חיים פעם אחת 2 – פרק 8

נקודת מבט ניקי:
הוא נישק אותי, אהבתי את הנשיקה הזאת.. רגע מה? לאא!! אני עם יקיר!
"מה נראה לך שאתה עושה?" צעקתי על אביאל כשהתנתקתי ממנו. אני צבועה!! אני צועקת עליו שלא אבל בעצם אני נהנת מזה.
"את זרמת איתי" הוא צעק בחזרה מבולבל.
"אני עם יקיר ואתה עם מאיה שנינו המשכנו הלאה זה נגמר בינינו!" הטחתי בפניו את האמת.
"אולי לא שנינו המשכנו? אולי רק את! אני מנסה לשכוח ממך בגלל שטעיתי אני אוהב אותך" הוא אמר ברוגע..
הוא עדיין אוהב אותי?
"אתה חתיכת שקרן אני פשוט… " צעקתי והוא נישק אותי שוב.
לא התנגדתי. זרמתי.. אהבתי את זה.
"עכשיו תפסיקי לצעוק" הוא אמר בחיוך.
"איך אתה מעיז לחייך כשאתה בוגד בחברה שלך?" שאלתי בגועל.
"אני לא בוגד בך.. אני מחזיר אותך אליי.. את היחידה שאני אוהב, את היחידה שהלב שלי בוחר" הוא אמר וליטף את פניי.
לא, לא, לא ולא .. את לא מתאהבת בו יותר שוב.. יותר!!
"פעם.. היתי… בלשון עבר.. עכשיו אתה כלום למעני. יש לי חבר אז תתרחק" אמרתי והתחרטתי על כל מילה.
"להתראות" אמרתי ויצאתי מהחדר.

נקודת מבט אביאל:
עד שאני עושה משהו כמו שצריך אני מפשל!
אבל שתדעו.. כל מי שנמצא בראש שלי כן?! הנשיקה הכי שיש ביקום!
תזכירו לי מתי בפעם האחרונה הייתה מישהי ששיגעה אותי ככה? שחשבתי עלייה 24 שעות? וואלה אף פעם!! חוץ מניקי.
אבל גם עכשיו אני מאבד אותה… למה? אני דביל!
מוח לפעמים תקשיב ללב ואל תדבר כי אתה מדבר מהאגו הוא מדבר אמיתי.
לב לפעמים תקשיב למוח ואל תתאהב למה זה שובר אותך!
אמרתי לעצמי תוך כדי שאני מחפש סרט טוב לראות… וואלה הסרט שאני חי בו ושקורה לי פה הכי מעניין שיש.
"פעם.. הייתי.. בלשון עבר.. עכשיו אתה כלום למעני" המשפט הזה הדהד לי בראש.. אני כלום למענה?! אחרי כל מה שעברנו אני כלום?
שלושה חודשים עברו ואני עדיין כלום?!!!! היא לא נזכרת??
עם היא הייתה זוכרת את המילים, ההבטחות, הנשיקות, הליטופים, הרגעים… אין מצב שהיא לא הייתה מוכנה לחזור אליי.. נכון?
"אני אוהב אותך!!!" צעקתי בכל נשמתי בחדר.
"גם אני אוהבת אותך" שמעתי אותה הסתובבתי… מאיה.. נמחק לי החיוך בשנייה.
"אהוב שליי" היא אמרה ורצה אליי.

נקודת מבט ניקי:
עליתי לחדר ואז ירדתי למטה.. לא יודעת למה.. הלב שלי אמר לי ללכת לאביאל..
עם תהל הייתה יודעת היא הייתה אומרת: "הגורל שלכם להיות ביחד.. תפסיקו להילחם בזה" גיחכתי לעצמי .. זה מה שהיא אומרת כל הזמן האחרון.
היא כועסת עליי בגלל שאני עם יקיר כי היא טוענת שהלב שלי שייך לאביאל ושכרגע אני משקרת לעצמי שאני אוהבת את יקיר.
נעצרתי ליד החדר שלו.. שמעתי צעקות.. הדלת הייתה טיפה פתוחה אז הסתכלתי היא נישקה אותו בתשוקה.. כאב לי.
"אל תגידי לי טעית בחדר?" בבקשה אלוהים שזה לא יקיר. אין לי כוח לסצנות קנאה.
"הבהלת אותי!" אמרתי ונתתי לו אגרוף בחזה שלא הזיז לו.
"את אוהבת אותו למה את עם יקיר אה אחות שלו?" נתנאל אמר ושם את ידו על כתפי.
"מה נדבקת מתהל ודור?! שחרר" אמרתי בעצבים והלכתי ליקיר.
אולי אני לא מאוהבת בו אבל הוא מרגיע אותי, גורם לי לחייך ויש לי רגשות.. הכי חשוב לא?!
הוא שכב בחדר בלי חולצה עם מכנס כחול.
"היי" אמרתי ונשכבתי לידו.
"מחר. אני. את. דייט" הוא אמר בחיוך כמו ילד עילג.
"אווקייי ילד עילג" אמרתי בחיוך ונישקתי את הלחי שלו.
"חחח תהיי מוכנה ב8?" הוא שאל בחיוך והנהנתי. יצאתי מהחדר שלו לחדרי.
נעצרתי ליד החדר שלי אביאל. מאיה ישנה לידו.
"אני הולכת לשכוח ממך אהוב שלי. הפעם לנצח" אמרתי בשקט דמעה זלגה במורד לחי וניגבתי אותה מהר. רצתי לחדר שלי ובכיתי.. בכל זאת לא כל יום מוותרים על מי שאת אוהבת.