חיים של נסיכה \ פרק 7

פרק 7-
"נסיכה!" שמעתי קול מאחוריי הסתובבתי וראיתי מלך ומלכה מממלכה שלא הכרתי ואיתם נער מתבגר בערך בגילי. היה לי ברור מי זה. הארוס שלי. העברתי את מבטי מתום לארוס שלי. הארוס שלי חייך אליי תום היה עצבני. "בואו נשב לאכול!" חייכה סבתא שלי והלכנו לכיוון חדר האוכל המפואר. "תרגע" לחשתי לתום "הוא כאן בשביל להכיר אותך.. אנחנו לעולם לא נהיה ביחד" אמר לי והוריד את מבטו "יש חצי שנה תומי.. זה מספיק זמן להיכנס להריון. תרגע. עכשיו תחייך ותהיה מנומס, אח שלי" חייכתי אליו הוא הוציא לי לשון והתקדמנו לכיוון חדר האוכל. אלכסה ישבה מצד אחד שלי ותום מהשני הארוס שלי וההורים שלו ישבו מולינו. סבא וסבתא שלי ישבו בקצה אחד של השולחן ואמא ותומס ישבו בצד השני של השולחן. תום שם את ידו על ברכיי. זה היה מתחת לשולחן אז אף אחד לא ראה. חייכתי אליו ואז ראיתי את מבטה של סבתא שלי. ואז הרכנתי את ראשי. "אז.. בת כמה את נסיכה?" שאל אותי אביו של הארוס שלי . לא עניתי הייתי עסוקה במחשבות. אלכסה נתנה לי מכה בצלעות והתאפסתי. "סליחה.." מלמלתי "מה אמרת?" שאלתי "שאלתי בת כמה את נסיכה" אמר לי שוב "תסלח לה אדוני, היא קצת חולה" אמרה לו אמא שלי. 'חולה במחלת האהבה' חשבתי. "אהה.. נסיכה תרגישי טוב" חייך אליי "תודה רבה" חייכתי "ואני בת 16 וחצי" אמרתי לו. "אהה.. אדוארד שלנו גדול ממך בשנה אחת בדיוק" אמר לי חייכתי אליו. היד של תום התהדקה סביב רגלי "אחח.." צרחתי והסתכלתי על תום "אוי. סליחה נסיכה" הוא מלמל לעברי "בעטתי בך?" הוא שאל ואני הנהנתי "אני מצטער." אמר וכולם הסתכלו עליו אביו הסתכל עליו במבט עצבני גם סבתא שלי הסתכלה עלינו במבט עצבני. חייכתי "אז.. אדוארד?" שאלתי והוא הרים את ראשו והסתכל עליי. תום מיקם שוב את ידו על רגלי. "יש לך אחים?" שאלתי והוא הניד את ראשו לשלילה. "אלו הם האחים שלך?" שאל אותי ואני הנהנתי "אחים חורגים" אמרנו אני ותום ביחד. "אני אלכסה.. בת 18 כמעט 19" אמרה לו אלכסה וחייכה אליו "אני תום" אמר אחרי שבעטתי בו "הוא בן 17" אמרתי לאדוארד וחייכתי. "אנחנו נהיה חברים טובים!" אמר אדוארד לתום "אני בטוח.." מלמל תום בשנאה. "טוב.. מה דעתכם ללכת לסיבוב בפארק?" שאל אבא של תום אותי ואת אדוארד "אני אשמח" אמר אדוארד והסתכל עליי "בסדר" מלמלתי "אני גם אצתרף!" קפץ תום "תומי.. התכוונו לאדוארד להיילי" אמר לו אביו "לא נורא.." תום חייך "ככה אדי יוכל להכיר אותי!" הוא חייך וקם אדוארד קם אחריו ואני קמתי אחרונה. הסתכלתי על מבטה של סבתא שלי. אם מבטים היו יכולים להרוג.. תום מזמן היה מת.
———————-
נקודת מבט תום:
"נסיכה" אמר לה אדי היא הסתכלה עליו עמדתי מאחוריהם והקשבתי לשיחה שלך. "אני צריך להגיד לך משהו" אמר לה התקרבתי כדי להקשיב. "אני לא אוהב אותך" אמר לה והיא חייכה. מרוב עצבים לא שמעתי את המילה לא והייתי בטוח שהוא אמר לה שהוא אוהב אותה. תפסתי אותה ונישקתי אותה. הוא הסתכל עלינו בהלם. גם היא הסתכלה עליי בהלם. "ואני מבין שגם את לא אוהבת אותי" הוא חייך אלינו "יופי.. ירדה לי אבן מהלב" הוא אמר לה. "יש לי חברה " הוא אמר לנו "בואו" הוא אמר שהוא פתאום קלט שההורים שלו ההורים שלנו סבא וסבתא של היילי ואלכסה מסתכלים עלינו. המשכנו ללכת לתוך הפארק. "כאן הם לא ישמעו" אמרה היילי הסתכלתי עליה וחייכתי. "מה אתה מחייך?" היא שאלה אותי "את יפה" חייכתי אליה ונישקתי אותה "אני מבין שהם לא יודעים" אמר לנו אדוארד "הם לא יודעים" אמרתי אני ואדי התיישבנו על ספסל, הושבתי את היילי עליי. "מאז שהגענו לכאן אני התאהבתי בה" התחלתי לספר היא חייכה אליי "בערך מגיל 14 אנחנו ביחד. בהתחלה כמעט ולא התנשקנו מרוב פחד ואז החלטנו שאנחנו מתנשקים רק בחדרים שלנו" אמרתי "או בבית הספר, כשאף אחד לא רואה" היא הוסיפה "אתם מתחבאים" אמר לנו אדוארד והנהנו "בדיוק כמונו" אמר לנו והראה לנו תמונה של החברה שלו. "זו גאיה . היא השנייה בתור לאירוסין." אמר לנו "לא הבנתי" מלמלה היילי. "אם אני ואת לא נתחתן, אז אני וגאיה נוכל להתחתן" אמר לנו "יש דרך" אמרתי והיילי הנהנה "אני צריך להכניס אותה להריון. אם היא נכנסת להריון לפני גיל 17, אני והיא נוכל להתחתן. ואתה תוכל להתחתן עם גאיה" אמרתי לו והחיוך שלו הפך להיות גדול מרגע לרגע. "זה אמיתי?" שאל אותנו "כן" היילי אמרה "יש ספר חוקים. שצריך למצוא אותו, אם אני ותומי עומדים בחוקים שיש שם" "אנחנו נתחיל לעבוד על ההריון" הסברתי לו. "בואו נלך לחפש את הספר" אמר ומשך את היילי. הוא שם עליה יד והם התקדמו לכיוון הספריה הלכתי אחריהם. הפעם לא הייתי עצבני. אדוארד הזה הוא בן אדם טוב.
——————–
ישבנו בסיפריה שעות ולא מצאנו את הספר. היילי פתאום קלטה "הוא לא כאן" אמרה "שמנו לב.." מלמל אדוארד "אני יודעת איפה הוא" אמרה וחייכה אלינו.