות לבחור מיטות.אנחנו ביחד היה בסדר" אמרתי וקיוויתי שזה נכון.
—-
"אין פה שלטים לא כלום.. איפה הבקתת בנות פה??" עדן אמרה ביאוש אחרי עשר דקות של חיפושים.
"תרגיעי.. ניראה לי זה פה" הצבעתי על בקתה שהיתה מולינו. נכנסנו וראינו את אחד הבנים ממיקודם,חתיך,שרירי,בלי חולצה.
"אוי סליחה פשוט חשבנו שזאת בקתת הבנות.. אנחנו לא מוצאות פה כלום אולי תעזור לנו?" מלמלתי וניסיתי לא לבהות לו בגוף יותר מידי.
"אם כן אני רק אתלבש ו.." פתאום צצה מאחת הבנות שראינו מיקודם,בלונדינית,ניראת כמו דוגמנית מפונקת כזאת ופשוט קפצה עליו בנשיקה.
הבנו את הסימן ומהר ברחנו משם.
עשינו עוד כמה סיבובים וראינו עוד אחד מהנערים.
"אהה אתן החדשות" הוא סינן לעברינו.
"כן כן לא צריך לדרת עלינו תודה" אמרתי בטון עצבני.
"למה לרדת? לא ידעתי שהחדשות כאלה יפות" הוא אמר ונישק לי את היד.
"תודה אבל היא תפוסה" עדן אמרה והעיפה לו את היד.
"אתה יכול להראות לנו איפה הבקתת בנות פה? אנחנו כבר הרבה זמן מחפשות?" עדן נגשה לעניין.
"כן זו הבקתה פה מימין" הוא אמר והצביע על בקתה מאחורה.
"תודה " חייכתי והלכנו.
נכנסנו לבקתה ותפסנו שלושה מיתות אחת ליד השניה.
"מה ניראה לך את עושה?" באה הפרחה הבלונדינית וצעקה עליי.
"סליחה?" לא הבנתי מה קרה.
"זאת המטה שלי עופי מפה ממי" היא צעקה עליי.
"סליחה לא ידעתי" מלמלתי ואספתי את הדברים שלי.
"מה זה?!" היא צעקה.
"למה את גונבת לי את האייפד?? גביי!! החדשהה גונבת אותיי!" היא צעקה כמו מטורפת עד שכל המחנה התאסף סביבינו.